כמה זמן קרם הגנה פועל על הגוף?

כולנו שמענו על נזקי השמש ולכן אנחנו משתדלים למרוח בקיץ קרם הגנה על עורנו כשאנחנו הולכים לים או לבריכה, או סתם נחשפים לשמש. אך בפועל רובנו לא מבינים באמת את הסימונים על אריזות התכשירים בחנויות, ולא תמיד בטוחים איך להשתמש בהם נכון.

עוד בנושא:
3 מחלות שלא ידעתם ששמש גורמת לעיניים שלכם
המקום שלא ידעתם שאתם חייבים למרוח בקרם הגנה
האם קרם ההגנה עשוי להיות מסוכן לבריאות?

הקרינה העל-סגולה (אולטרה-סגולה) מתאפיינת באורך גל קצר יותר מהאור הנראה ובתדירות גבוהה, כלומר יש לה אנרגיה גבוהה יותר שיכולה לגרום נזק לעור. נהוג לחלק אותה לשלושה סוגים, בהתאם לאורך הגל. UVA היא הקרינה העל-סגולה בעלת אורך הגל הארוך ביותר ולכן חודרת הכי עמוק לשכבות העור. חשיפה לה עלולה לגרום להזדקנות העור, קמטים, כתמי גיל, נזק ל-DNA והופעת סרטן העור. אליה מצטרפים UVB, שעלולה גם לגרום לעור אדמומי ולכוויות ("עור שרוף") ו-UVC בעלת אורך הגל הקצר ביותר, ולכן גם המזיקה ביותר. רוב קרינת ה-UVC לא מצליחה לחדור את האטמוספרה, אך גם חשיפה לכמות קטנה שלה עלולה להיות מסוכנת.

תכשירי ההגנה מהשמש מתחלקים לשניים: הסוג הראשון מבוסס על מולקולות אי-אורגניות ומינרלים כמו אבץ או טיטניום, ותפקידם להחזיר את קרינת השמש המסוכנת או לפזר אותה בדומה לאופן שבו צבע לבן מחזיר את האור הפוגע בו.

הסוג השני מבוסס על מולקולות אורגניות כמו אבובנזון ואוקסיבנזון שסופגות את הקרינה במקום שתיספג בתאי העור. כשפוגעת בהן קרינה על-סגולה, הקשרים הכימיים בין האטומים המרכיבים אותן משתנים והן פולטות את האנרגיה העודפת כחום לא מזיק. החיסרון הוא שכפועל יוצא של השינוי בקשרים בתוכן חלק מהמולקולות הללו מתפרקות, כך שיכולת הספיגה שלהן מוגבלת.

מסנני קרינה פופולאריים מכילים שילוב של חומרים משתי הקבוצות להגדלת יעילות התכשיר. תכשירים המיועדים לעור רגיש מכילים בעיקר מינרלים ומולקולות מהסוג הראשון, מכיוון שלחלק קטן מהאוכלוסייה יש עור הרגיש לכמה מהמולקולות מהקבוצה השנייה. אפשר לקרוא בתווית את רשימת המרכיבים המלאה של התכשיר, ולמצוא אם הוא מכיל מולקולות השייכות לשתי הקבוצות או רק לאחת מהן.

בנוסף לרשימת החומרים שמופיע בגב התכשיר, לעיתים נמצא גם כיתוב המסמן כי התכשיר מגן גם מפני קרינת UVA (בדרך כלל יופיע הסימן UVA מוקף בעיגול). משרד הבריאות הישראלי מאמץ את התקינה האירופאית לבדיקות אלו, ומאפשר לסמן תכשירים ככאלו שמגנים גם מפני הנזקים ארוכי הטווח של קרינת UVA רק אם הם התכשיר מספק הגנה של לפחות שליש מערך ה-SPF המצוין על האריזה.

על תכשירי ההגנה מופיע מספר שמייצג את מקדם ההגנה מהשמש, או SPF (ראשי תיבות של Sun Protection Factor). המקדם מייצג את משך הזמן של החשיפה לקרינת UVB שיגרום לכווייה בעור בתנאי מעבדה. מקדם SPF 15, לדוגמה, מאפשר מעבר של 1/15 מקרינת ה-UVB, כלומר מספק הגנה נגד 93 אחוז מהקרינה. דרך אחרת להציג את זה היא שעם מקדם הגנה 15 נהיה מוגנים למשך פרק זמן ארוך פי 15 מהזמן שהיינו מוגנים בלעדיו. ההגנה משמעה שהעור שלנו לא יאדים בשמש. אם חשבתם כי SPF 30 יעיל כפליים מההגנה שתכשיר SPF 15 מספק, טעיתם. SPF 30 מסנן 97 אחוז מקרינת ה-UVB, לעומת 93 אחוז קרינת UVB שמקנה תכשיר SPF 15.

