לחץ, אבל בקטע טוב: איך עובד טיפול בתא לחץ?

היתרונות הטיפוליים של אוויר בלחץ גבוה התגלו לראשונה בשנת 1900, כשהרופא האמריקאי אורוול קנינגהם זיהה שמטופלים עם הפרעות בזרימת מחזור הדם חשו טוב יותר כששהו בגובה פני הים מאשר כשהיו בהרים, שם לחץ האוויר נמוך יותר. מאז התפתחה השיטה ונמצא שהיא מועילה מאוד לטיפול בפצעים מסובכים, בפגיעות קרינה ועוד, ויש כיום אפילו מי שמייחסים לה יתרונות קוסמטיים ויכולת לבלום את נזקי הזמן.

הטיפול הרפואי המעשי באמצעות תא לחץ החל בשנות ה-60. בישראל נכנס תא הלחץ לשימוש במהלך שנות ה-70, במכון לרפואה ימית של חיל הים. הוא שימש בעיקר לטיפול בנפגעי תאונות צלילה שלקו בהרעלת חד-תחמוצת הפחמן (CO), בתסחיפי אוויר (בועות אוויר שחודרות למחזור הדם) ובחבלות מעיכה. בשנות ה-90 נפתחו תאי לחץ גם בבית החולים רמב"ם בחיפה ומאוחר יותר גם בבית החולים אסף הרופא, שהפך מאז למרכז הגדול ביותר בארץ לטיפולים בתא לחץ ובכל יום מקבל כ-150 מטופלים.

עוד בנושא:
טיפים מצילי חיים שכדאי לזכור במצבי חירום
חבלת ראש: 10 סימנים שחייבים לגשת למיון

במהלך השהות בתא לחץ המטופלים נושמים חמצן בריכוז גבוה בתוך חלל סגור שהלחץ בו עולה על הלחץ האטמוספרי. התא הוא מבנה דמוי מטוס שבנוי מחומרים עמידים. תא טיפוסי מאפשר לכ-20 מטופלים לשהות בו במקביל, בישיבה או בשכיבה לפי הצורך, כך שלכל אחד מהם יש מסכה לנשימת חמצן. תחילה מוזרם לתא אוויר בלחץ גבוה, שמעלה בהדרגה את הלחץ בתוכו, בדומה למה שקורה בצלילה מתחת לפני הים. כשמגיעים ללחץ הטיפולי (שתי אטמוספרות או יותר), המטופלים נושמים באמצעות המסכות חמצן בריכוז של 100 אחוז.

חמצן נישא אל רקמות הגוף בעיקר באמצעות ההמוגלובין שבתאים האדומים. בנוסף, חלק קטן ממנו נמצא בפלזמת הדם בצורה חופשית ומסיסה, ומגיע אל הרקמות באמצעות פעפוע (דיפוזיה). על פי חוק בויל, העלאת לחץ מובילה לעלייה במספר מולקולות הגז ליחידת נפח נתונה, ובהתאם לכך עולה גם מספרן של מולקולות החמצן. על פי חוק הנרי, כשהלחץ עולה, עולה המסיסות של הגז בנוזל.

הטיפול בתא הלחץ מנצל את שני העקרונות: מספר מולקולות החמצן שבאוויר גדל, ומסיסות החמצן בדם גדלה אף היא. כתוצאה מכך ריכוז החמצן בפלזמה (נוזל הדם) עולה. השילוב של שני הדברים יכול להעלות פי 20 את כמות החמצן שמגיע בסופו של דבר לרקמות הגוף.

לפני כעשרים שנה הגדיר משרד הבריאות מי זכאי לקבל טיפול בתא לחץ במסגרת סל הבריאות, וקבע מדרג של דחיפות בהתאם למצבו הקליני של החולה. בין היתר זכאים לטיפול אנשים הסובלים מתסחיף אוויר, הרעלת חד-תחמוצת הפחמן, חסימה חריפה של עורקים, אנמיה קיצונית, שתלי עור שנדחו, נמק שרירי, נזקי עור כתוצאה מהקרנות אצל חולי סרטן ועוד.

העלייה בריכוז החמצן בפלזמת הדם מסייעת לתהליכי ריפוי והחלמה של חולים הסובלים ממחסור בחמצן ברקמות עקב פגיעה בכלי דם קטנים: כשנימי הדם חסומים, חמצן לא מגיע לרקמות פגועות באמצעות תאי הדם האדומים וההמוגלובין שהם נושאים. לעומת זאת, חמצן חופשי שנישא בפלזמה מגיע בקלות לתאים באתר הפגיעה ומסייע לרקמה להחלים.

העלאת רמת החמצן ברקמות מעודדת בתורה יצירת כלי דם חדשים, מזרזת ריפוי של פצעים ואפילו תורמת ליצירת רקמת עצם חדשה. כמו כן, הרמה הגבוהה של החמצן מסייעת לגוף להתגונן מזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים אנארוביים, שמתקיימים בסביבה נטולת חמצן.

בעשור האחרון מצאו מחקרים שתא הלחץ עשוי לסייע בטיפול בשלל מצבים קליניים. יוחסו לו שיפור בתפקוד המוטורי אצל נפגעי שיתוק מוחין, שיפור בזיכרון אצל מטופלים המחלימים מאירוע מוחי, ואף נמצא שהוא הוביל להקלה בתסמינים של חבלות ראש שנים אחרי האירוע הטראומטי.

עם זאת, הקהילה המדעית חלוקה בדעתה לגבי אמינות הממצאים הללו, בעיקר מכיוון שהמחקרים נערכו בלי קבוצת ביקורת מתאימה, כך שקשה לשלול את האפשרות שהתוצאות נובעות מאפקט הפלצבו של הטיפול. הבעיה חמורה במיוחד מפני שבתא לחץ אין לכאורה קושי רב לבצע ניסוי מבוקר כהלכה, כך שקבוצת הביקורת לא תקבל חמצן בריכוז גבוה, אך תעבור את אותו תהליך של העלאת לחץ האוויר. דרך אחת לעשות זאת היא לוודא שריכוז החמצן בתחילת הטיפול יהיה נמוך יותר מהרגיל, כך שכאשר הוא יגיע ללחץ הטיפולי ריכוז החמצן בו יהיה זהה לריכוזו באוויר.

ב-1969 אכן נערך מחקר כזה, ונמצא בו שטיפול בחמצן בריכוז של 100 אחוז בתא לחץ שיפר מדדים של תפקוד מנטלי אצל מבוגרים. עם זאת, המחקר נעשה על מספר מצומצם מאוד של נבדקים (133), כך שתוקף הממצאים שלו מוגבל. מאז לא שוחזרו התוצאות במחקר עם קבוצת ביקורת. בניסויים מהשנים האחרונות נוהגים למדוד את יעילות הטיפול על ידי השוואה בין נבדקים שקיבלו טיפול סטנדרטי בתא לחץ לבין נבדקים שלא קיבלו טיפול כלל, דבר שכמובן לא יכול לשלול את אפקט הפלצבו.

לצד הטיפולים שנמצאים בסל הבריאות ומחקרים שמעידים על שיפור במצבם של מטופלים שסבלו מפגיעות בתפקוד המנטלי בעקבות חבלות, פגיעות ראש וכדומה, בשנים האחרונות החלו רופאים לשווק את תא הלחץ גם ככלי למלחמה בנזקי הזמן. לקוחות מרוצים שבים לקבל טיפולים נוספים בתא הלחץ בתקווה לשפר את הזיכרון, את התפקוד המיני ואף את מראה העור. הפרוטוקול הטיפולי כולל סדרה של 60 טיפולים באורך של בין שעה לשעתיים בכל פעם, ויש לבצע אותם ברציפות חמישה ימים בשבוע.

ליעילותם של טיפולי האנטי-אייג'ינג הללו אין כיום תימוכין מחקריים, ורבים מהמטופלים ניגשים אליהם מתוך אמונה ש"אם זה לא יועיל, זה בטח לא יזיק". עלותה של סדרת טיפולים כזאת מסתכמת ב-21 אלף שקל, כך שהם לא בדיוק נגישים לקהל הרחב.

נוסף על השיקולים הכלכליים, בקהילה הרפואית יש גם מי שמתנגדים עקרונית לפרסומים שמשווקים את הטיפולים הללו, בשעה שבסל הבריאות כלולים טיפולים מוכחים ויעילים שמתחרים על אותם מתקנים. אף על פי שהוכח שתא הלחץ יעיל מאוד בטיפול בנזקי קרינה או בפצעים שמתקשים להחלים, רופאים רבים לא מודעים ליתרונותיו, ויש חשש כי הדגש ששמים כיום על טיפולים שאינם מוכחים יעורר זלזול והערכת-חסר מצד רופאים כלפי טיפולים טובים ויעילים שיכולים לשפר את איכות חייהם של חולים רבים.

ליהי גבור, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון