בכל שנה מחדש אנחנו מקווים להעביר את ראש השנה בנעימים, בתקווה שהאופן שבו נפתחת השנה תהווה סימן לכל הימים שיבואו לאחר מכן. אנחנו מלבישים את הילדים בבגדים חגיגיים, מסרקים אותם ומושיבים אותם על הספה תחת איומים קשים שאם יכתימו את הבגדים הלבנים או יקמטו אותם לפני שתגיעו לארוחה דמם בראשם.
לאחר מכן אתם נדחסים כולכם לרכב המשפחתי ונוסעים לארוחה המשפחתית אצל הסבתא או הדודה. זה אמור לקחת 40 דקות, אבל זה יקח לכם שעתיים, כי כל עם ישראל יוצא לארוחת החג בדיוק באותה שעה וזה יוצר פקקי אימים בכבישי הארץ. אבל לא נורא, הצרחות של הילדים שרבים במושב האחורי כי "הוא נגע בי" יעבירו לכם את הזמן בנעימים.
וזה הרי לא שהאתגרים שלכם יסתיימו כשתגיעו ליעדכם הם רק יתחילו. עכשיו אתם צריכים לגרום להם לסגל לפחות מראית עין של נימוסי שולחן, או במינימום לוודא שהם לא קופצים ראש לתוך קערית הדבש שעל השולחן. חגים משפחתיים הם ללא ספק חוויה שיכולה להיות קשה, ועל אחת כמה וכמה אם יש לכם ילדים קטנים. ספרו לנו מה החלק שהכי מבאס אתכם בראש השנה:
עוד בנושא:
נשיקה לדוד: איפה אתם תסבלו בחג?