אם הייתם צריכים לחשוב על השלב שבו נמצאתם במקום הבטוח והמוגן ביותר בחייכם, כנראה שרובכם הייתם בוחרים בשלב שבו הייתם עוברים - אז הרחם שמר והגן עליכם מכל פגעי העולם הגדול והמפחיד. האומנם? הדו"ח התלת-שנתי של הקרן לבריאות וסביבה, המציג את תמונת המצב הרחבה של הבריאות והסביבה בישראל בשנת 2017, סוקר בין היתר את האוכלוסיות הרגישות ביותר לחשיפות לגורמים סביבתיים. אחת האוכלוסיות הרגישות ביותר, מגלה הדו"ח, הן נשים בהריון והעוברים שהן נושאות ברחמן. מתברר שכבר בהיותנו ברחם, אנחנו נחשפים לחומרים שעלולים לסכן את בריאותנו בטווח הקרוב והרחוק.
לפי פרופ' ג'ו בראון - חוקר אפידמיולוגיה מאוניברסיטת בראון בארה"ב שלקח חלק ביום עיון מיוחד של הקרן לבריאות וסביבה בישראל בשנים האחרונות מצטברות עוד ועוד עדויות ממחקרים על כך שהחשיפה של האם לכימיקלים שונים במהלך ההריון לא רק שעשויה לגרום לבעיות ומחלות שונות בעובר, אלא עלולה למעשה לשנות ולקבוע מחדש את כל "מסלול" הבריאות (trajectory) העתידי שלו כילד ואף ללוות אותו כאדם בוגר.
עוד בנושא:
כמה חומרי הדברה אוכלים הילדים שלנו?
חכו עם הילד השני: הסיכון לאוטיזם בהריון שני צמוד, גדול ב-50 אחוזים
"כיום ידוע שהשלייה אינה מהווה מחסום למעבר חומרים כימיים בין האם לתינוק. עובדה זו מאפשרת לגורמים סביבתיים שאליהם נחשפת האם לעבור דרכה אל איברים שונים בגופו של העובר", אומר בראון. "כלומר, העובר בעצם חשוף לאותם חומרים שאליהם האם נחשפת. אצל תינוקות וילדים צעירים החשיפה לחומרים שונים היא אף משמעותיות יותר מאצל בוגרים - כיוון שילדים הם לא 'מבוגרים קטנים', אלא נמצאים עדיין בהתפתחות ולכן רגישים הרבה יותר להשפעות מהסביבה הפיזית. מערכת סינון הרעלים שלהם, לדוגמה, היא יעילה הרבה פחות מזו של מבוגרים".
לכן, כשעובר נחשף לכימיקלים ורעלים שונים, ההתמודדות שלו איתם יעילה פחות מזו של אדם בוגר; אך גרוע מזה - המחקרים החדשים מצביעים על כך שמצב הבריאות העתידי של הפרט נקבע במידה מסוימת כבר בשלבי חיים מוקדמים, ולכן החשיפות האלה עלולות להשפיע, למעשה, גם על מהלך חייו הבוגרים. כלומר, אם העובר הבריא שלנו נחשף ברחם למזהמים שונים, יתכן שבשלבים המתקדמים של חייו הוא יחלה או יסבול ממצב בריאותי בעייתי בעקבות אותה חשיפה מוקדמת.
מה הקשר בין מזרן ומנת משכל?
במחקר מתמשך בשם HOME Study, שנערך באוהיו שבארה"ב במשך למעלה מעשור ושבו שותף פרופ' בראון, עקבו החוקרים אחר נשים בהריון ובהמשך אחר העוברים שילדו, במטרה לבדוק את השפעתן של חשיפות סביבתיות שונות בשלבי החיים המוקדמים (כלומר, כבר החל מהשלב העוברי) על העתיד הבריאותי של הילד. הילדים שנולדו במסגרת המחקר הם כיום כבר בני יותר מעשר שנים, והחוקרים חזרו ובדקו אותם במהלך השנים כדי לבדוק כיצד השפיעו חשיפות לחומרים שונים בשלבים הראשונים של חייהם - כמו עופרת, כספית ומזהמים שונים - על הבריאות ועל ההתפתחות שלהם בהמשך הדרך.
במסגרת המחקר אספו החוקרים מהאמהות ומהילדים לאורך השנים בדיקות דם, שתן, ביצעו בדיקות כימיות לאיתור כימיקלים בשיער וגם העבירו אותם בשלבים שונים מבחנים למדידת ההתפתחות וההתנהגות שלהם.
שני מאמרים שפירסם בראון לאחרונה בעקבות תוצאות המחקר, מדגימים כיצד חשיפות לחומרים שונים עלולות להשפיע על הילד בהמשך חייו. באחד מהם בדקו בראון וחוקרים נוספים כיצד משפיעה חשיפת העובר לחומרים מסוג Polybrominated diphenyl ethers (PBDE). מדובר במשפחה של חומרים המשמשים בתעשייה כמעכבי בעירה ושנמצאים כבר לא מעט שנים במוצרים רבים שבהם אנחנו משתמשים: החל מפריטים יום-יומיים שניתן למצוא בכל בית, כמו מסכי טלוויזיה, רהיטים, מזרנים ומוצרי טקסטיל שונים, ועד לחומרי בניין ואפילו מטוסים. כדי לבדוק את רמת החשיפה של העובר לחומרים, החוקרים ניתחו דגימות דם שנלקחו מהאם בשבוע ה-16 ובשבוע ה-26 להריונה, בהן הם בדקו את ריכוז החומר PBDE-47 (הסוג הנפוץ ביותר בשימוש תעשייתי). לאחר מכן, החוקרים ביצעו מעקב אחר הילדים שנולדו לאמהות אלו כשהיו בני שנה עד שמונה, כדי להעריך את השפעת החשיפות הללו על ההתפתחות הנוירולוגית ועל הנויורו-התנהגות שלהם.
"המוח של עוברים ותינוקות מתפתח כל הזמן, ולכן הוא בעל פלסטיות (גמישות) גבוהה מאוד לעומת מוח של אדם בוגר", מסביר בראון. "ככזה, הוא רגיש הרבה יותר לחשיפות סביבתיות לחומרים שונים. עדיין לא ברור עד כמה הפלסטיות הזאת מאפשרת לגורמים חיצוניים לערוך שינויים במוח בשלבי החיים האלה, והאם הם הפיכים. במקרה של PBDE, מחקרים קודמים כבר קשרו את החומרים האלה למנת משכל פחותה, לבעיות התנהגותיות ולכושר ביצועי נמוך יותר. אך לא ברור עד כמה ההשפעה היא מתמשכת לאחר החשיפה והאם היא הפיכה, וזה אחד הדברים שרצינו לבדוק באמצעות מחקר שנמשך לאורך שנים".
ואכן, החוקרים מצאו גם במדגם זה שיש קשר בין רמת החשיפה של העובר ל-PBDE-47 להתפתחות הנוירולוגית שלו בהמשך חייו. תוצאות המחקר, שנסמכו על מבחני התפתחות והתנהגות סטנדרטיים לילדים בגילאים אלה, הראו שככל שאותם ילדים נחשפו בתור עוברים לריכוזים גבוהים יותר של PBDE-47, הם נטו להראות יותר התנהגות מוחצנת בגילאי שנתיים עד שמונה (הכוונה, למשל, להתמודדות עם תסכולים באמצעות התנהגות מפריעה שמכוונת כלפי הסביבה החיצונית - במקום הפנמה שלהם). הם הראו גם התפתחות מנטלית ומוטורית נמוכה בגילאי שנה עד שלוש, כמו גם יכולת קוגניטיבית נמוכה יותר בגילאים חמש עד שמונה - זאת ביחס לילדים שרמות החשיפה שלהם לחומר היו פחותות.
משמינים, ולא מנחת
מאמר נוסף של בראון וחוקרים שותפים התבסס גם הוא על קבוצת המחקר HOME ובדק את השפעתם של משבשי פעילות הורמונלית (EDCs) בשלבי החיים המוקדמים על ההשמנה של הילדים עד גיל שמונה. במקרה זה החומרים שבדקו החוקרים היו חומרים פרפלואורואלקילים (PFAS) שנמצאים גם הם במוצרים תעשייתיים שכולנו נחשפים אליהם: מוצרי טקסטיל שונים כמו שטיחים, מוצרי עור, קרטון, אריזות מזון, מוצרי קוסמטיקה ועוד. הילדים מ-HOME נולדו כולם בסינסינטי שבאוהיו, בקרבת נהר שבמעלה הזרם שלו נמצא מפעל המייצר PFAS.
