למה יותר ויותר מטופלים רוצים להיות ערים במהלך הניתוח שלהם?

בווידיאו: מוזיקאי שב לנגן במהלך ניתוח מוח שעבר כשהוא מורדם חלקית

אם יצא לכם לעבור ניתוח בימי חייכם, בטח מצאתם את עצמכם חוששים ומודאגים מההרדמה המלאה שנכפתה עליכם. כדי להפיג מעט את החשש הנה רעיון שאולי כדאי לשקול: להישאר ערים, מיוזמתכם, במהלך הניתוח. לפי דיווחים בארצות הברית, יותר ויותר אנשים מחליטים בשנים האחרונות לקחת את העניינים בידיים ובמקום לעבור הרדמה כללית במהלך פרוצדוריות כירורגיות שונות, לעבור הרדמה אזורית או מקומית באיברים המנותחים ולהישאר ערים במהלכו. מהן הסיבות לבחירה הזו, מהן ההשלכות האפשריות והאם זה כדאי? ומה המצב בישראל?

"הרפואה משתנה", אמר בראיון לרשת CBS ד"ר דיוויד אגוס, בעודו מעיד כי יותר ויותר אנשים בארצות הברית בוחרים להישאר ערים במהלך הניתוחים שהם עוברים. "יש תנועה חדשה שתופסת תאוצה במדינה, אנשים שאומרים 'אני רוצה להיות בשליטה, אני רוצה להיות נוכח כשהניתוח מתרחש', ובאותה מידה הם עשויים לומר להביע פחד שמא לא יתעוררו מההרדמה הכללית", הוסיף.

אותה מגמה אליה מתייחס ד"ר אגוס זכתה לכינוי "תנועת האוטונומיה למטופלים" (Patient Autonomy Movement), אנשים הנעשים חשדנים יותר כלפי הממסד הרפואי ו/או רוצים לקחת חלק יותר פעיל ולהיות מעורבים בהחלטות ובהליכים הבריאותיים שהם עוברים.

עוד בנושא:
אישה הקליטה את הרופאים שלה במהלך ניתוח. לא תאמינו מה היא שמעה
אגן צר, ראש גדול: כך ניתוחים קיסריים משנים את האבולוציה

"במשך כאלף שנים דיברנו על התאטרון של הניתוח", אמר לניו יורק טיימס בכתבה שייחדה לנושא, ד"ר מרק זיגלר, מומחה לאתיקה רפואית באוניברסיטת שיקגו ומחברו של מחקר על תקשורת בין מנתחים ומטופלים בזמן ניתוח במצב ערות. "בשנים האחרונות, לראשונה, המטופל הצטרף לקאסט", הוסיף.

יחד עם זאת, קשה להגיד שקיים "טרנד" כזה בארץ, לדברי פרופ' אלכס זלוטניק, יו"ר החטיבה להרדמה וטיפול נמרץ במרכז הרפואי סורוקה מקבוצת כללית. "אני לא רואה טרנד כזה או עליית מגמה במובן הזה. תמיד יש ניתוחים שחלק עושים אותם עם הרדמה אזורית או מקומית, וזה כולל אפידורל וניתוחים קיסריים במהלך הלידה, וכמו כן עושים המון ניתוחים כאלה בעיקר באורתופדיה ובאורולוגיה, וזה לא דבר חדש. אני לא מרגיש שאנשים פה מבקשים יותר לעבור את זה", אמר בשיחה עם וואלה! בריאות.

השאיפה לשליטה במצב קשורה קשר הדוק לחרדה הגדולה שהרדמה כללית מעוררת אצל אנשים, ובעיקר הפחד כי לא יתעוררו מההרדמה ויסבלו מסיבוכים נדירים.

לפי מחקר שפורסם לפני מספר חודשים בכתב העת Saudi Journal of Anesthesia, חשש מפני הרדמה כללית משפיע על לא מעט מטופלים לפני הניתוח. החוקרים מצאו כי מתוך 450 נשאלים, כ-85 הביעו תחושת פחד לפני הניתוח, כאשר אחת הסיבות הנפוצות לכך היו חשש שמא לא יתעוררו לאחר הניתוח. כמו כן מצאו החוקרים כי סיכוייהן של נשים לחוות פחד לפני הרדמה כללית בניתוח גבוה פי חמישה מאלה של גברים. מחקר נוסף מצא כי הרעיון להיות ער בזמן הניתוח גורם לאנשים דווקא לפחות חרדה מאשר הרעיון של להיות תחת הרדמה כללית.

"יש אנשים שמפחדים מהרדמה כללית, ורוצים הרדמה מקומית כי הם מפחדים, אבל מצד שני יש אנשים שלא רוצים לראות, לשמוע, לדעת מה קורה, ובקיצור, להיות נוכח בניתוחים", לדברי פרופ' זלוטניק. הפחד והחשש קשורים בעיקר לסיכונים הקשורים לחרדה. "אנשים מבינים שבהרדמה מקומית יש פחות סיכוי שהניתוח יסתבך לעומת הרדמה כללית, למרות שהיום הרדמה כללית היא בטוחה וסיבוכים רציניים הם נדירים", הוסיף.

להרדמה מלאה ישנן תופעות לוואי אפשריות כגון בחילות והקאות, שהן יותר נפוצות, אך עשויים להיות סיבוכים קשים יותר במקרים נדירים למדי כגון תגובה אלרגית חריפה, עלייה מהירה בחום הגוף, הפרעה לתפקודי הכבד ויתר המערכות החיוניות ואף מוות.

אך לדברי פרופ' זלוטניק חשוב לציין כי גם הרדמה אזורית או מקומית עשויות לגרום לתופעות לוואי. "ברור שהרדמה מקומית קצת יותר בטוחה, ישנם פחות סיכונים ואפשרויות לסיבוכים – אבל גם כאן קיימים סיבוכים. למשל, הזרקה של אותו חומר לכלי דם או ספיגה מוגברת בכלי הדם עשויה לגרום להרעלה שתשפיע על מערכת העצבים והלב – מדובר במקרים נדירים, אבל זה עשוי לגרום למות החולה", הוסיף.

כיצד זה עובד, בעצם? בהרדמה כללית, המרדים מזריק לגוף תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית ועל המוח, וגורמים לחוסר הכרה. לעומת זאת בהרדמה מקומית מזריקים חומר באזור מסויים שמונע למעשה את מעבר האותות החשמליים בין העצבים באותו אזור. כך המטופל לא מרגיש דבר באותו האזור. "אפשר לעשות את זה על העצבים פריפריאליים – אפשר למשל להזריק באצבע, או הרדמה ספיניאלית – הזרקה באזור חוט השדרה, כמו שעושים בניתוחים קיסריים", לדברי ז"ר זלוטניק.

קיימים כבר לא מעט ניתוחים בהם לא נעשה שימוש בהרדמה כללית, כמו ניתוחים להסרת גידולים במוח, למשל. על המטופלים להישאר ערים כדי שהרופאים המנתחים יוכלו לבדוק תוך תקשורת עם המטופל האם אם פוגעים בחלק הקשור לדיבור או לתנועה. כיום ניתוחים בהם ישנה אפשרות להרדמה מקומית או אזורית כוללים פרוצדורות הקשורות לאזור החזה, הגפיים, המעי ועוד.

לפעמים ההחלטה האם ללכת על הרדמה כללית או אזורית תלויה בנסיבות ובשיקולים מקצועיים. "יש סוגים של ניתוחים בהם יש עדיפות להרדמה כללית או מקומית. ניתוח קיסרי, למשל, עדיף לעשות בהרדמה אזורית לעומת כללית, גם בגלל שזה פחות תרופות שמגיעות לעובר, פחות סיכון לסיבוכים בדרכי האוויר אצל הנשים ולהגיע למצבים – די נדירים אבל כאלה שיש חשש שיקרו – של חוסר חמצן", לדברי פרופ' זלוטניק. "יש גם מצבים בהם אין זמן לבצע הרדמה אזורית – שלוקחת קצת יותר זמן לביצוע מאשר הרדמה כללית – כמו ניתוח קיסרי בהול, ואז כן נלך על הרדמה כללית זה מהיר יותר, בעוד שבמקרים של ניתוח אלקטיבי (מבחירה) נלך על הרדמה אזורית", הוסיף.

"ברור שמבחינה כלכלית הרדמה מקומית היא יותר זולה – לא צריך לזה מרדים, למרות שזה תלוי באיזה פרוצדורה בדיוק, והחולים מתאוששים מהר יותר. אחרי הקדמה כללית צריך להחזיק אדם ליותר זמן להשגיח עליו ולעתים יש סיבוכים שהם לא נעימים אבל לא מסוכנים כמו בחילות והקאות, ישנוניות, וכל אלה מעלים את המחיר של הניתוח, יחד עם הצורך להמשיך ולהשגיח עליהם בבית החולים", לדברי פרופ' זלוטניק.

בראיון לרשת CBS הסביר ד"ר אגוס כי למעשה כל חוויית הניתוח יכולה להשתנות מהקצה אל הקצה. "אפשר למשל לעבור ניתוח בזרוע, באמצעות הזרקה מקומית, ללכת הביתה תוך שעה עד שעתיים לאחר הניתוח ולא להמתין לפחות חצי יום עד שתופעות ההרדמה הכללית יתפוגגו לגמרי, ואז אפשר לנהוג בעצמך במקום להזדקק לטובות מאחרים, שכן אין בעיה לנהוג, ואף לחזור ישר לעבודה", אמר.

דבר נוסף שעשוי להשפיע על אנשים ולגרום להם לבחור בערות בזמן ניתוח הוא התרגלות למראות של ניתוחים ואיברים פנימיים עקב חשיפה נרחבת אליהם בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים, בעידן בו ניתוחים משודרים ביו טיוב ובסנאפצ'אט.

הסיטואציה בה חולים נשארים ערים במהלך הניתוח עשויה לגרום לאינטראקציות שונות ומשונות ולמצבים חדשים שעשויים להקשות על הרופאים המנתחים ועל הצוות הרפואי. "רופאים עשויים להידרש לנהל שיחות חולין במהלך הניתוח", אמר ד"ר דיוויד דיקרסון, מרצה להרדמה באוניברסיטת שיקגו, בראיון לניו יורק טיימס. "לא מלמדים את זה בבית ספר לרפואה".

מלבד הצורך לנהל שיחת חולין, רופאים עשויים להילחץ להיענות לציפיות של המטופל, לחשוש שמא דבר מה שיגידו או יעשו יגרום למטופל לתחושות חרדה, לחץ או תסכול, והדבר גם עשוי להתערב בעבודת הצוות הרופאי. "לעתים, המטופל עשוי להפוך לחרד מדי, הוא עשוי להסיח את דעת הרופא עם שאלות רבות או אף להתנגד להצטרפות של מתלמד לצוות הניתוח", נכתב במאמר הניו יורק טיימס. בעוד שתומכי הגישה מעודדים את ה"תקשורת החשובה בין המנתח והמטופל", אחרים מפחדים כי המנתח יסחף ברצונו לרצות את המטופל.

"אם אני ארצה להיות מטושטש אני אשתה בירה", אמרה לטיימס דיוויד האווס, רופא בעצמו שעבר מספר ניתוחים ללא הקדמה כללית. הוא סיפר כי הוא שוחח על דיג עם המנתח במהלך קולונוסקפיה שעבר, וקרא את מגזין האקונומיסט בזמן שני ניתוחים להחלפת הברך, בהן נעשה שימוש בהרדמה אזורית.

"זה לא לאנשים עם לב חלש", סיפר. "הם חתכו את הקפסולה של הברך, שהיא די עבה. יכולתי להרגיש את הוויברציות של המסור שחתך את עצמות הרגל שלי. ואז דפקו עליו כמו פטיש וזה שלח גלי הלם בגוף. זה לא כואב, אבל אתה מרגיש את הלחץ. ואפשר להריח בשר נשרף".

פרופ' זלוטניק – כמו גם הרופאים שנשאלו על הנושא בתקשורת האמריקאית – מסכימים כי מדובר בפרוצדורה שלא מתאימה לכל אחד. "זה לא מתאים לכל אחד, זה מאוד אינדיבידואלי, וכשכן מבקשים, במידה וניתן לאפשר למטופל לבחור, הרצון שלו נלקח בחשבון", לדברי זלוטניק. "על אף כל הקשיים, זאת מגמה שיש לכבד, אם זה מה שהמטופלים רוצים", הוסיף ד"ר אגוס.

אם בחרתם לעבור פרוצדורה כירורגית בהרדמה מקומית או אזורית במקום כללית ומצאתם את עצמכם חרדים, חשים לא בנוח או סתם משועממים מלשכב במקום במשך שעות, אפשר גם לבקש תוך כדי לעבור להרדמה כללית.