לילד אין כישורים חברתיים? אתם יכולים לעזור לו

בעיות חברתיות וכישורים חברתיים קשורים אלה באלה באופן יסודי ובסיסי ביותר. ללא כל ספק, כאשר אנו מבינים מצבים חברתיים בצורה תקינה, בעלי שליטה עצמית טובה, בעלי יכולת תקשורת תקינה ויודעים כיצד לטפל בעימותים, הסיכוי שלנו, כילדים (וכמבוגרים), לייצר לעצמנו מצבים חברתיים רצויים, גדול. מצב חברתי רצוי הוא מצב שבו אנו גורמים לסובבים אותנו להרגיש ביטחון ונעימות במחיצתנו, ועדיין מרגישים בנוח לבטא את רצונותינו ולהביע את צרכינו בצורה מלאה.

נשמע פשוט, נכון? ובכן, אם תשאלו אלפי ילדים והוריהם, תגלו שתיאור פשוט זה אינו מייצג מציאות שכיחה. ילדים עם קשיים חברתיים תמיד היו ותמיד יהיו – ולאורך השנים ניתנו לכך הסברים שונים. בעידן שלנו, כמובן שהמדיה החברתית היא האשמה המרכזית – ווטסאפ, פייסבוק, סנאפצ'אט וכו' – כל אחד מאלה נתפס כיום, הן על ידי הורים והן על ידי ילדים רבים, כגורם המזיק מספר אחד לתפקוד החברתי של ילדים רבים. כמובן, הדבר נכון במידה מסוימת – אולם, הוא מהווה רק תסמין של בעיה רחבה יותר ובוודאי לא חדשה. בעיה ותיקה שבוודאי לא חיכתה לעידן המודרני ומכשיריו החכמים על מנת להופיע.

ולענייננו. האם ניתן לעזור לילדים עם קשיים חברתיים? אפשר ואף רצוי. אף על פי שגורמים רבים בהתפתחות החברתית של ילדים נראים מולדים ומקובעים (גורמים כגון מזג הילד), לסביבת הילד יש יכולת השפעה אדירה ומשמעותית על עיצוב ההתפתחות החברתית שלו. מחקרים רבים מלמדים, כי ילדים ביישנים יכולים להפוך להיות יותר חברותיים ובטוחים בעצמם, ילדים תוקפניים יכולים ללמוד יותר שליטה עצמית וילדים הנוטים לבידוד חברתי יכולים ללמוד לעשות חברים.

כיום, רוב אנשי המקצוע מסכימים, שההתנהגות האנושית נרכשת במהלך החיים על מצע של נטיות גנטיות של כל אדם ואדם. במילים אחרות, על התנהגויות של בני אדם ניתן להשפיע בתוך גבולות האפשר המולדים של כל אחד ואחת.

מה הופך את היכולת החברתית של ילדים לדבר כל כך חשוב ומעניין להורים ולאנשי מקצוע? היכולות החברתיות של ילדים, קשורות בצורה ישירה להתפתחות הרגשית שלהם. לא סתם מתייחסים אנשי מקצוע רבים אל היכולות החברתיות ו/או הרגשיות של ילדים באמצעות המונח 'תפקוד רגשי-חברתי' – הדבר מרמז, כי האופן שבו ילד מתנהל חברתית קשור בצורה בלתי ניתנת להפרדה לאופן שבו הוא מרגיש רגשות. דבר זה חשוב כל כך, משום שבסופו של דבר הוא יהיה אחראי על אבני הבניין של אישיות הילד. אם כך, ההתמקדות הבלתי פוסקת של הורים רבים בהעשרה חברתית של ילדם מובנת ומוצדקת. אין ספק, כי לילדים בעלי כישורים חברתיים טובים יותר יש יתרון שמלווה אותם במהלך כל חייהם – הם חווים את היתרונות והרווחים של מערכות יחסים חיוביות, לצד תפקוד טוב יותר בבית הספר, מחזיקים בדימוי עצמי חיובי יותר, ובאופן כללי נהנים מעמידות ומגמישות בהתמודדות עם אתגרי החיים.

בתור מבוגרים אנחנו מאמינים שלהיות חכם זה דבר חשוב ביותר – אולם אם תשאלו את ילדכם תמצאו הסכמה חלקית שלהיות חכם (ואצל בנים, חזק) אלה דברים חשובים – אולם מה שבאמת חשוב לילדים הוא לדעת לתקשר ולהתנהל מול ילדים אחרים. לדעת 'לקרוא' את האחר, כלומר להבין את האחר, היא יכולת חשובה ומרכזית לילדים בשיא התפתחותם הרגשית והחברתית. כאשר ילד יודע לקרוא ילדים אחרים ולהבין את התנהגותם הוא בעצם מבין כיצד התנהגותו שלו יכולה להשפיע עליהם. כך, ילדים יכולים לבחור לנהוג באופן שיכעיס את האחר, או דווקא באופן כזה שיגרום לאחר תחושת רווחה.

