אמש נחשפו חשדות קשים במיוחד כנגד זוג הורים בגין תקיפה ופגיעה מינית בבנם בן ה-4, הסובל מניוון שרירים. הרופאים המטפלים חושדים כי המקרה הוא חלק מתופעה פסיכיאטרית המכונה "תסמונת מינכהאוזן", בה אנשים פוגעים בעצמם, או באחרים הנמצאים תחת חסותם, כדי לקבל תשומת לב רפואית ונפשית.
עוד בנושא:
המצלמות בחדר ומעצר ההורים: כך נחשפה פרשת ההתעללות בילד
למה רוב מקרי המוות בעריסה מתרחשים במשפחתונים?
האם בכל אחד מאיתנו מסתתר פסיכופט?
"תסמונת מינכהאוזן היא תופעה שבה אדם מזיק לעצמו כדי להיות בפוזיציה של החולה", הסביר לוואלה! בריאות ד"ר אורי ניצן, מנהל המחלקה לטיפול בדיכאון ומשברי חיים במרכז לבריאות הנפש שלוותא מקבוצת שירותי בריאות כללית. "מבחינתו, אדם זה מרוויח מהמצב בכמה רמות. אנחנו בעיקר מדברים על תשומת לב, אבל זה יכול למלא צרכים שונים. לדוגמה, יש אנשים שנרגעים בתוך מיטת החולה בבית החולים. אנשים נאחזים בעמדת החולה מכל מיני סיבות עמוקות ולא לגמרי ברורות, ואלה מקרים מאוד מוזרים ומפחידים", הוסיף.
"מבחינתם, הדרך לקבל תשומת לב היא מחלה גופנית"
תסמונת מינכהאוזן יכולה להתבטא בפגיעות פיזיות או נפשיות, אך במקרים מסוימים, כפי שעולה מהחשדות מהמקרה שנחשף אמש, אדם עלול לפגוע גם בקרובים לו ביותר להשגת אותן מטרות. בעגה המקצועית מכנים זאת תסמונת מינכהאוזן בידי שליח. "במקרים האלה ההורה יגרום נזק לילד כדי להפוך אותו לחולה ובכך ירוויחו מזה, בין אם מדובר בתשומת לב או בדברים אחרים, אפילו כמו הקלה בעומס," מסביר ד"ר ניצן.
מדובר בתופעה מורכבת ונדירה, שעשויה להיות מושפעת משלל גורמים נפשיים. ד"ר סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר לרפואת ילדים, מעריכה שמה שמניע חולים בתסמונת מינכהאוזן בידי שליח הוא רצון ליצור קשר. "יכול להיות שמדובר באדם שההורים שלו לקו במחלה, היו קרובים לאדם שהיה חולה, או לחלופין היו רופאים בעצמם. במקרה כזה, על פי ההשערה, מבחינתם, הדרך לקבל תשומת לב וחום היא מחלה גופנית. האדם מעתיק את מה שהוא מכיר וכך יוצר קשר עם סביבתו", אמרה.
"אנשים אלו לא לגמרי מודעים לכך שזו הדרך שלהם ליצור קשר. זה נקשר לעוד הפרעות בפסיכיאטריה שהבסיס להן הוא אדם חסר תובנה או אדם שמכיר את מצבו אבל לא מייחס את החומרה הראויה למעשים שלו", הוסיפה.
האם ניתן למנוע את התופעה?
בניגוד לדימוי שעשוי להיווצר, ד"ר אורי ניצן מסביר כי לא מדובר במקרים של הזנחה. "זה תופעה עם פרדוקס. לא מדובר בהורים מזניחים האם תהיה מאוד מעורבת, ולצד המעורבות הזאת היא תגרום לדברים האלה. הנזק הוא לא לגמרי במודע. אלה מצבים שהם קרובים למודע, או לפעמים חצי מודעים".
"זו תופעה מאוד מורכבת ואין פה מדע מדויק", מסביר ד"ר ניצן , "יש כאן חור שחור שכל אחד מנסה לבאר, אבל עדיין אין מספיק מדע מבוסס. כיום קיימות בנושא בעיקר תיאוריות פסיכולוגיות שעשויות לעזור באיתור, בטיפול ובהבנה, אבל הן לאו דווקא תקפות לכולם".
מכיוון שמדובר בתסמונת קשה לאבחון, מסתמכים צוותים רפואיים על שלל נורות אזהרה כדי לבצע תחקיר מעמיק יותר לגבי המצב. "זו תופעה נדירה שלא רואים הרבה, רופאים ערים לזה ויש נורות אזהרה", אומר ד"ר ניצן. "חלק מהתסמינים הם ילד הסובל מכמה בעיות בבת אחת, חוסר עקביות מבחינת בדיקות המעבדה, הורה שמתערב בעבודת הצוות ונדבק לילד בצורה מוקצנת או מפגין ידע רפואי נרחב".
אז כיצד מטפלים בבעיה, כאשר הלוקים בה חסרי מודעות למצבם ואינם מתוודים על מעשיהם? "טיפול זה עניין מאוד מסובך", אומר ד"ר ניצן, "מדובר באנשים שלא רוצים טיפול ומכחישים את הבעיה לרוב בצורה די גורפת. הם אחראים משפטית למעשיהם ולרוב הטיפול עובר לבית המשפט. במידה ואכן אדם מעוניין בעזרה, קיים טיפול תרופתי וטיפול שיחתי, כשברור שהתסמונת היא בדרך כלל רק קצה הקרחון וסימן לבעיות נפשיות עמוקות יותר".
ד"ר פניג מסכימה שמדובר במקרים קשים במיוחד לטיפול. "כדי שאדם יקבל עזרה הוא צריך לרצות אותה ולהיות מודע למה שקורה לו. זה מאוד קשה לגרום למישהו לא מודע לעבור שינוי ולכן הטיפול במקרים הללו הוא מאוד קשה".
חלק מן הקושי, כמובן, הוא החשש שהצוות הרפואי טועה, והנזק שעלול להיווצר לילד כתוצאה מכך. "הילד הוא האובייקט של הפגיעה במקרים המורכבים הללו והדבר הראשון שאנו עושים הוא במצב כזה הוא להרחיק את הילד מההורה. אם אנחנו טועים באבחנה אנחנו גורמים לניתוק הקשר בין ההורה לילד", אמרה ד"ר פניג.
"אלה דילמות לא פשוטות", היא מדגישה. "זו תופעה מורכבת וגם לאחר האבחנה צריך לחשוב טוב מה יהיה הנזק לילד. גם הרחקת ההורה מהילד גורמת נזק ולכן אנחנו צריכים להיות בטוחים, לתת טיפול, אולי אפילו לא להורות על הרחקה מוחלטת. זה תהליך מורכב, המחייב גם עבודה מאומצת של כלל המערכות המטפלות בו".