הגלולה מתה, הקונדום גוסס: השנה שבה העולם החל להימנע אחרת

אמצעי מניעה הם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו כבר מן המאה שעברה, והם מאפשרים לנו חופש ובחירה שלא היו קיימים בעבר. אבל למרות שיש להם המון נקודת זכות, הם גם מאוד מגבילים, ולא נטולי תופעות לוואי. העובדה הזו חלחלה להבנה של רבים מאיתנו בשנים האחרונות, וב-2016 ההבנה הזו הבשילה למעשים.

בעוד שהקונדום הוא אמצעי המניעה היחיד הקיים עבור גברים (לפחות מבין הפתרונות ההפיכים), מספר אמצעי מניעה פותחו בחלוף המאה ה-20 לנשים, רובם מבוססים על הורמונים המשבשים את פעילותו הביולוגית של הגוף כדי למנוע הפריה. בשנים האלה, המחקר לפיתוח אמצעי מניעה לגברים כמעט ולא היה קיים, והאחריות למניעת הריון הוטלה רק על האישה, לעתים אף במחיר בריאותה הפיזית והנפשית. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים גילו את הבעייתיות שבגלולות והן מחפשות פתרונות אחרים. כתוצאה מכך נפתח דיון ער בנושא השימוש באמצעי מניעה הורמונליים, אלטרנטיבות קיימות ודרישה לפיתוח אמצעי מניעה לגברים.

ואכן, בחודשים האחרונים נראה כי יש התקדמות בפיתוח אמצעי מניעה גבריים, אולי לאור המודעות הגדלה לבריאות האישה והדרישה להתייחסות בריאותית שוויונית. האם המודעות הגוברת לבעייתיות שבאמצעי המניעה ההורמונליים לנשים והניסיונות למצוא אמצעי מניעה גברים ישנו את התמונה? האם שנת 2016 תסתמן כשנה שבה התחלנו להימנע אחרת?

המחקר והפיתוח של אמצעי המניעה במאה ה-20 התמקד בנשים וראה בגוף האישה את האתר הבלעדי למניעת פריון. "כמעט כל הנושא של פריון ומניעתו בשנים עברו וגם בשנים הללו מושתת על התפיסה שגוף האישה הוא היחיד שאחראי על זה", אומרת ד"ר אושרית יקנה, כימאית ופילוסופית של המדע מאוניברסיטת בר אילן. לדברי ד"ר יקנה, שעבודת הדוקטורט שלה עסקה בגלולה למניעת הריון תוך התמקדות בקשר בין מחקרי מדעי לערכים תרבותיים, גם כשמדובר בבעיות בכניסה להריון, גוף האישה נתפס קודם כל כבעייתי, לפני שנבדקת, למשל, איכות הזרע.

היא מוסיפה כי בעוד שמרבית גוף המחקר על מניעת הריון מתמקד בנשים, קיימים מעט מאוד מחקרים העוסקים במניעת הפריון אצל גברים, ואם נעשים מחקרים ופיתוחים הנוגעים למיניות הגבר, הם בעיקר מחקרים העוסקים בהשבחת החוויה המינית, כמו במקרה של ויאגרה, שהתגלתה במקרה במהלך מחקר בנושא לחץ דם.

בשנות ה-60 של המאה העשרים הגיעה לעולם הגלולה למניעת הריון, שפותחה לאחר שחוקרים ראו כי מתן הורמונים לחיות עוצר את תהליך הביוץ. "עד אז כל האמצעים היו מכניים ותלויי מועד המגע המיני, ואז הגיעה הגלולה שאפשר לקחת מתי שרוצים, ללא קשר למועד קיום יחסי המין, וזה היה תקדים מאוד גדול", הסבירה ד"ר יקנה.

לפי פרסום באתר Broadly על המצאת הגלולה, בשנות ה-50 וה-60 נערכו מחקרים גדולים על יעילות הגלולה בפורטו ריקו. גרסאות מוקדמות של הגלולה שהכילו עד פי עשרה מכמות ההורמונים הקיימת בהן כיום, כללו דיווחים כה רבים על תופעות לוואי עד כי הרופא האחראי על המחקר המליץ לא להשתמש בה. אן פרידמן מהאתר ניו רפבליק טענה כי במהלך הניסויים 17 אחוזים מהמשתתפות דיווחו על תופעות לוואי וחלקן פרשו מהניסוי, אך חברת התרופות החליטה בכל זאת לשווק גרסה ראשונה לשוק.