ילדים שאינם קוראים בהצלחה מצבים חברתיים עלולים להרגיש לעתים קרובות חסרי אונים ומבולבלים בגלל האופן שבו הסביבה מגיבה אליהם. כאשר ילדים חווים הצלחה חברתית הם מתחילים להאמין שהם בעצם בעלי מסוגלות חברתית, דבר שבתורו יגרום להם לפתח דימוי עצמי חיובי ותחושה גדלה של ביטחון עצמי. כאשר תהליך זה משתבש מסיבה כלשהי, ילדים עלולים לחוש מצוקה ובושה ולרוב לא ששים לשתף את הוריהם במצבם החברתי. כמובן, שככל שילדים צעירים יותר, כך הם ירגישו בנוח יותר לשתף – אולם בחלוף השנים ובגיל הנעורים, השיתוף נהיה יותר ויותר מצומצם. הורים מודאגים רואים שילדיהם אינם נפגשים עם חברים ואף חווים בידוד חברתי, אולם לא מרגישים שביכולתם לעזור לילדיהם בשיפור הקשרים החברתיים שלהם. מאידך, הילדים חווים לעתים קרובות חוסר אונים ובושה ממצבם ומרגישים שהם עצמם נמצאים במילכוד שבו אפילו למשפחתם אין הם יכולים לספר על מצבם החברתי.

פה מתחיל למעשה מעגל הקסמים שקשור בכישורים חברתיים. במצב בו הילד נמצא בבידוד חברתי הוא למעשה לא 'מתאמן' בשיפור הכישורים החברתיים שלו והניסיון שלו בלמידת מיומנויות אלו הולך ונהיה דל יותר. בסופו של דבר, זה מוביל לפער חברתי הולך וגדל בינו ובין ילדים אחרים, ומגביר את הקושי ביצירת קשרים חברתיים.

באופן כללי, ניתן לחלק את הקשיים החברתיים לשתי קבוצות: הקבוצה הפעילה והקבוצה השקטה. בקבוצה הפעילה נראה ילדים המנסים ליצור קשרים חברתיים אולם עושים זאת באופן שגוי – רבים, מכים, צועקים, דוחפים ומרבים לכעוס ולהתבטא באמצעות התקפי זעם. קבוצה זו חווה לא מעט הצקות ומוגדרת כ"בעייתית" על ידי בית הספר עצמו. בקבוצה השקטה נראה ילדים אשר הסביבה פחות מרגישה אותם משום שהם לכאורה "שקטים" ו"נוחים" – אלה יוצרים מעט קשר עם בני גילם, ביישנים ופאסיביים, מתאימים את עצמם לרצון האחר, אינם יודעים לעמוד על שלהם ומתקשים לבטא כעס. ילדים אלה אינם מוגדרים על ידי בית הספר כבעייתיים, בדרך כלל בשל היותם "בלתי נראים".

ניתן ואף רצוי לעזור לילדים עם קשיים חברתיים. שיחה עם מחנכת הכיתה ויועצת בית הספר היא בדרך כלל הצעד הראשון בניסיון להעריך את מצב הילד. כאשר ההתרשמות היא שאכן קיימת בעיה, יועצת בית הספר יכולה לזמן את הפסיכולוג/ית האחראי על אותו בית הספר מטעם השרות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) לערוך תצפית על הילד. כבודה של אינטואיציה הורית במקומה מונח, אולם קבלת חוות דעת מקצועית ומאוזנת לגבי מצבו החברתי של הילד חשובה מאוד ומרכזית לבחירה נכונה בטיפול.

באופן כללי ניתן לומר, שעבודה עם ילדים על רכישת כישורים חברתיים חיוביים באמצעות קבוצה היא הדרך השכיחה והמומלצת ביותר. יחד עם זאת, חשוב להבין ולהתאים את דרך הפעולה לצרכי הילד, ולא להיפך. אף על פי שהטיפול הקבוצתי בשיפור כישורים חברתיים נחשב ליעיל ביותר, לא מעט ילדים זקוקים להתערבות פרטנית (אחד-על-אחד), לפחות בשלב הראשוני. החוויות הקבוצתיות שיש לילדים רבים הן כה שליליות, שרק המחשבה להצטרף לקבוצה מפחידה אותם – חרדה זו מובנת ומצריכה עבודת הכנה נכונה ומאוזנת. מעבר לקבלת עזרה מקצועית באמצעות טיפול, קיימות לא מעט דרכים בהם אנו כהורים יכולים לעזור לילדנו להתאמן על מיומנויות חברתיות ולשפרן. בעיקר כאשר הילדים עדיין צעירים ומאפשרים לנו לראות אותם בשעת משחק, נוכל להתערב וללמדם דרכים נוספות לשחק ולהתייחס אל האחר.


אורי מלמד הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, פסיכותרפיסט וממקימי מרכז 'כישורים' לפיתוח כישורים חברתיים.