חומרים משבשי פעילות הורמונלית נקשרים גם להשמנה עקב ההפרעה לפעילות הורמונלית תקינה, לכן בדקו החוקרים אם גם במקרה זה חשיפה של האם כבר במהלך ההריון לחומרים הללו עלולה להשפיע על עתידו הבריאותי של הילד, במקרה הזה - על הנטייה שלו לפתח משקל יתר. ואכן, הממצאים חשפו שקיים קשר בין חשיפה למשבשי הפעילות בשלב העוברי לנטייה להשמנה כבר בילדות. מהמחקר עלה שככל שהילדים נחשפו בשלבי החיים הראשוניים שלהם לרמות גבוהות יותר של החומרים משבשי הפעילות, כך הם נטו לגידול מואץ ב-BMI (מדד מסת הגוף) בגילאים שנתיים עד שמונה. בנוסף, היתה להם רקמת שומן גדולה יותר יחסית לילדים אחרים בגילאים אלה.
החוקרים, אגב - עדיין ממשיכים לעקוב אחר הילדים. סבב הבדיקות הבא ייערך כשהם יגיעו לגיל 12.
הכול חוזר אלינו
יותר ויותר מחקרים מקשרים בשנים האחרונות בין המצב הבריאותי שלנו לבין מה שעברנו בילדות ואפילו בשלב העוברי, ומראים שגנטיקה זה לא הכול בחיים. מחקרים מצאו בעבר, למשל, שחשיפה לזיהום אוויר בשלבים שונים של ההריון קשורה אמנם למשקל לידה נמוך יחסית, אבל לעומת זאת היא גם גורמת לנטייה של היילוד לסבול מהשמנת יתר בגילאים מתקדמים יותר. גם חשיפה לכספית במהלך ההריון נמצאה כמשפיעה על מנת המשכל של העובר. למעשה, חקר האפיגנטיקה מראה שלעיתים חשיפה או שינויים שעוברת האם, אפילו עוד לפני שנכנסה להריון, עשויה להשפיע על בריאות צאצאה העתידי.
המשמעות היא שהרבה מאוד מהחומרים שאנחנו משחררים לסביבה - כולל סוגים שונים של כימיקלים ומזהמים - עלולים לחזור אלינו בדרכים בלתי צפויות ומשפיעים גם על הדור הבא וגורמים לו לבעיות בריאותיות שונות שרק עם השנים ועם ביצוע מחקרים נוספים מתברר המקור וההיקף שלהן.
"בעולם מיוצרים יותר מ-80 אלף כימיקלים שונים, כשאלפים מתוכם מיוצרים במסות של יותר מחצי מיליון קילוגרם בשנה", אומר בראון. "רק מעטים מהם עוברים בדיקות כלשהן טרם יציאתם לשוק. חלק מהחומרים האלה עלולים להוות סכנה לבריאות של עוברים ותינוקות, ויותר מזה - לשנות את כל המסלול הבריאותי העתידי שלהם, ולקבוע מאילו בעיות בריאותיות הם יסבלו בהמשך החיים שלהם".
אז מה, בכל זאת, אפשר לעשות כדי לצמצם את החשיפות המזיקות הרבות האלה ולנסות להפחית את הנזקים שהן גורמות לבריאות שלנו? לדברי הקרן לבריאות וסביבה, האחריות לנושא הזה מוטלת על המדינה.
"צריך לחשוב על הכימיקלים שנמצאים כל הזמן בסביבה שלנו, במוצרי צריכה למשל, ממש כמו שאנחנו חושבים על זיהום אוויר," אומרת ד"ר רות אסטרין, מנהלת הקרן. "אנחנו לא מצפים מאנשים פרטיים לבדוק אילו מזהמים יש באוויר - ולפי זה להחליט למשל אם לעבור דירה. אנחנו מצפים מהמדינה לנטר את האוויר, ולדאוג שיהיה לנו אוויר נקי. כמו שהגנה על האוכלוסייה מהחשיפה לזיהום אוויר היא באחריות המדינה - כך צריך להיות גם בנושא של חשיפה של הציבור לכימיקלים ולרעלנים שונים".
