למה אנחנו לא מסוגלים לסבול שתיקות מביכות?

כמה פעמים קרה לכם שישבתם לכתוב מייל או מכתב חשוב ופתאום נעצרתם כי לא ידעתם איך להמשיך? אם זה קרה לכם, ככל הנראה עשיתם הפסקה קצרה, חשבתם מעט והמשכתם לכתוב, בלי להיכנס לסטרס. בהרבה הזדמנויות בחיים קורה שפשוט אין מה להגיד, וצריך לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש. אז למה כשזה קורה במהלך שיחה עם אדם אחר, רובכנו חשים פתאום אי נוחות בלתי מוסברת ומתקשים לשאת את המצב המביך?

חוקרים מאוניברסיטת חרונינגן שבהולנד החליטו לבחון לעומק את התופעה וגילו שההשפעה שלה על הגוף רחבה ממה שרוב האנשים משערים. הם גייסו 162 נבדקים ונתנו להם להיות עדים לאחד משני תרחישים – באחד, אדם כלשהו זרק הערה שאינה במקום (כמו באחד המקרים – "אני חושב שאנשים שמנים צריכים לקנות שני כרטיסים לאוטובוס"), אשר לוותה בארבע שניות שלמות של שתיקה. בתרחיש השני, אותה הערה לא זכתה לתגובות של הלם בקרב שאר המשתתפים, והשיחה נמשכה כרגיל.

לדברי החוקרים, הנבדקים לעיתים אף לא היו מודעים לשתיקה המביכה בתרחיש שהוצג להם, אך בשאלון פסיכולוגי מפורט שמילאו לאחר הניסוי, אלה שחוו את השתיקה המביכה דיווחו בשיעור גבוה בהרבה על תחושות עוצמתיות של דחייה, הערכה עצמית נמוכה וביטחון עצמי ירוד. זהו הניסוי הראשון שהוכיח שבמצבים כאלה לא רק האדם שגרם לשתיקה המביכה מרגיש את הכאב הנפשי הזה – אלא כנראה שגם רוב המשתתפים האחרים.

בהשוואה לשאר בעלי החיים, בני אדם לא ניחנו ביכולות פיזיולוגיות מרשימות או בעמידות גבוהה לתנאים קיצוניים, ובכל זאת, הכלים שעזרו לנו לשרוד עוד לפני התפתחות הטכנולוגיה כללו בין היתר שני גורמים חשובים – הכישורים הקוגנטיביים והיכולות החברתיות שלנו. בתקופות קדומות בהיסטוריה, כישורים חברתיים עשו את ההבדל בין חיים למוות בעבור רבים מהאנשים, והם היו תלויים בהם רבות כדי לשרוד. לכן, גם אם היום זה לא המצב – מדובר במנגנון הישרדותי אוטומטי שקשה להשתחרר ממנו.

זו הסיבה ש"קצרים" בתקשורת, גם אם הם לא באמת משמעותיים, גורמים לאינסטינקטים ההישרדותיים שלנו להיכנס לפעולה. כחלק מהמנגנון הזה מופרש בבלוטת התריס "הורמון הסטרס" קורטיזול, אשר מכין את הגוף למצבי חירום, מחדד את החושים ומגביר את קצב פעימות הלב – הכול כדי לעזור לכם להתגבר על האירוע ה"מלחיץ".

"שיחה שזורמת תורמת להופעת רגשות חיוביים, ולהעצמת תחושת השייכות וההערכה העצמית", ציינה מובילת המחקר, ד"ר נמג'ה קודנברג, מומחית למדעי ההתנהגות והחברה באוניברסיטת חרונינגן. "קטיעת הזרימה הזאת, גם לפרקי זמן קצרים של שתיקה, יוצרת תחושת דחייה ומגוון רגשות שליליים נוספים".

מומחים לפסיכולוגיה מעריכים כי חלק גדול מהמבוכה שבשתיקה נובע מהפער בין המציאות לבין איך שאנחנו חושבים שהמציאות צריכה להתנהל. במילים אחרות, רבים מאיתנו מרגישים במהלך השיחה שלהם יש את האחריות הבלעדית לגרום לה להיות מעניינת וקולחת, בעוד שבמציאות, הציפיות מהם לא כאלה גבוהות ואין שום סיבה לבהלה.

אנחנו מצפים מעצמנו שנוודא שהאדם שמשוחח איתנו לא ישתעמם, וכשזה קורה, אנחנו נתקפים בתחושת כישלון וברגשי נחיתות. אם השתיקה מתרחשת לאחר כשאדם אחר זורק הערה שנויה במחלוקת, מנגנון האמפתיה שלנו נכנס לפעולה ואנחנו מזדהים עם הכאב שלו - לפעמים קצת יותר מדי.

אז הדרך להתמודד עם המצב המביך היא קודם כל לקחת כמה נשימות, להירגע ולהזכיר לעצמכם שמדובר באינסטינקט שמוטמע בכם וגורם למוח שלכם לתפוס את המצב כחמור בהרבה ממה שהוא באמת. בשלב השני, אפשר כמובן לנסות להאריך את הניצוץ של השיחה באמצעות טריקים פסיכולוגיים מוכחים.

במחקר מעניין של אוניברסיטת הרווארד שנערך ב-2013, מצאו לדוגמה כי כשאנשים מדברים על עצמם, מרכז העונג במוח מופעל באותה הצורה שניכרת בעת קיום יחסי מין ובצריכת קוקאין. לכן, במהלך השיחה חשוב לזכור כי בעוד שאתם אולי מאוד נהנים לדבר על עצמכם, הדרך להבטיח שגם הצד השני ייהנה באותה המידה היא פשוט להרבות בשאלות עליו ועל החיים שלו.

כדי לעשות את זה כמו שצריך, אולי כדאי לקחת את אחד הכלים הפופולריים בקרב אנשי מכירות, שצריכים להתחבב על אנשים תוך כמה דקות, ובשביל לעשות את זה נדרשים להיות אשפים ב"סמול טוק". שיטה נפוצה אחת בעולם המכירות נקראת F.O.R.D. על פיה, ניתן בקלות לפתח שיחה עם אדם חדש באמצעות שאלות כלליות על ארבעה תחומים מרכזיים: משפחה, תחום עיסוק, תחביבים וחלומות. אלו נושאים שטחיים לכאורה, אך תהיו מופתעים לגלות כמה הם ישפיעו על הרושם שתותירו על שותפכם לשיחה.