הפחד להיקבר בעודך בחיים הוא פחד אנושי נפוץ ומוכר, עד כדי כך שיש לו אפילו שם טאפופוביה. לא קשה להבין מאיפה הוא נובע ומהם מקורותיו, אבל נדמה שכיום עם התקדמות הרפואה והטכנולוגיה, מקרים כאלה כבר לא ממש יכולים לקרות. כשרופאים קובעים את מותו של אדם הם בדרך כלל די בטוחים בכך שהוא כבר אינו בין החיים והם עושים זאת בהסתמך על מדדים מובהקים.
ולמרות זאת, פרסום בעיתון ספרדי טוען שממש לאחרונה שלושה רופאים שונים קבעו את מותו של אדם שמאוחר יותר התברר שהוא חי למדי.
עוד בנושא:
לא כמו באגדות: תסמונת היפיפייה הנרדמת
מפחיד: מה עושים כשהמוח ער, אבל הגוף עדיין ישן?
על פי הדיווח בעיתון הספרדי La Voz de Asturias, גונזלו מונטויה חימנז, אסיר בבית הכלא של מחוז אסטוריאס בספרד, נבדק על ידי 3 רופאים שונים שקבעו כי הוא מת ואז הועבר לחדר המתים. אלא שלאחר כמה שעות שבילה שם לצד גוויות מן המניין זמן קצר לפני שבוצעה ב'גופתו' נתיחה שלאחר המוות, האיש החל להראות סימני חיים וליתר דיוק: הוא החל לנחור. בני משפחתו אף מסרו לעיתון כי כשחימנז חזר להכרה הוא הבחין שעל חזהו כבר סומנו בטוש המקומות שבהם ייעשו חיתוכי הנתיחה.
צוות חדר המתים ההמום מיהר להעביר את חימנז לבית החולים, שם נמסר כי ייתכן שהסיבה לכך שלושה רופאים שונים שגו לחשוב שהוא מת היא תוצאה של מצב רפואי נדיר. קטלפסיה היא "מצב המתאפיין בחוסר פעילות, תגובתיות נמוכה לגירויים ונטייה לשמור על מנח גוף ללא תנועה" כך על פי המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי. פעמים רבות הדופק וקצב הנשימות של מי שסובלים מקטלפסיה יורדים לרמה מינימלית וכמעט בלתי אפשרית לזיהוי, אפילו על ידי אנשי רפואה. הגפיים של אנשים קטלפטיים רפויות ושומרות על כל תנוחה שבה יוצבו באופן שמזכיר קשיון שלאחר המוות.
התעורר וביקש לראות את אישתו
לעתים קטלפסיה היא תסמין נלווה בקרב חולי אפילפסיה, וחימנז הוא אכן אפילפטי מאובחן. ייתכן שהוא לא נטל את התרופות שלו במשך מספר שבועות, דבר שעורר את התגובה הקטלפטית. משפחתו דיווחה שלאחר ש"קם לתחייה" בבית החולים, הדבר הראשון שביקש היה לראות את אישתו. רופאיו מסרו שבזמן האפיזודה הקטלפטית מוחו סבל ממחסור בחמצן, דבר שיש לו השלכות ארוכות טווח. עם זאת, חימנז מצליח לדבר וגם הזיכרון שלו מתפקד שני סימנים חיוביים, לדברי הרופאים.