"בתקופה זו, הקרן לבריאות וסביבה מסייעת לשדרג את יכולות הניטור הביולוגי הקיימות בישראל ולהרחיב את הידע הנדרש", מוסיפה אסטרין. "אנו מבצעים כיום מעקב אחר שש קבוצות לידה, שיעזור לנו לבדוק לאילו חומרים אנו חשופים בישראל ולהבין מה קורה בעקבות זאת בתקופה העוברית. זה יעזור לנו להיות הרבה יותר חכמים לגבי החשיפות הנקודתיות בהן יש להתמקד בישראל, וכך נוכל לטפל בהן ספציפית - ברגולציה ואיסור שימוש בכימיקלים וחומרים רלוונטיים או ביידוע הציבור כיצד להימנע מהם. אנחנו מקווים שהמיזם יעזור ויקדם אותנו במאמץ להגן על הציבור".
ממשרד הבריאות נמסר:
משרד הבריאות עוקב אחר ההתפתחות המדעית והרגולטורית בנוגע ל PBDEs ול PFASs ופועל לצמצום החשיפה של הציבור אליהם ממגוון מקורות החשיפה.
תרכובות ה PBDEs משמשות מזה מספר עשורים לצורך הקנייה של תכונות עיכוב בעירה במוצרי צריכה שונים. בעוד חלק מהתרכובות הנמנות עם קבוצה כימית זו נאסרו לשימוש באמנת שטוקהולם, אין כיום איסור גורף לשימוש בתרכובות אחרות מקבוצה זו במדינות המפותחות, לרבות בארה"ב ובאיחוד האירופי.
מזה מספר שנים משרד הבריאות מוביל מהלך לצמצום השימוש במעכבי בעירה, לרבות במעכבי בעירה מקבוצת ה PBDEs, במוצרי צריכה שונים. המשרד הוביל לביטול של חובת השימוש במעכבי בעירה במזרני מבוגרים ובימים אלה צפוי להסתיים מהלך מקביל במזרני תינוק. כמו כן, משרד הבריאות יזם ביטול של חובת ההוספה של מעכבי בעירה לריהוט ולציוד ביתי נוסף, כדוגמת שטיחים ומוצרים אלקטרוניים לשימוש ביתי.
בימים אלה צפויות להתפרסם תוצאות מחקר שנערך בשיתוף משרד הבריאות, אוניברסיטת חיפה ומכון התקנים ובמימון הקרן לבריאות וסביבה. במחקר האמור נבחנו מזהמים שונים, לרבות מעכבי בעירה על בסיס ברום וזרחן, במוצרים המיועדים לתינוקות ולילדים (מזרנים, רפידות החתלה, כסאות האכלה ועוד). בכל המוצרים שנדגמו לא נמצאו מעכבי הבעירה שנבחנו.
תרכובות PFASs הן תרכובות סינטטיות המשמשות מזה מספר עשורים בתעשייה לצורך טכנולוגי של עמידות בפני הידבקות, עמידות בפני הרטבה ועמידות בפני הכתמה. למעט מספר תרכובות מקבוצה זו אשר יש איסור ליצרן או לסחור בהן בהתאם לאמנת שטוקהולם, אין במדינות המפותחות איסור גורף על השימוש בהן במוצרי צריכה. בשנים האחרונות הוגדרה קבוצה כימית זו כ'מזהם מגיח' וכיום הנושא זוכה ליותר תשומת לב בקרב המדינות המפותחות, לרבות ארה"ב והאיחוד האירופי. ההשפעות הבריאותיות המיוחסות ל PFASs מבוססות על חשיפה גבוהה מאוד של חיות מעבדה לחומרים אלה, בבני אדם המידע המדעי עדיין מצומצם.
מזון ואריזות מזון הוצעו כגורם חשיפה אפשרי לתרכובות ה-PFOS וה-PFOA אשר נמנות עם קבוצת ה-PFASs. עם זאת, סקרי ניטור ביולוגי שנערכו בארה"ב ובאירופה הצביעו על רמות נמוכות מאוד של כימיקלים אלה בגוף האדם. למשל, בסקר עדכני שערכה הרשות האירופאית לבטיחות מזון (EFSA) נמצא כי הצרכן הבוגר הממוצע נחשף ל-PFOS ול-PFOA ממקורות מזון בשיעור של כ-3.5% ושל כ-0.3%, בהתאמה, ביחס לרמה היומית הסבילה של צריכה למשך כל החיים שאינה מהווה חשש בריאותי. בהתאם להערכת סיכונים מקיפה זו, הרשות האירופאית לבטיחות מזון קבעה כי "מאוד לא סביר" כי חשיפה לתרכובות אלה ממזון עלולה לגרום להשפעה בריאותית שלילית באדם.
הכתבה באדיבות זווית סוכנות ידיעות למדע ולסביבה