"נתנו לנשים גלולות והן לקחו אותן ולא דיברו בכלל על תופעות הלוואי", אמרה ד"ר יקנה. לקראת תחילת שנות ה-70 הגיעה קבוצת נשים אל משטר ניקסון ותבעה התייחסות נאותה לתופעות מהן סבלו, שאותן קישרו לגלולה. "הנשים החלו לראות שהן סובלות מדליות ברגליים, כאבי ראש, לחץ דם גבוה והן אמרו 'היי, נתנו לנו תרופה בלי להגיד לנו כלום על תופעות הלוואי שלה, מתייחסים אלינו כשפני מעבדה. הגוף שלנו מופקר והגיע הזמן לשים אליו לב'", סיפרה ד"ר יקנה. מאמציהן של הנשים הובילו לחקיקת התקנה המחייבת פירוט של תופעות לוואי בכל תרופה הנמכרת בשוק.

בין היתר, נקשר בין נטילת גלולות ואמצעי מניעה הורמונליים אחרים לתופעות לוואי בהן כאבי ראש, בחילות, הקאות, עלייה בכולסטרול, קרישת דם, תסחיף ריאה, פטריות חוזרות ודלקות בדרכי השתן וירידה בחשק המיני. מחקר עדכני שפורסם בספטמבר בכתב העת הנחשב JAMA Psychiatry מצא קשר בין נטילת אמצעי מניעה הורמונליים – בהם גלולה נגד הריון, טבעת נרתיקית והתקנים הורמונליים נגד הריון - ונטילת תרופות נגד דיכאון.

חוקרים מאוניברסיטת קופנהאגן ניתחו נתונים שנאספו מקרב 1,061,997 נשים החיות בדנמרק בין הגילאים 15 עד 34. הם מצאו כי בקרב נשים שהשתמשו בגלולות למניעת הריון הנטייה ליטול גם תרופות נוגדות דיכאון הייתה גבוהה יותר ב-23 אחוזים מאשר אצל נשים שלא נטלו גלולות למניעת הריון. הנתון זינק ל-34 אחוזים עבור נשים שהשתמשו בגלולות המכילות פרוגסטרון ול-60 אחוזים עבור נשים שהשתמשו בטבעת הנרתיקית ההורמונלית. הסיכון לדיכאון היה גבוה יותר בקרב מתבגרות (עד 80 אחוזים יותר מחברותיהן שלא נוטלות גלולות), ופחת ככל שהנשים בגרו.

"השתמשתי בגלולה יסמין עשר שנים. כשהתחלתי לקחת אותה, זה נראה כמו הדבר המובן מאליו לעשות, מעין טקס חניכה. סבלתי אז ממה שהתגלה לאחר כן כתופעות לוואי משמעותיות – השפעות פסיכולוגיות, דיכאון וחרדה, התקפי חרדה. לא עשיתי עד כה את החיבור בין מה שהתרחש אצלי בגוף לבין הגלולה במשך שנתיים", סיפרה הולי גריר-ספול, מחברת הספר Sweetening the Pill, לאתר Broadly בעקבות ממצאי המחקר הדני.

אחת הבעיות היא שגם היום נשים רבות עדיין לא מודעות להשפעות השונות של הגלולות. "לצערי גלולות ניתנות כסוכריות. מחובתם של רופאים ליידע בנוגע לתופעות לוואי ולצערי, הרבה מהם לא עושים את זה", אמרה ד"ר יקנה. "אם הרופא הוא אחראי הוא יגיד לך, ואם הוא פחות אחראי, אז את פחות מודעות וזה שילוב קטלני ומצב לא טוב", אמרה.

"אישה צריכה להיות מאוד אחראית על גופה ועל הידע שלה בבואה אל רופא, לצערי. לשאול את השאלות, להיות מודעת, לקרוא לפני כן. יש רופאים שמתייחסים לטענות הנשים בקלילות ואחרים בכובד ראש. בסופו של דבר לאישה זכות להיות אחראית על גופה ולשלוט במה שהיא מכניסה לגוף".