מבחינה היסטורית, מסנני הקרינה פותחו תחילה כנגד קרינת UVB בלבד, שכן היא הגורמת לאדמומיות העור ולכוויות - כלומר לנזק בטווח הקצר. רק בשנת 1988 פותח ואושר לשימוש מסנן הקרינה הראשון כנגד קרינת UVA שגורם לנזקים ארוכי טווח. לכן המונח SPF ובדיקות המעבדה הקשורות אליו מתייחסים להגנה מפני קרינת ה-UVB בלבד.

יכולת ההגנה הזאת של התכשיר פוחתת עם הזמן, כך שבמציאות קרם הגנה עם מקדם SPF 15 לא יגן עלינו מכוויות למשך זמן ארוך פי 15. החומרים המצויים בתכשיר נספגים בעור, נמהלים בזיעה או במי הבריכה ויורדים כשאנחנו מתנגבים. לכן ארגוני הבריאות ורופאי העור ממליצים להקפיד להתמרח שוב כל שעתיים במהלך חשיפה לשמש. זו גם הסיבה להמלצה להימרח בתכשיר SPF 30מכיוון שבפועל אנו מורחים כמות מעטה מדי שלא מקנה את מידת ההגנה המספקת.

לפני שנים מספר הגביל מינהל המזון והתרופות בארצות הברית (FDA) את מקדמי ההגנה המותרים להצגה על תכשירים עד לערך של SPF 50 לכל היותר, מכיוון שמעבר לכך אין שום משמעות בפועל ל"הגנה" הנוספת שהתכשיר נותן.

בשנים האחרונות מצטברות יותר ויותר עדויות בדבר הנזקים של קרינת UVA, וכן מתברר שאנו חשופים גם יותר לקרינת UVC המסוכנת, בשל הידלדלות שכבת האוזון באטמוספרה, שבמצב תקין בולעת חלק גדול מהקרינה הזו בדרכה מהשמש אלינו. הבעיה היא שאין כיום מדד מוסכם של הגנה מקרינת UVA, וזמן החשיפה המזיק לקרינה הזו עלול להיות קצר יותר מאשר קרינת UVB. לכן ההמלצה כיום היא להשתמש בתכשיר הגנה לספקטרום רחב, שכולל גם גלי UVA וגם גלי UVB.

טענה נוספת ששמעת לפעמים היא שהשימוש במסנני קרינה יעילים פוגע ביצירת ויטמין D הנחוץ לבריאותנו, משום שהוא נוצר בגופנו בתגובה לחשיפת העור לקרינה על-סגולה. בפועל אין כיום הוכחה לטענה הזאת, מה גם שייצור הוויטמין תלוי לא רק בחשיפה לשמש אלא מושפע גם מגורמים כמו צבע העור, הגיל ועוד.

בנוסף, לאנשים בריאים מספיקה חשיפה קצרה של דקות בודדות כמה פעמים בשבוע כדי לייצר כמות מספקת של הוויטמין. מי שעדיין סובלים מרמות נמוכות שלו יכולים לפצות על כך בנטילת תוספי תזונה או דיאטה עשירה בוויטמין D. ברור אם כן שהחסרונות של חשיפה מוגברת לשמש עולים על יתרונותיה.

למרות התועלת הרבה של מסנני ההגנה הקיימים, הם אינם מושלמים וקיים מקום לשיפור. במקרים מסוימים, הקרינה שהמולקולות האורגניות סופגות עלולה לגרום להן להפוך לרדיקלים חופשיים, שעלולים בעצמם לגרום נזק אם ייספגו בתאי העור. כמו כן נעשים ניסיונות לפתח תכשירי הגנה מהשמש שיהיו מבוססים על ננו-חלקיקים וכך יהיו שקופים (במקום לבנים), ודבקים ביולוגיים ימנעו לחלוטין חדירה של החומרים אל תוך שכבות העור ודרכו לגוף אך יוסרו בקלות במגבת.

לשימוש בקרם הגנה עלולות להיות גם השפעות אקולוגיות שליליות: בהוואי למשל אוסרים על שחיינים להשתמש בתכשירי הגנה שמכילים אוקסיבנזון ואקטינוקסט, מולקולות הגורמת נזק לשוניות אלמוגים.

לסיכום, בפעם הבאה שתצאו החוצה בקיץ זכרו לקחת אתכם קרם הגנה, ולהימרח מריחה ראשונה עוד לפני היציאה לשמש. מומלץ למרוח פעמיים ברציפות כדי ליצור שכבה נדיבה ואחידה של מקדם הגנה שתכסה את כל חלקי העור החשופים לשמש. יש להימרח כל שעתיים ומומלץ במקרים של הזעה כניסה למים ו/או ניגוב העור במגבת להימרח שוב.

עמית שרגא, תלמיד לדוקטורט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי