פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשחולים כרוניים מפסיקים ליטול תרופות יש לזה מחיר

      מרבית החולים בטרשת נפוצה מפספסים פה ושם את הטיפול התרופתי, וחלקם אף מתנערים ממנו לחלוטין. מדוע זה קורה? שוחחנו עם ד"ר ארנון קרני, נוירולוג מומחה

      אישה לוקחת כדור (ShutterStock)
      הטיפולים החדשים משפרים את ההתמדה (אילוסטרציה: shutterstock)

      באחת מהרצאותיו מספר פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, שכשאבחנו בגופו צהבת מסוג C, נתבקש להזריק לעצמו תרופה כמה פעמים בשבוע במשך כמה חודשים. בסופו של הטיפול, הוא מספר, התרשם הצוות הרפואי מהחולה הממושמע. מרבית החולים, כך התברר לו, התקשו להתמיד בטיפול.

      בעיית אי ההתמדה בנטילת תרופות איננה נחלתם של חולי צהבת בלבד, כמובן. היא משותפת לכל החולים הנדרשים ליטול תרופות לאורך זמן, ובמיוחד לאלו החולים במחלה כרונית ומתבקשים ליטול אותן כל החיים. לפי ממצאי סקר שנערך ב"כמוני" - קהילת תמיכה בטרשת נפוצה - בקרב 210 חולים, שיכחה היא הגורם הנפוץ ביותר לפספוס, אבל היא בוודאי איננה היחידה, או לפחות איננה המקור.

      הסיבה האמתית, אומר אריאלי, היא מרחק הזמן: השלכות הטיפול רחוקות והחיווי החיובי על נטילת התרופות (אי החמרה במצב המטופל) שקוף ואינו מספיק לו על מנת להתמיד בנטילה. שוחחנו עם ד"ר ארנון קרני, מנהל המרפאה לנוירואימונולוגיה במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, איכילוב, על חשיבות ההתמדה בטיפול.

      טרשת נפוצה ראיון אולפן
      יש גם טיפולים שניתנים כל 6 חודשים (אילוסטרציה: shutterstock)

      ד"ר קרני, האם חולי טרשת מתקשים להתמיד בטיפול?
      "בעיית אי ההתמדה בטיפול משותפת לכל המחלות הכרוניות - כולסטרול, לחץ דם גבוה, סוכרת, וטרשת איננה שונה מהבחינה הזאת. היענות המטופל לטיפול אף פעם איננה מלאה, גם אצל מטופלים ממושמעים. מדובר כמובן בתרופות שנוטלים בבית".

      מהן הסיבות לכך?
      "יש פספוסי שכחה והיסח דעת, ואלו הם נחלת הכלל, אבל יש מקרים שבהם אדם לא מקבל את המחלה באופן מלא, ואז הוא עושה ניסוי וטעייה: מפסיק ליטול את התרופות לתקופה מסוימת, רואה שלא קורה כלום וממשיך כך, עד שכמעט אינו נוטל את התרופה. יש גם כאלה שהם אנטי תרופות, קוראים להן כימיקלים ורעלים, ויש שמסרבים להכיר בבעיה הרפואית, שלא לומר מחלה, וגם כאשר מסבירים להם שהמחלה קשה מתופעות הלוואי של התרופות הם לא משתכנעים והולכים אחרי האמת הפנימית שלהם".

      האם קיימים טיפולים חדשים שמסייעים בהיענות לעומת הטיפולים הקיימים?
      "ישנם טיפולים חדשים שעשויים לעזור בהגברת ההיענות לטיפול - מדובר בתכשירים שלא נהוג להתחיל עמם לאחר האבחון הראשוני, למעט במצבים שבהם המחלה מתחילה באופן סוער. יש טיפולים הניתנים בכדורים לכמה ימים בשנה במשך שנתיים, ולאחר מכן יש הפסקה של שנתיים, ויש טיפולים הניתנים מדי תקופה קצובה (חודש, שישה חודשים או כל שנה) דרך הוריד בבית החולים, ומחייבים את המטופל להגיע בזמן שנקבע לו. לטיפולים החדשים בכדורים או בעירוי יש יתרון בשיפור איכות החיים של המטופלים. הם נוחים וניתנים לתקופות קצרות".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      יש אנשים שמפחדים מתרופות (אילוסטרציה: shutterstock)

      מאיפה מגיע הרעיון שאפשר לזנוח את הטיפול?
      "לצערי יש כל מיני אנשים שטוענים שריפאו את עצמם בשיטות טבעיות - יוגה, תזונה נכונה. בפרסום הם בריאים לנצח אבל בפועל הם בכיסא גלגלים או במצב הרבה יותר חמור ממה שהונצח בפרסום. ישנה רופאה אמריקאית שכתבה ספר ויצאה בהרצאה על כך שריפאה את עצמה מטרשת באמצעות תזונה. כולם מכירים את הפרסום שלה מלפני שנים, אבל אף אחד לא יודע מה קורה איתה היום".

      מה עושים כאשר המטופל זונח את הטיפול?
      "אי אפשר להכריח אף אחד ליטול את התרופות אבל יש מאמץ מצדנו וחובה שלנו להסביר למטופל שעם הטיפול הוא מוגן יותר מהמחלה. יש אנשים שהם אגוז קשה מאוד וחלקם לא מגיעים בכלל למעקב - לא מכירים במחלה, ומגיעים מעת לעת לאשפוז כשיש החמרה במצבם".

      מה לגבי קבוצות תמיכה? אולי הן יכולות לעזור?
      "לקבוצות התמיכה הולכים אנשים שמקבלים על עצמם את המחלה, חיים איתה ומתמודדים איתה. יש להם דו שיח עם המחלה והם מעוניינים לשמוע חוויות של חולים אחרים ולחלוק אתם את החוויות שלהם. כך רואים שזה לא בהכרח קטסטרופה ושאפשר לחיות עם המחלה. אנשים שלא רוצים את הטיפול מתעלמים ממנה ולכן גם לא ילכו לקבוצת תמיכה. לא פשוט לקבל את הבשורה ולחיות איתה, וקבוצות התמיכה עוזרות בכך, אבל הן אינן כלי לשכנוע ליטול את התרופות".

      מה המסר שלך לחולים בעניין הזה?
      "חשוב לדעת שיש לנו היום כלים מצוינים למעקב אחר ההתקדמות של המחלה ומגוון גדול מאוד של אפשרויות טיפוליות. הטיפול במחלה צריך להינתן מוקדם ככל האפשר, ואם לא מתעלמים ממנה הסיכויים להצלחת הטיפול עולים. חשוב לעקוב אחר המחלה אצל הנוירולוג ולא לזלזל בה".