תארו לעצמכם מחלה מאוד מדבקת. כמה מדבקת? המחלה הכי מדבקת בעולם - כזו שתשעה מכל עשרה אנשים שבאים במגע עם אדם חולה - יידבקו בה. תארו לכם נגיף זדוני שמשתמש בתהליך הלמידה של מערכת החיסון כסוס טרויאני כדי לפלוש לאזורים נוספים בגוף, כמו הכבד, המעיים והמוח. כתוצאה מכך, המחלה מחלישה את מערכת החיסון וחושפת את החולים לזיהומי משנה כמו דלקת ריאות (גורם המוות המוביל שלה), ולסיבוכים במוח המובילים לשיעור תמותה של 40-20 אחוזים.
המשיכו ודמיינו מחלה שהורגת יותר ממאה אלף איש בשנה ברחבי העולם. שיעור התמותה בקרב ילדים חולים מגיע לאחד מ-500 עד אלף, ואחד מכל אלף חולים סובל מסיבוכים במוח. האם מחלה כזאת הייתם מתארים כ"מחלת ילדות קלה"?
עכשיו בואו נמשיך במסענו בדמיון ונדמיין טיפול מונע יעיל, זול ובטוח. אמצעי שמגן ביעילות של 99 אחוזים (לעולם אין 100 אחוז), מונע מכם לחלות במחלה ומה שלא פחות חשוב, עוצר אתכם מלהדביק אחרים.
עוד בנושא:
התפרצות חצבת באירופה: מי צריך להתחסן, ואיפה עושים את זה?
המחלה המסוכנת מהעבר ששבה לחיים
איך רופא אחד סיכן קהילה שלמה כשקרא לה לא להתחסן
הטיפול המונע הזה מוצלח עד כדי כך שאם נצליח לתת אותו לשיעור גבוה מספיק של האוכלוסייה אולי נצליח למגר את המחלה לחלוטין. הבודדים שיידבקו בה יהיו מוקפים באנשים מחוסנים ולכן לא יהיה להם את מי להדביק. גם אנשים שמסיבות שונות מנועים מקבלת הטיפול יהיו חסינים בזכות ההגנה שיש לשאר האוכלוסייה. היות שהמחלה תוקפת רק בני אדם, ואין בעלי חיים שיכולים לשמר אותה, היא תיעלם מהעולם בתוך זמן קצר, בדיוק כמו שקרה לאבעבועות השחורות. נהדר, לא?
בחזרה למציאות העגומה
עכשיו נרד לרגע לקרקע המציאות. המחלה הזאת קיימת. קוראים לה חצבת ורבים טוענים שהיא מחלת ילדות קלה, ותו לא. אחרי הכול היא מתבטאת בעיקר בחום ובפריחה ו-99.9 אחוזים מהחולים מחלימים ממנה. למעשה, היות שרובנו לא מכירים מקרוב אלף אנשים אחרים, איננו מכירים ילדים שמתו מהמחלה. ובכל זאת, בשנת 2014 לבדה מתו 122 אלף בני אדם מחצבת, רובם במדינות העולם השלישי.
החצבת איננה מחלה חדשה, כמובן, ועד שנות ה-50 לא היה לה טיפול מונע פרט לבידוד של החולים כדי שלא ידביקו אחרים. אבל כיום, כשהחיסון נגדה כל כך נפוץ ונגיש, אין שום סיבה שהיא תרים את ראשה המכוער ותדביק ילדים.
ובכל זאת, בשנים האחרונות אנחנו שומעים שוב ושוב על התפרצויות של חצבת במדינות שבהן חשבו שהמחלה כבר מוגרה לגמרי. בכל המקרים זה מתחיל בקהילות שהכיסוי החיסוני בהן נמוך וממשיך מהן החוצה, לאוכלוסייה הכללית. היות שמדובר במחלה המדבקת ביותר המוכרת לאדם, הסיכוי להידבק כשפוגשים אדם חולה גבוה מאוד. חיסון אמנם מוריד את הסיכון באופן משמעותי, אך לא לאפס, ובנוסף יש אנשים שלא יכולים להתחסן, כמו מדוכאי חיסון (חולי סרטן ואיידס), תינוקות מתחת לגיל שנה, אנשים שרגישים לרכיבי החיסון ונשים בהיריון, וכולם זקוקים להגנה. כאן חשובה הערבות ההדדית או חסינות העדר.
אם כל מי שיכול להתחסן אכן יתחסן, המחלה תמוגר כי לא יהיה מי שיעביר אותה לבלתי מחוסנים, זה נקרא 'אפקט העדר'. אבל כל עוד יש קהילות שהכיסוי החיסוני בהן נמוך, הן ימשיכו לשמש חממות גידול לנגיפים.
.
למה אנשים לא מחסנים?
הנחת היסוד היא שכל הורה עושה את מה שהוא חושב שיהיה הכי טוב לילדיו. ההנחה הזאת חשובה מאוד, משום שהיא אומרת שהשיקולים שעומדים בבסיס הבחירה אם לחסן מגיעים מהמקום הנכון. במקרים רבים הבעיה היא מידע לא שלם או לא מדויק, וכאן חשוב לוודא שלכולם יהיה מידע כמה שיותר מבוסס ואמין.
אחד החששות הגדולים ביותר מהחיסון הוא תופעות לוואי. התופעה המפחידה מכולם שקושרה במשך השנים לחיסונים היא האוטיזם, וכאן יש לומר זאת בצורה הכי פשוטה והכי ברורה - על פי הידע המדעי שקיים היום חיסונים אינם גורמים לאוטיזם. מאז שהטענה הועלתה לראשונה היא נבדקה באינספור מחקרים על מליוני ילדים ולא נמצא שום קשר סיבתי בין קבלת חיסונים לאוטיזם. בינתיים גם התברר שהפרסום המקורי היה מזויף. אפילו אם היה שמץ קל שבקלים של אמת בטענה, הסיכון למוות ולסיבוכים מהמחלה גבוה הרבה יותר.
החשש השני הוא שהנגיף המוחלש שמוזרק בחיסון יתפרץ בגופו של התינוק בן שנה שמקבל את החיסון ויגרום נזק. כאן חשוב להבהיר שיש הבדל עצום בין נגיף חי לנגיף חי מוחלש. תהליך ההחלשה מנטרל את הווירוס ומשאיר אותו בלתי מזיק. מה שכן קיים אלה תופעות לוואי קלות כמו חום או פריחה לא מדבקת שמופיעות אצל כ-5 אחוזים מהמחוסנים, פרכוסי חום נדירים יותר ומתרחשים אצל אחד מכל 1,000.
כמו כן, קיים סיבוך נדיר בשיעור של אחד למיליון מחוסנים של תגובה אלרגית לחיסון או נזק מוחי. הסיכון הזה נמוך פי 1,000 (!) מהסיכון לסיבוך דומה שייגרם מהמחלה עצמה.
ומה עוד?
החצבת היא מחלה שרוב האנשים מחלימים ממנה, אבל אחד מאלף אינו מחלים, ובשילוב עם שיעור ההדבקה המסחרר שלה - זה המון. יש למחלה טיפול מונע יעיל ובטוח שניתן לילדים כבר יותר מ-60 שנה ומיגר את המחלה כמעט לחלוטין. האם יש היגיון לחשוש מהטיפול יותר מהמחלה? לדעת הקהילה המדעית והרפואית, במקרה הזה - ממש לא. ובכל זאת יש אנשים שחוששים לחסן ואת התוצאה אנחנו רואים בהתפרצויות כמו זו שמתחוללת באירופה וגם בישראל
ד"ר ארז גרטי הוא מנהל תחום תקשורת המדע, מכון דוידסון