בלתי נתפס כיום לדמיין את זה, ודי קשה להורים בכלל לחשוב על תקופה כזו, אבל נסו לעצום עיניים לשנייה ולדמיין את הרגעים האלה שבהם, ממש עד לא מזמן - לא היו לנו ילדים.
אני לא מדבר על תקופות של רווקות פרועה או זוגיות תמימה, שבהן טורפים את החיים כאילו אין מחר, כי במובנים רבים באמת אין מחר, או לכל הפחות ברגע הלידה מתחוור שאולי יש מחר, אבל הוא בוודאי מחר שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד, ובכן, אתמול.
אני מתכוון לתקופה שבה לא היו לנו ילדים.
בכלל.
לאף אחד.
בכל העולם.
בלתי נתפס כיום לדמיין את זה, אבל עד לפני 350 שנה בערך לא היה דבר כזה שנקרא "ילד". לפחות לא במשמעות שאנחנו מכירים היום. "תינוק" הוא קטגוריה ביולוגית עם מאפיינים משלה - הוא יונק, הוא סיעודי, הוא מרעיש נורא. לעומתו, "ילד", על פי רוב הדעות, הוא תוצר חברתי, המצאה שלנו, קונסטרוקט תרבותי.
קחו למשל את היוונית העתיקה והעשירה: לא הייתה בה מילה למושג "ילד", מילה שמבחינה את הגיל הזה שבין ינקות לבגרות. ובאנגלית? צרפתית? גרמנית? נאדה, גורנישט, נייט, נאני-מו. אני יכול למצוא עוד תרגומים למילה "כלום", אבל לא ל"ילד". כי עד למאה ה-17 המילה הזו פשוט לא הייתה קיימת בשפות רבות במובן של קטיגוריה גילאית, אלא רק כמילה המתארת קירבת משפחה (התיאורטיקן ניל פוסטמן הראה את זה יפה).
אז צריך, אפעס, לקרוא לילד בשמו, ולהודות בעובדה המדהימה שמשחר ההיסטוריה ובמשך אלפי שנים, אם נשים בצד כמה מובלעות בודדות בעת העתיקה, לא הייתה שום הבדלה בין ילד בן 7 נגיד לבין מבוגר. ילדים נשאו בנטל פרנסת המשק, נחשפו לסודות החיים, השתתפו בחגיגות הכפריות הוולגריות ביותר, ואפילו התארסו בגיל הזה, לא עלינו, וכנראה גם חלמו על דירה במודיעין.
הרעיון, שכיום נראה לנו ברור מאיליו, שיש דבר כזה שנקרא ילד ושזה שלב בין הינקות לבגרות שבו האדם שונה באופן מהותי ויש לו פסיכולוגיה ייחודית, ושהוא זקוק להכוונה לחיים, הוא המצאה של הרנסנס. למען הדיוק, הרגע שבו הומצאה הילדות, כפי שטוענים לא מעט חוקרים, הוא הרגע שבו הומצא הדפוס.
למה דווקא עם המצאת הדפוס של יוהאן גוטנברג? אסביר את זה בטורים הבאים. רק אציין בינתיים שאני רוצה לטעון כאן משהו שעלול להישמע קצת קיצוני, או לגרום לי להישמע כמו קצין פרוסי נרגן מהמאה ה-19 שמקונן על הדור: לדעתי אם גוטנברג הביא את המצאת הילדות, הרי שצוקרברג הביא את התנפצותה.
אולי התנפצות היא מילה מוגזמת (פוסטמן כבר טען להיעלמותה עם המצאת הטלוויזיה, וכולנו נוכחנו שצריך להיזהר מאמירות גורפות שכאלה), אז לכל הפחות שינוי תהומי. במילים אחרות, אם צורף צעיר ממיינץ, בסיוע מכבש יין ישן, הוליד את הילדות - הרי שמתכנת צעיר מניו יורק, בסיוע שלושה שותפים לחדר, טילטל את הילדות.
כי אני מסתכל על ילדיי ומשוכנע שבשונה מילדותי, וילדותם של הוריי ושל דורי דורות לפניהם - הם זן אחר לגמרי. הם לפעמים מתמודדים עם אתגרים שונים לחלוטין ועם מורכבויות תפיסתיות מוטרפות, לרוב חשופים לעולם ומלואו עשיר ומסחרר שהיה נסתר מעינינו, בדרך כלל אינטליגנטים ומהירי תפיסה בצורה חסרת תקדים, אך תמיד הם מהווים מצב צבירה אנושי שונה בתכלית מכל מה שקדם להם. מצב צבירה שעלול להותיר את ההורים הצעירים נבוכים והמומים וחסרי כלים אפקטיביים להתמודד עם היצור החדש הזה.
מצב צבירה חדש לטעמי שאבקש לכנות אותו כאן: ילדיגיטלי.