בני שבט המוקן, המכונים צועני הים, הם שבט שהגיע מסין לפני כ-4,000 שנים ושצאצאיו חיים ברובם לאורך חופי ים אנדמן בתאילנד ובמיאנמר. בני השבט נמצאים רוב חייהם בים, והם מחזיקים ביכולת יוצאת דופן. בניגוד לרוב האנשים, הילדים של השבט יכולים לראות בבהירות מוחלטת מתחת לגלים - איך הם עושים את זה, והאם מדובר בכישרון נלמד?
חוקרת הראייה השוודית, אנה גיסלן, החלה לעקוב אחרי בני שבט המוקן עוד בשנת 1999. היא טסה לתאינלד וחיה תקופה בתוך קהילות המוקן, בבתים על שפת הים. כשהגאות הגיעה, ילדי המוקן קפצו כולם למים וצללו כדי לדוג בידיהם דגים מהים. אחד הדברים המדהימים ביותר בהם הבחינה החוקרת היה העובדה שהם קפצו למים כשעיניהם פקוחות לרווחה והצליחו ללא קושי לדוג צדפות, קונכיות ומלפפוני ים. הם שהו יותר במים מאשר ביבשה.
במצב נורמלי כשמכניסים את הראש מתחת למים, הראייה נעשית מטושטשת משום שהעין אפילו לא מנסה להתאים עצמה לראייה מתחת למים, זה לא רפלקס נורמלי. גיסלן הבינה שכדי שילדי המוקן יהיו מסוגלים לראות מתחת למים בבירור, הם חייבים לשנות את האופן שבו עיניהם עובדות.
גוף האדם הוא מכונה יוצאת דופן בתחכומה והוא יכול להגיב לשינויים סביבתיים קיצוניים במגוון דרכים, חלקן ביולוגיות וחלקן התנהגותיות ותרבותיות. בני אדם מסתגלים לטמפרטורות קיצוניות ותנאי לחות שונים, לחיים במקומות גבוהים ולמחסור בחמצן. יכולת זו מסייעת לבני אדם לשרוד ברוב אזורי העולם, החל מיערות טרופיים, דרך מדבריות וערים צפופות עם זיהומי אוויר קשה.
בכדי לראות באופן ברור מחוץ למים, קרני האור חודרות דרך הקרנית, עוברות את האישון וממוקדות על גבי הרשתית. הרשתית נמצאת בחלק האחורי של העין ומכילה תאים מיוחדים, שממירים אותות אור לאותות חשמליים שהמוח מפרש כתמונות. האור משתקף פנימה בזכות העובדה שהחלק החיצוני של הקרנית מכיל מים, שהם צפופים יותר מהאוויר שמחוץ לעין. כאשר העין נמצאת בתוך מים (כלומר בסביבה שהיא באותה הצפיפות כמו הקרנית), העין שלנו מאבדת את יכולתה של הקרנית לשבור את קרני האור ולכן הראייה שלנו הופכת למטושטשת.
כחוקרת החלה גיסלן לבחון את התופעה לעומק. היא ביצעה סדרת ניסויים בהם בחנה יכולות אלה ואף השוותה את יכולות הראייה התת מימית של ילדי השבט לזו של צעירים אירופאיים שטיילו באזור. הממצאים שלה הראו את העליונות של ילדי השבט ויכולת הראיה החדה שלהם מתחת למים.
תחילה חשדה כי עיניהם עוברות שינויים מבניים קבועים אולם בדיקות ראייה מחוץ למים הראו כי ראייתם תקינה לחלוטין, מה שהופך את הסברה לפחות הגיונית. מבדיקות נוספות הסתבר כי הילדים הללו מסוגלים לשנות את צורת העדשה שלהם (אקומודציה) וגם לכווץ את האישונים שלהם באופן כה חריג עד שהם מסוגלים, בדומה ליכולת של דולפינים וכלבי ים, להתאים את ראייתם במעבר בין היבשה למים בצורה ויעילה במיוחד. בשל הירידה ביכולת ובגמישות של העדשה ככל שמתבגרים, רוב המבוגרים בני שבט המוקן הראו העדפה ברורה לציד מחוץ למים מאשר בתוכם, ככל הנראה בשל ירידה הדרגתית של היכולת הייחודית במהלך ההזדקנות.
הכל עניין של תרגול
באחד מהניסויים המרתקים שערכה החוקרת השוודית היא אספה קבוצת ילדים אירופיים בחופשה בתאילנד, וקבוצה של ילדים בשוודיה שהשתתפו בהדרכות, במהלכן הם צללו מתחת למים. במהלך הניסויים הם היו צריכים לזהות את כיוונם של כרטיסים שהונחו מתחת למים. למרות שילדים שונים היו צריכים זמנים שונים כדי להתרגל לפעולה, לאחר 11 אימונים לאורך חודש ימים הצליחו שתי הקבוצות להשיג את אותה החדות מתחת למים כמו זו של ילדי המוקן. מסתבר כי עם קצת תרגול, היכולת המרשימה הזאת יכולה להיות זמינה לכל צעיר.