בזמן הרצאה שהעברתי בנושא גבולות בגיל הרך, אמא התרוממה ושאלה: "גבולות זה נהדר אבל הבת שלי כל הזמן זורקת את האוכל שלה על הרצפה במהלך הארוחה. מה לעשות? להגיב? להתעלם? לכעוס? לצחוק?". למעשה, לא משנה מהו נושא המפגש, השאלה הזו תמיד נשאלת, מפני שמדובר באחת התופעות הכי שכיחות והכי מתסכלות הורים. מול זריקת צלחת האוכל אנו מרגישים מבולבלים וחסרי אונים.
עוד בנושא:
איך מלמדים ילדים להיזהר מסכנות, בלי לפחד מהחיים
אמא, היום אני לא רוצה שתיכנסי איתי לגן
זו הסיבה שאתם צריכים לשים לב לכל מילה שאתם אומרים לילדים שלכם
"אולי זה קשור לכך שהילד לא אוהב את האוכל שהכנתי לו? אולי זה רמז שאני צריכה לצאת מהמטבח?" מוסיפה האמא ושואלת, כאילו בצחוק. ובכן, לזריקת אוכל אין שום קשר לחוסר שביעות הרצון של הילדים שלכם מהטעם או מסוג המזון שהכנתם, ולא צריך לקחת את זה באופן אישי. זריקת צלחת האוכל קורית גם בגנים, עם האוכל שהכינה נחמה המבשלת, שכולם יודעים שהיא מכינה את הקציצות הכי טעימות בעולם, אלו שהילד שלכם מוכן לאכול רק אותן.
אז למה בכל זאת ילדים צעירים זורקים את האוכל שלהם? הדבר קורה בשל אחת מארבע סיבות אפשריות:
למידת חוקי הפיזיקה: הילד שלכם נמצא בשלב שבו הוא מגלה את חוקי הפיזיקה השונים ומתאמן עליהם על מנת לרכוש בהם מספיק הבנה ומיומנות. תחשבו כמה חוקי עולם נהדרים קיימים עבור הילד כשהוא זורק את הצלחת: כוח המשיכה, משקל הצלחת עם האוכל, מהירות הנפילה, עצמת הכוח שעליו להפעיל, רעש המפגש של הצלחת עם הרצפה, תוצאות הפעולה שנקראת זריקת עצמים מהגובה ועוד ועוד.
ההנאה שבעצם הזריקה: כשהילד זורק ורואה את אימא מרימה שוב ושוב, הוא מבין את כוחו ואת כוחם של מעשיו והדבר גורם לו להנאה רבה. זו הסיבה שברוב המקרים הוא יעשה את זה עם חיוך גדול ואפילו יחכה עד שתראו אותו לפני שיזרוק.
רצון בתשומת לב: כשהילד זורק את הצלחת הוא מקבל מכם תשומת לב בשפע: הסברים, נאומים, בקשות, האכלה וגם תגובות כועסות.
שעמום: הילד סיים את הארוחה והוא רוצה לרדת מהכיסא ולהמשיך בפעילות. מאחר והוא לא מדבר בשלב הזה איך הוא יגרום לכם להבין אותו? בדיוק - על ידי זריקת הצלחת הרחק ממנו.
אז מה עושים?
עם כל ההבנה לסיבות זריקת האוכל, מדובר בכל זאת בתופעה מעצבנת במיוחד. איך עלינו להגיב אליה?
1. קודם כל, כדאי להניח בכל ארוחה שמיכה ישנה מתחת לכיסא הפעוט, מספיק גדולה כדי לכסות את רדיוס הזריקה שלו, כאמצעי שיקל עליכם לשמור את הרצפה נקייה עד כמה שניתן ויוריד קצת את מפלס הכעס שמתעורר מולו במצבים האלו .
2. הילד רוצה תשומת לב? תנו לו ובשפע. שבו לידו, דברו איתו וחייכו אליו בעודו אוכל, ושמרו על אווירה חיובית ונעימה. זה לא הזמן ללכת לרחוץ כלים או לדבר בטלפון. כל אלו יכולים לחכות, מפני שאחרת הוא ימצא דרך מצוינת להחזיר אתכם אליו.
3. ברגע שהוא זורק משהו על הרצפה, אמרו הוראה קצרה וברורה כמו "אנחנו לא זורקים דברים על הרצפה". אמרו זאת בקול חמור ופנים "כועסות", אבל אל תצעקו ואל תגידו משפטים מחלישים כמו "אוף, אתה כזה נודניק!". גם אל תרימו שום דבר ממה שנזרק בזמן הזה. המטרה היא להעביר לילד מסר, מילולית וגם בשפת הגוף שלכם, שהוא עשה משהו לא בסדר, שלא מקובל עליכם.
4. לאחר מכן אפשר לפעול באחת משתי דרכים:
- סובבו את הכיסא שלכם ותנו לו לראות רק את גבכם למשך 20-30 שניות. אל תדברו אתו ואל תהיו בשום אינטראקציה איתו. אחר כך הסתובבו חזרה והמשיכו בארוחה, כאילו כלום לא קרה. אם הוא ממשיך לזרוק אוכל על הרצפה, ומן הסתם כך הוא יעשה, חזרו על התגובה המתוארת פה.
- במקרה שהחל לזרוק, אמרו "לא!" בקול שקט, רגוע אך נחוש וברור, ללא הסברים וחיוכים והורידו את האוכל מהמגש/שולחן ל-30 שניות. לאחר מכן, החזירו אותו והתחילו שוב בתהליך.
חשוב לזכור: כשאנו נואמים לילד על כך שעליו להפסיק לזרוק את האוכל על הרצפה, או דורשים ממנו לנקות את הבלאגן שעשה ונותנים לו הוראות למה אנו מתכוונים, אנו מדברים אליו ומעניקים לו המון תשומת לב. לכן התנהגות כזו מצדנו לא מניבה שינוי התנהגות מצדו. מנקודת מבטו הוא מקבל המון תשומת לב ולא רואה כל צד שלילי במה שהוא עושה, הוא ממשיך במשחק עם אמא. אנחנו רוצים לשבור את הדפוס הזה ולהעניק לו תשומת לב אחרת, שמעודדת התנהגות חיובית.
5. בדרך כלל לפני שילד זורק את הצלחת יש איתותים שונים מצדו שהדבר מתקרב. שימו לב אליהם והשתדלו מאוד להוריד אותו מהכיסא ברגע שסיים לאכול כדי שימשיך בעיסוקיו האחרים. כך תמנעו זריקת אוכל מתוך שעמום והילד לא ילמד שזריקת האוכל היא הדרך להודיע לכם שיש להורידו מהכיסא.
הלמידה לוקחת זמן אבל קורית. זכרו, חינוך ילדים הוא תהליך ארוך וממושך ואף פעם לא ספרינט. העובדה שתהליך חינוכי לוקח זמן, לעיתים הרבה זמן, אינה סיבה להימנע ממנו או להפסיק אותו באמצע. התמדה היא מילת המפתח ואם תתמידו במסרים החינוכיים שלכם הם יופנמו ויוכנסו ככללי ההתנהגות של הילד.