מדוע אם כן, כמעט ולא נעשו עד כה ניסיונות רשמיים לפיתוח אמצעי מניעה גברי? מלבד ההסבר התרבותי של ד"ר יקנה, קיימות גם טענות מדעיות. יש חוקרים, למשל, הטוענים כי יצירת אמצעי מניעה לגברים היא אתגר מאחר והאנטומיה של הגברים מסובכת. "נשים מבייצות פעם בחודש, אך ייצור הזרע אצל גברים הוא קבוע, כאשר גברים מפיקים 1,000 תאי זרע ויותר בשניה", אמרה ד"ר מארה רות', אדונקרינולוגית מאוניברסיטת וושינגטון החוקרת את אמצעי המניעה הגבריים, בראיון לאתר WebMD בחודש מרץ האחרון. כלומר, בעוד שהביוץ מתרחש פעם בחודש ואמצעי המניעה ההורמונלי יכול "לשטות" בגוף שהוא בהריון, מאחר והגברים פוריים כל החודש, נדרשים מאמצים גדולים יותר להפסקת ייצור הזרע, ולפיכך מינוני הורמונים גדולים יותר.

אך יש המבקרים טענות אלה, בהם ד"ר יקנה, וטוענים כי אם היה רצון ונחישות לפיתוח אמצעי מניעה גבריים יעילים כמו אצל נשים, ההתקדמות הייתה כבר ניכרת בשטח: "אם היו רוצים, היו יותר מחקרים בנושא". כמו כן, ד"ר מארה רות' הוסיפה כי לא צריך להפחית את ספירת הזרע הגברית לאפס כדי שאמצעי המניעה יהיה יעיל. צריך רק ספירת זרע נמוכה דיה כדי למנוע הריון.

דבר נוסף שנראה כבעייתי ומעכב את התפתחותו של אמצעי מניעה גברי עד כה הוא העיסוק השונה בתופעות הלוואי. "על הגוף הגברי שומרים מאוד חזק בעניין הזה", אומרת ד"ר יקנה. בעוד שתופעות לוואי בגלולות המשווקות לגברים נבדקות מיד, היא טוענת שאצל נשים, כמו שנראה במקרה של ניקסון, לקח עשור ופעולה יזומה של אותן נשים שעשו את הקישור בין הגלולות לתופעות הלוואי, כדי שיתחילו לחקור את הנושא.

ואכן, נושא תופעות הלוואי בקרב אמצעי המניעה הגבריים עשה כותרות לאחרונה, לאחר שחוקרים אמריקאים הכריזו בחודש שעבר כי זריקות הורמונליות לגברים היו יעילות בכ-96 אחוזים במניעת הריונות במסגרת ניסוי שכלל 270 גברים. על הכותרות החגיגיות העיבו הדיווחים על הפסקת קבלת משתתפים חדשים למחקר בשנת 2011 לאחר שדיווחים על תופעות לוואי בהן שינויי מצב רוח ואקנה התקבלו בשיעור גבוה מהמצופה, ולאחר שעשרים גברים עזבו את המחקר בעקבות תופעות הלוואי.

בעוד הוועדה שהפסיקה את המחקר טענה כי "הסיכונים למשתתפי המחקר היו כבדי משקל יותר מהיתרונות האפשריים", אם בוחנים את הנתונים ניתן לראות כי 4.7 אחוז מהגברים דיווחו כי סבלו משינויים במצב הרוח ו-2.8 אחוזים חוו דיכאון, כאשר אלה הן שתי תופעות הלוואי המרכזיות שצוטטו במחקר. לשם השוואה, התקן תוך-רחמי הורמונלי בשם לילטה אושר בשנת 2015 על ידי ה-FDA, לאחר שבניסויים הקליניים 5.2 אחוז מהנשים דיווחו על שינויים במצב הרוח ו- 5.4 אחוז דיווחו על דיכאון.

אך אם מסתכלים על הצד החיובי, תוצאות המחקר מסמנות התקדמות של ממש בתחום אמצעי המניעה הגבריים. "המחקר מצא כי ניתן לייצר אמצעי מניעה עבור גברים שמפחית את הסכנה להריון בלתי מתוכנן בקרב בנות הזוג של הגברים המשתמשים בהם", אמר ד"ר מריו פסטין מארגון הבריאות העולמי שהוביל את המחקר, והוסיף כי יערכו מחקרים בהמשך כדי לנסות ולמתן את תופעות הלוואי.

