קשה להאמין: התאמנה חודש בלבד וזכתה בתחרות איש ברזל

תחרויות "איירון מן", או בתרגום פשוט ומוכר "איש ברזל", נחשבות לאחת ממאמצי הסיבולת הגדולים ביותר שהמציא המוח האנושי, מן תריאטלון משולש שההשתתפות בו בדרך כלל שמורה למי שמוכן לבודד עצמו במשך שנה אחת לפחות, ולהתאמן פעמיים ביום במקצועות השחייה, הרכיבה והריצה.

קשה לתפוש את זה ועוד יותר קשה להסביר את זה, אבל מי שמסוגל לשחות מול גלי הים למרחק של כמעט ארבעה ק"מ, לרכוב חשוף מול הרוח למרחק של 180 ק"מ ובשארית כוחותיו האחרונים לקנח בריצת מרתון, בלי הפסקות ומנוחות, וכל זאת בגבול זמן חוקי של 17 שעות, כנראה שדם מתכתי זורם בעורקיו.

ואולם, בעוד רבים מהמשתתפים בתחרויות הללו בארץ או בחו"ל מקפידים על משטר תזונה ואימונים נבזי הכולל תמרון בין המים המלוחים לטעמה המר של הזיעה, רק כדי לחצות מותשים וכואבים את קו הסיום אחרי חצי יממה על הרגליים, יש מי שהרגישה על גופה ברזל מכיוון אחר, זה שמרכיב את מתקני האימון בחדר הכושר.

תחום הסיבולת מוכר היטב לאיילת בן דוד, בת 40 מתל אביב, שכבר סיימה בחייה כמה תחרויות תריאטלון. אבל בקיץ האחרון היא קיבלה החלטה מוזרה במיוחד: להתחרות במקצה המלא של תחרות "ישראמן" באילת, הגרסה הישראלית לתחרות איש הברזל המהוללת.

"התכנית הראשונית היתה להתחרות במקצה "חצי איש ברזל" (תחרות נפרדת בעלת מרחקים קצרים יותר ממקצה האם) אבל חודש וחצי לפני התחרות גיליתי שכל מתחרות העילית של ישראל נרשמו למקצה שלי ובעצת כמה אנשי מקצוע שאני מעריכה את דעתם וניסיונם, שהאמינו שאני יכולה לנצח במקצה המלא, אז החלטתי ללכת על זה", מתארת בן-דוד.

טוב, ללכת על על זה זו לא בדיוק ההגדרה הנכונה. בן-דוד פשוט הסתערה על הרעיון והחלה בסדרת אימונים אינטנסיבית ביותר שכללה שילוב של 11 שעות רכיבת אופניים, 60 ק"מ של ריצה ושמונה ק"מ של שחיה מדי שבוע. לכאורה, מסגרת מאמץ שמוכרת היטב לספורטאי סיבולת, עם הבדל אחד קטן. היא קיימה את כל אימוניה בחדר הכושר זאוס ברמת גן. סוג של אימון מעבדה.

"אני רגילה להתאמן בחדר הכושר והחלטתי לא לשנות את הפורמט. למעט שלוש רכיבות אופניים ארוכות, ביצעתי את כל האימונים על מסלולי ההליכה, בריכת השחייה ואופני הכושר. בשבילי, זה בהחלט עושה את העבודה. אני ממוקדת יותר ביעדי האימון שלי וגם מקבלת מעקב מדויק יותר אחרי המדדים. כשרצים בחוץ, הדעת מוסחת לא מעט וזה פוגם באימון, אצלי זה אחרת. אני מתחילה את האימון ופשוט מתחילה להזיע".

המחלוקת בין ריצה סטרילית בחדר הכושר לבין ריצה מול הנוף המשתנה בחוץ היא כמעט אינסופית. שני הצדדים צודקים כמובן, כי בסופו של אימון, שניהם מרוצים מהתוצאה אבל עם עובדה אחת קשה להתווכח: כאשר מדובר בריצות ארוכות הקושי המנטלי בא לידי ביטוי ביתר שאת.

אלא שבמקרה דנן הוא דווקא שימש כיתרון. "הקושי המנטלי מחזק אותי מאוד", היא אומרת, "להיות לבד עם עצמי במשך המון שעות נתן לי להבין באמת מה אני יכולה להוציא מעצמי. הייתי מגיע לאימון מאוד ממוקדת עם זמני מטרה ידועים מראש. כך גם למדתי להכיר את החולשות שלי ולדעת מתי אני נחלשת ומתי מתחזקת".

עם זאת, קשה למצוא מאמן שיסכים בפה מלא לרעיון של איילת. האימונים, קשים ומרוכזים ככל שיהיו הם רק חלק מהבעיה. תחרות איש ברזל כוללת מאמץ על פני שעות רבות בשלושה ענפי ספורט שונים שכל אחד מהם דורש מיומנות גבוהה משל עצמו. מלבד זאת, קיים צורך ללמוד את הטכניקות השונות להחלפה ביניהם וכמובן, את נוחות וטיב הציוד, כמו גם מערך הרגלי התזונה והשתייה. בשביל כל אלה, יצהיר כל מאמן, קיימים האימונים.

אלא שגם כאן, הכל עבד הפוך. אבל עבד היטב. "הפעם הראשונה ששחיתי בים ורצתי מרתון שלם היתה בתחרות עצמה. לא היה לי מושג איך הכל יעבוד עבורי ובהחלט לקחתי סיכון", היא מודה.

"קיבלתי פרוטוקולים מוכנים ופשוט עבדתי כמו רובוט. עשיתי כמה טעויות כמו לרוץ עם בגד ים תחתון שגרם לי לשלפוחיות במפשעה וגם את המשקה האיזוטוני שחילקו בתחרות לא הכרתי והוא גרם לי לבחילה נוראית – אבל לא ויתרתי והגעתי לקו הסיום כמו שרציתי".

קו הסיום לא היה הדובדבן האחרון. בן-דוד דורגה ראשונה בקטגוריית הגיל שלה ורביעית בדירוג הכללי של התחרות. עם תוצאה של 13 וחצי שעות. לא, היא לא מתכוונת לחזור על זה שוב, אבל היא בהחלט שמחה לתת כמה טיפים למי שכן מעוניין: "לפני הכל, שימו את עצמכם כל הזמן במבחן מול עצמכם. עזבו את המתחרים האחרים והיו ממוקדים מול המטרות שקבעתם.

"אחר כך, פשוט תקשיבו לגוף והישמעו לסימנים שהוא משדר. הוא יודע הכי טוב אם אתם בדרך הנכונה או לא. אם בחרתם להתאמן בחדר כושר, נצלו את כולו ולמדו את עצמכם להיות חזקים מנטלית ולא להישבר גם כשמשעמם או אין מצב רוח. למתאמנים בחדר הכושר יש יתרון נוסף: עור הגוף שלנו לא נצרב בשמש ולא נחשף לרוח, כך שיש לזה גם יתרון אסטתי".