המאבק העיקרי של חולי סוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1), היא שמירה על איזון רמות הסוכר לאורך כל שעות היממה. הלבלב של החולים לא מייצר אינסולין והגוף לא יודע להתמודד עם הסוכר. הטיפול היחיד שקיים הוא מתן אינסולין בצורה מלאכותית והאתגר הקבוע של החולים ושל רופאיהם הוא שמירה על איזון זה. חוסר איזון יכול להגיע למצבי קיצון המסכנים את החולה כמו היפוגליקמיה (ירידה חדה ברמות הסוכר בדם) והיפרגליקמיה (רמות גבוהות מאוד של סוכר בגוף).
למדד הקבוע A1C המשקף את רמת הסוכר הממוצעת בדם במהלך 3 החודשים האחרונים, התווסף מדד חדש הנקרא TIME IN RANGE (זמן בתוך הטווח). זהו מדד הבודק במדויק כמה זמן שוהה המטופל ביעד "הנורמלי" של רמות הסוכר כפי שהוגדר על ידי הרופא המטפל (כלומר, מצב בו הסוכר אינו גבוה ואינו נמוך מדי). מדובר במדד חשוב ומשמעותי כי לראשונה בעצם בוחנים כמה זמן מהחיים נמצא החולה בטווח הנורמלי, ללא מצבי הקיצון המסוכנים.
עוד בנושא:
האם הטיפול שמעלים סוכרת באמת עובד?
התגלה סוג שלישי של סוכרת
אמא, לא בא לי סוכרת יותר
מדד זה לא היה ישים עד שלא נכנסו הטכנולוגיות לשירות חולי הסוכרת. מדי הסוכר הרציף (CGM), הנכללים גם בסל הבריאות הישראלי יצרו מציאות חדשה. הם מאפשרים לנטר בזמן אמת ובאופן אוטומטי את רמות הסוכר של החולים לאורך כל היממה, 24/7. הם גם מתריעים באופן יזום כשהחולה מתקרב למצבי קיצון כדוגמת היפוגליקמיה.
היפוגליקמיה היא אחת החששות הגדולים של החולים ושל הרופאים כאחד. האינסולין הניטל על ידי החולה עלול להוביל לצניחה חדה ולא מתוכננת של רמות הסוכר ולהוביל למצב מסכן חיים. המחקרים מראים ש- 74 אחוזים מהחולים דיווחו על שינוי ברמות האינסולין מחשש מפני היפוגליקמיה. על פי הלמ"ס, בכל שנה מתים בישראל כ-20 חולי סוכר מהיפוגליקמיה. כ-2400 חולי סוכרת 1 בישראל חווים היפוגליקמיה קשה לפחות פעם אחת בשנה. כאשר החשש הגדול של החולים הוא משעות הלילה והפחד שהחולה לא יתעורר בכדי לטפל בעצמו.
בזמן השינה קשה להבחין בסימני אזהרה כמו הזעה, תחושה מוגברת של פעילות הלב, רעב, בלבול, שינוי במצב ההכרה ואף פרכוסים. מצבים אלה של היפוגליקמיה מסוכנים ביותר, גם מכיוון שככל שחולף יותר זמן, במהלכו סוכר אינו מגיע לאיברים חיוניים כמו המוח והלב, כך גוברת הסכנה לפגיעה בלתי הפיכה ומוות. כמו כן, באירועים חוזרים, החולה מאבד רגישות לנפילות סוכר והגוף לא מפעיל את מנגנוני ההגנה הטבעיים. לכן פריצת הדרך הטכנולוגית היא משמעותית.
גולת הכותרת ופריצת הדרך של השנים האחרונות היא המערכת המשולבת. מדובר במשאבת אינסולין המקבלת הוראה ממד סוכר רציף. כאשר מד הסוכר הרציף מזהה שרמת הסוכר מתקרבת לערכים מסוכנים הוא מורה למשאבה להפסיק את הזלפת האינסולין ומונע את צניחת הסוכר. שילוב מד הסוכר הרציף ושינוי כמות הזלפת האינסולין אוטומטית באמצעות המשאבה הצליחה להקטין את הסיכון אצל חולים להגיע להיפוגליקמיה בכ-80 אחוזים.
השימוש במערכת משולבת גם מאפשר איזון סוכר במצבים מיוחדים כמו הריון אשר במהלכו צריך לשמור על רמת סוכר נמוכה ותקינה לאורך היממה בכדי להגן על העובר מרמות סוכר גבוהות. המערכת מאפשרת למטופלות לשמור על רמות סוכר תקינות ללא אירועי נפילות סוכר מסוכנים.
השימוש במדי סוכר רציף הפך את הניטור בזמן אמת לאפשרי, ויצר מציאות חדשה עבור חולי סוכרת מסוג 1 ורופאיהם, שכן כעת הם יכולים לתכנן את הטיפול לפי המציאות בזמן אמת וכך הפך את האתגר העיקרי של "שמירה על רמות סוכר נורמליות לאורך היממה" ליעד ישים ומדיד.
במחקר שפורסם כבר בשנת 2016 באלפי מטופלים נראה שמי שהשתמש במערכת המשולבת חווה פחות אירועים של סוכר גבוה מדי או נמוך מדי ונמצא יותר זמן בטווח הרצוי ( TIME IN RANGE) לעומת אלה שלא השתמשו במערכת.
במחקר אחר שנערך בשנת 2017 באירופה, נבחן השימוש במערכת המשלבת מד סוכר רציף אוטומטי ומשאבת אינסולין המתקשרת אתו בילדים עם סוכרת נעורים. במחקר נצפתה ירידה משמעותית באירועי נפילות הסוכר בשימוש במערכת המשולבת ללא עלייה ברמת הסוכר.
מעבר לפינה, כבר ממתין החידוש הדרמטי והוא "הלבלב המלאכותי". מערכת משולבת מלאה אשר תנהל באופן אוטומטי את רמות האינסולין המוזלף לגוף, ותיצור מציאות חדשה לחולי הסוכרת. כל פריצת דרך טכנולוגית מסייעת לנו ולחולים להתמודד טוב יותר עם האתגר, מובילה לאיזון סוכר טוב יותר ומפחיתה את סיכון לפתח את סיבוכי המחלה.
ד"ר רועי אלדור, מנהל היחידה לסוכרת במרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי