לשבת או לכרוע - מה עדיף בשירותים ציבוריים?

בווידאו: מוזמנים לבקר במוזיאון השירותים בקוריאה הדרומית

לשבת או לכרוע? נהוג לחשוב על הדילמה הזאת כבעיה נשית בעיקרה, אבל למרות שנשים ידרשו לתת דעתן עליה בכל ביקור בשירותים ציבוריים, גם גברים יצטרכו להכריע בה מתישהו, כשמספר 2 יהיה על הפרק. יש כל מיני טקטיקות להתמודדות עם האילוץ הבלתי נעים של שירותים ציבוריים, זו לא הבחירה הראשונה של אף אחד מאיתנו אבל היות שלא כולם יכולים להסתובב בכל רחבי העולם כשהאסלה הפרטית שלנו מלווה אותנו עקב בצד אגודל כמו שליט קוריאה הצפונית קים ג'ונג און, במוקדם או במאוחר אנחנו מבינים שזו גזירת גורל שעלינו להשלים איתה.

אפשר להדחיק את המחשבות על כל האנשים שהשתמשו באסלה הציבורית לפניך ומה בדיוק הם עשו שם (אם כי יש בינינו אנשים שמשאירים מאחוריהם עדויות קשות שמאיינות את יכולת ההכחשה שלנו. תתביישו לכם), או שאפשר להפעיל אסטרטגיות מיגון כמו ריפוד האסלה בנייר טואלט, כריעה באוויר מעליה או פשוט באקט של אמון בלתי מתפשר בכוחה של המערכת החיסונית שלכם - להתיישב על האסלה as is. מהי הדרך הנכונה ביותר להתמודדות?

עוד בנושא:
האם אתם יותר דוחים מכולם בשירותים ציבוריים?
זו הסיבה שאתם חייבים להפסיק לרפד את האסלה בנייר טואלט
הטעויות הקריטיות שאתם עושים בשירותים בלי לשים לב בכלל

קודם כל חשוב להבין שהעולם שייך לחיידקים. הם נמצאים בכל מקום, כולל עלינו ובתוכנו. על פי ההערכות כל אחד מאיתנו נושא בתוכו חיידקים ומיקרואורגניזמים שמשקלם הכולל עשוי להגיע עד קילוגרם אחד שלם. בין רבע למחצית מהצואה שכל אחד מאיתנו מפיק מורכבת למעשה ממיקרואורגניזמים אלה. צואת אדם יכולה להכיל מגוון רחב של פתוגנים (חיידקים מזיקים) מדבקים, קמפילובקטר, אי קולי, סלמונלה, שיגלה, סטפילוקוק וסטרפטוקוק הן רק חלק מהדוגמאות ולצדם תוכלו למצוא גם שלל וירוסים כמו נורו-וירוס, רוטה, צהבת A ו-E ועוד. כך שסיכון להדבקה תמיד קיים במידה מסויימת כאשר באים במגע עם חלקיקי צואה. אך האם ישנו סיכון ממשי להדבק בזיהום עקב שימוש בשירותים ציבוריים?

מבחינה סטטיסטית, מאוד לא סביר שתידבקו בזיהום כלשהו מישיבה על מושב אסלה לא מוגן, משום שההדבקה של רוב מחלות המעיים נעשית במגע של הידיים עם הפה. כלומר, אם נדבקתם במחלה כזאת, רוב הסיכויים שזה קרה בגלל נוכחות של חיידקים צואתיים על הידיים שלכם כתוצאה ממגע עם משטח מזוהם או באוכל שלכם.

העור שלנו מכוסה דרך קבע באוכלוסיות של חיידקים ומיקרו אורגניזמים שעוזרים להגן עלינו מפני חיידקים מזיקים וגם אלה שיצליחו לחדור את קו ההגנה הראשון הזה יתקלו בנחת זרועה של המערכת החיסונית שלנו. כך שאין ממש סיבה לכרוע באוויר מעל מושב האסלה. למעשה, כריעה באוויר עלולה אפילו להזיק משום שהיא מגדילה את הסיכון לפציעה ולזיהום. בתנוחה זו יש סיכוי גבוה יותר להתרוקנות לא מלאה של שלפוחית השתן, דבר שעלול לגרום לתכיפות גבוהה יותר במתן שתן ובמקרים מסויימים עלול לגרום גם לזיהום בשלפוחית.

ההגנה החיידקית והחיסונית הקיימת אצל רובנו היא די והותר כדי להתמודד עם רמות הזיהום המצויות בשירותים ציבוריים, מה גם שברוב המדינות המפותחות, בשם המודעות הגבוהה לנוכחותם של פתוגנים וחיידקים צואתיים בשירותים ציבוריים, אלה מנוקים בתדירות גבוהה יחסית. אם אתם רוצים לנקוט משנה זהירות, אתם יכולים לקחת איתכם בתיק חפיסה של מגבונים אנטיבקטריאליים, ולהעביר ניגוב על מושב האסלה לפני שאתם מתיישבים.

האירוניה היא שלמרות שמה שהכי מרתיע אנשים בשירותים ציבוריים זה המגע של עורם החשוף עם מושב האסלה, זה דווקא לא האיום הגדול ביותר על בריאותם. מחקר שנערך בשנת 2011 גילה שכאשר מורידים את המים בשירותים רסיסי מים נגועים בחיידקים צואתיים מתפזרים ברדיוס נרחב ביותר שכולל את מכסה האסלה, דלת התא, הרצפה וגם על מתקן הנייר. כדי להמנע מלהתכסות ברסס הזה - שכולל גם את החיידקים הצואתיים שלכם וגם את אלה של משתמשים קודמים בשירותים - נסו לצאת מהתא מיד לאחר הלחיצה על כפתור הורדת המים, או להוריד את מכסה האסלה לפני שאתם מורידים מים.

וכמובן, אף פעם לא מיותר להדגיש ולהזכיר את חשיבות רחיצת הידיים היסודית בתום השימוש בשירותים. למרות שזה אולי הצעד היעיל ביותר להפחתת הסיכון לזיהום, לא כולם מקפידים עליו, למרבה הצער. לכן, קחו בחשבון שגם הידית של דלת היציאה הכללית מהשירותים מזוהמת. כדי לא לזהם את ידיכם לאחר ששטפתם אותן ביסודיות במים ובסבון, פתחו את הדלת הראשית מבלי שהן יבואו במגע עם הידית, למשל בעזרת שימוש במרפק, בשרוול המעיל שלכם או בעזרת ממחטת נייר.