בחודש יולי 2011 אישה הגיעה למרפאה פסיכיאטרית בהולנד ודיווחה על משהו מאוד מוזר שקורה לה מאז שהיא זוכרת את עצמה: כשהיא מסתכלת על פנים של אנשים היא רואה פרצופים של דרקון, וההזיה הזו לא קרתה לה פעם אחת או שתיים בחייה אלא מתרחשת מיד יום, כמה פעמים ביום.
"היא מזהה פרצופים, אבל אחרי כמה דקות הם המתארכים, הופכים שחורים, מגדלים אוזניים ארוכות ומחודדות, לפנים נוסף חרטום בולט והן מתכסות בעור קשקשים של זוחלים עם עיניים ענקיות בצבע צהוב בהיר, ירוק, כחול או אדום", כך תיאר צוות המחקר את המתרחש בכתב העת המדעי Lancet. "היא ראתה פרצופים דרקוניים פעמים רבות במהלך היום שהגיעו מהקירות, משקעי החשמל או ממסך המחשב, ובלילה ראתה פרצופים רבים דמויי דרקון בחושך".
עוד סיפורים שישאירו אתכם פעורי פה:
האנשים שחטפו מכה בראש והפכו גאונים
הצעירה שהופכת עם השנים לאבן
תסמונת רפונזל - האנשים שאוכלים שיער
"רואים גם בעזרת המוח"
האישה בת ה-52 ששמה כמובן לא פורסם סבלה ממה שנקרא prosopometamorphopsia: הפרעה פסיכיאטרית בה פנים של אנשים נראים ונתפשים כמעוותים. החוקרים לא ידעו ממה ההפרעה נובעת שכן זה המקרה היחיד שנתקלו בו, לכן הם ביצעו בדיקות שונות ביניהן MRI של המוח, בדיקות דם מיוחדות, בדיקת EEG ובדיקות נוירולוגיות נוספות. להפתעתם הכל היה תקין. "אנחנו רואים עם העיניים אומנם אבל גם עם המוח", הסביר הנוירולוג אוליבר סאקס שהיה מעורב במחקר שפורסם. סאקס סובל מהפרעת זיהוי פנים בעצמו, והוא לא מצליח לעבד את הצורות שמרכיבות את פניו של אדם כפנים.
לחוקרים כאמור לא ברור מה הגורמים שגורמים לתופעה, אך הפרעות דומות בזיהוי פנים יכולות להיווצר בעקבות נטילת תרופות הזייתיות, טראומה, שבץ וגידולים, המשפיעים על אזורים מסוימים במוח. ובכל זאת, הזיותיה של האישה היו נדירות במיוחד, ומאוד ספציפיות. אחרי הרבה מאוד ניסוי וטעיה הרופאים של האישה מצאו שתרופה נגד דמנציה שנקראת ריבסטיגמין הצליחה לעזור ולהעלים את מראה הדרקונים, כמעט באופן מלא.
ריבסטיגמין מסייעת לגוף האנושי לסנתז את הנוירוטרנסמיטר, אצטילכולין, המעורב בלמידה ובזיכרון. הוא נמצא יעיל בסיוע מוקדם לחולים במחלת האלצהיימר להכיר את יקיריהם ועזר גם בהגברת הכרת הפנים שלהם.
לפני הטיפול, האישה שראתה דרקונים לא הייתה מסוגלת להתמיד בעבודה, שכן הזיותיה הפריעו לאינטראקציות החברתיות שלה. כעת, הודות לעזרתם של סאקס ועמיתיו, היא מצליחה להתמיד בעבודה קבועה בשלוש השנים האחרונות ועמיתיה אומרים שהיא השתפרה מאוד. המחקר הנדון נותר אחד החלקים המרתקים ביותר של הספרות הרפואית שפורסם בכתב העת Lancet.