בנוסף, יש לשים לב שמעל ל-80 אחוזים מהגברים שהשתתפו במחקר הגיבו בחיוב והיו מעוניינים להמשיך לקבל את הזריקות.

פיתוח משמעותי נוסף שעשה כותרות השנה הוא הוואסלג'ל (Vasalgel). ואסלג'ל הוא אמצעי מניעה נטול הורמונים עבור גברים, הראשון שאושר בידי מנהל המזון והתרופות מאז המצאת הקונדום, אשר אמור להגיע לשווקים, תחילה בארה"ב, בשנת 2018.

בעוד שהפיתוח של אמצעי המניעה ההפיך החלו כבר בשנת 2010, בחודש מרץ השנה פורסמו תוצאות מחקר מזהירות לגבי היעילות של אמצעי המניעה העתידי. מדובר בזריקת ג'ל של חומר פולימרי אל צינורות הזרע של הגבר. לאחר ההזרקה הג'ל חוסם את הזרע ומונע ממנו לעזוב את צינורות הזרע (בדומה לתהליך קשירת צינור הזרע, רק שההליך הזה זמני והפיך).

אמורות להתקיים בדיקות נוספות לג'ל, שעד כה נוסה בעיקר על חיות (במחקר האחרון על ארנבים), אך בהצלחה גדולה. החוקרים אף אופטימיים לגבי סיכויי ההצלחה בקרב גברים, ומוסיפים כי הזרקת ג'ל אחת עובדת למשך מספר שנים. מלבד היותו נטול הורמונים מדובר באמצעי הפיך כאשר ניתן, למעשה, "לשטוף" את הג'ל החוצה ולהחזיר את המצב לקדמותו.

בימים אלה מתחילים ניסויים בבני אדם שיימשכו כשישה חודשים. "יש כל כך הרבה גברים שרוצים נואשות את אמצעי המניעה הזה", אמרה אליין ליסנר, מנהלת קרן פרסמוס שפיתחה את הוואסלג'ל. היא הוסיפה כי מדובר בפרויקט מאוד יקר, אך כי היא ועמיתיה אינם מתכוונים לוותר. "אנחנו מאוד קרובים עם הדבר הזה למצוא אמצעי מניעה. הגיע הזמן שנסיים את העבודה שהתחלנו", אמרה לאתר המדע אאוריקה.

אז האם דברים באמת הולכים להשתנות? "קיימים היום יותר מחקרים מבעבר – אם כי עדיין לא בשיעור גדול – לכיוון אמצעי מניעה לגברים, על אף שגוף האישה מהבחינה הזו עבר מחקר הרבה יותר משמעותי. זו מגמה שהתפתחה בשנים האחרונות בגלל תנועת הנשים והדרישה והרצון לשוויון, כמו גם קידום הנושא של זכות האישה על גופה והצפת הסוגיה של היחס בין הרופא וגוף האישה והאחריות של האישה על הפריון", אומרת ד"ר יקנה.

היא מוסיפה כי התמורות מגיעות לרוב מהשטח, לא מהממסד הרפואי. "כמו שהגלולה באה מזעקה של נשים שהובילה למחקרים, גם כאן יש זעקה של נשים שיבואו מחקרים. יכול להיות שהתקציבים עדיין לא מוכוונים לזה ושרבים עדיין שבויים בתפיסה של מרכזיות האישה וגופה באי פריון, אבל אני כן אופטימית לגבי תמורות בחברה שמגיעות מהשטח".

ד"ר יקנה מסכמת כי שינוי באספקט הזה של אמצעי מניעה עשוי לחולל שינויים של ממש ביחסי המינים. "עד עכשיו זה פחות או יותר האחריות של האישה בפרקטיקה המינית, הגבר יכול 'להשתדל' עם הקונדום אבל בסופו של דבר זו אחריות האישה. ברגע שיהיה אמצעי מניעה לגברים האחריות תגדל ואז נתקדם יותר לקראת שוויון", אמרה.