המעבדה: מה באמת קובע את מין העובר שלכם?

בווידיאו: האישה שהרתה באופן טבעי עם חמישה תינוקות

מטפשת היריון ועד הקשר שבין צורת הבטן למין העובר – תקופת ההיריון מלאה באמונות מסורתיות, שבחלקן יש ממש ואחרות הן לא יותר מאגדה אורבנית. מה מכל "מיתוסי ההיריון" מבוסס על אמת מדעית ומהו שטות גמורה? ד"ר גיא גוטמן, מומחה לפריון ולהפריה חוץ-גופית, סייע לנו לעשות סדר בבלגן.

האם יש דבר כזה "טפשת היריון?" מתברר שהדעות חלוקות. אמנם אין כמעט אישה הריונית שלא ייחסו לה "טפשת" בשלב זה או אחר, או שפשוט החלה לשכוח דברים וייחסה את התופעה לעצמה – אבל הממצאים המדעיים אינם חד משמעיים.

מחקר של אוניברסיטת בריגהם יאנג בארה"ב, למשל, הסיק ש"טפשת" היא לא יותר מאגדה אורבנית (שלא לומר סטריאוטיפית). במחקר השתתפו 42 נשים: מחציתן עמדו ללדת בשבועות הקרובים, ואילו השאר לא הרו מעולם. הנשים חולקו לשתי קבוצות לפי קריטריון זה והועברו מבחנים מנטליים שונים. התוצאה? לא נמצאו כל הבדלים בין הכישורים הקוגניטיביים של הנשים ההרות, לבין אלה בקבוצה האחרת. העניין הוא, הסביר החוקר הראשי, פרופ' מיכאל לרסון, שנשים מצפות לטפשת – ולכן משוכנעות שאכן לקו בה.

מצד שני, מחקר מ-2010 של הפסיכולוגית האמריקאית ד"ר לורה גלין מאוניברסיטת צ'פמן שבקליפורניה, טוען ההפך: הטפשת היא תופעה אמיתית. לדברי גלין, שינויים שעוברים על האם במהלך ההיריון (שינויים הורמונאליים והרגשת תנועות העובר), גורמים לפגיעה בזיכרון שבעל-פה. גלין הסבירה כי "היריון אינו מגיע ללא מחיר, אך התועלת היא אם רגישה ויעילה יותר".

ד"ר גוטמן מוסיף כי מניסיונו נשים אכן נוטות להתלונן על שכחה מוגברת בזמן ההיריון. עם זאת, כאמור, אין לדעת אם מדובר בתוצאה של שינויים מוחיים של ממש או בחוויה סובייקטיבית בלבד. בקיצור, הקרב המדעי בזירה הזו טרם הוכרע, ולא ברור אם אי פעם יסתכם לכדי שורה תחתונה חותכת. אנחנו מציעים להריוניות לשכוח מהטפשת, ואז ישוב אליהן הזיכרון.

אמונה רווחת קובעת כי מראה הבטן של האשה ההרה מושפע ממין העובר; או, בניסוח ספציפי יותר ודי שגור – "בטן עגולה מעידה על בת ומחודדת על בן". אמונה מסורתית נוספת גורסת שאם האם נושאת בת ברחמה, התינוקת "תיטול ממנה את זוהרה", ואילו בן עושה את ההפך. כל אלה, הם כמובן, "שטויות במיץ", לדבריו של ד"ר גוטמן. "אין כל קשר בין מראה האם או הבטן, לבין מין העובר. את מין העובר ניתן לגלות אך ורק בבדיקת אולטרסאונד, בדיקת מי שפיר או בדיקת NIPT – בדיקת DNA עוברי. כל שאר הסברות הם מיתוסים". את מין העובר ניתן לגלות החל משבוע 10 בבדיקת NIPT או בסקירת המערכות המוקדמת, שנעשית בשבועות 15-16 להריון.

למרות לא מעט המלצות דיאטטיות מסוג "תשתו הרבה קפה – ותקבלו בן", ד"ר גוטמן מדגיש כי אין כל קשר בין תזונה לבין היכולת לקבוע את מין העובר. למעשה, אין כל דרך טבעית לקביעת מין העובר, אף שכן ניתן להגדיל את הסיכויים ליצירת עובר זכרי או נקבי בהתאם למועד קיום יחסי המין. האב, אגב, הוא שקובע את מין העובר, וחלק מזירעוניו "נקביים" (מכילים את הכרומוזום X), בעוד אחרים "זכריים" (מכילים את הכרומוזוםY ). בנוסף, יש הבדל בין שני סוגי הזירעונים: אלה הנקביים עמידים יותר בהשוואה לזכריים, במובן זה שתוחלת החיים שלהם מעט ארוכה יותר.

לכן אם אתם מעוניינים בבת, כדאי לקיים יחסי מין כמה ימים לפני הביוץ, ובדרך זו להגדיל את הסיכוי לכך שהזירעונים הנקביים הם אלה ש"ישרדו" ויפרו את הביצית. מי שרוצה בן – עדיף שינסה להרות ביום הביוץ עצמו. "זו רק סטטיסטיקה, ולכן לא מדובר בשיטה מדויקת", מדגיש גוטמן. ישנם גם הבדלים פיסיקליים בין שני סוגי הזירעונים, ולכן קיימות מעבדות "שמתיימרות להבחין בין סוגי הזירעונים על בסיס זה ולבצע הזרעה, בהתאם להעדפת ההורים. יש בשיטה הזו משהו, אך גם היא לא מניבה תוצאות של 100%".

הפריה חוץ-גופית היא השיטה היחידה המאפשרת להבחין מראש בין זכרים לנקבות, ובדרך זו לקבוע את מין העובר. עם זאת, בחירת מין העובר אינה מתאפשרת בישראל – אלא באישור של ועדה מיוחדת, לאחר שנולדים למשפחה ארבעה ילדים מאותו מין או בשל סיבה רפואית מסוימת. סיבה רפואית כזו עשויה להיות ילד הסובל מאוטיזם. "ישנם יותר אוטיסטים מאוטיסטיות, והסטטיסטיקה מראה שאם יש בן אוטיסט, הסיכוי לבן נוסף עם אוטיזם הוא 20%. אם תיוולד בת, הסיכויים לאוטיזם נמוכים בהרבה".

נשים שונות נוטות ללדת במועדים שונים לאורך החודש התשיעי להיריון (ובכלל), אך רבים נוטים לחשוב שלידה ראשונה מגדילה את הסיכוי ללידה המתקיימת במועד המשוער – כלומר בשבוע ה-40 – או אפילו אחרי כן. בפועל, אין להנחה הזו שום בסיס מדעי.

"זה הכל עניין של סטטיסטיקה וגורמי סיכון", מסביר גוטמן. "בדרך כלל, מי שאינה סובלת מבעיות מיוחדות תלד במועד או בסמוך לו – ללא כל קשר למספר הלידה. עם זאת, ישנן תופעות המגדילות את הסיכוי ללידה מוקדמת, כמו אי ספיקת צוואר רחם (הרחם נפתח ומקצר לפני תום ההיריון, ה"ו). בנוסף, מי שילדה בלידה מוקדמת בלידה ראשונה, נמצאת בסיכון ללידה כזו גם בהיריון הבא ועליה להימצא במעקב".

ללידה ראשונה כן יש משמעות, אולם רק בהיבט של אורך הלידה הצפוי. "לידה ראשונה היא כמעט תמיד ממושכת יותר, בהשוואה ללידות שאינן ראשונות", מסביר גוטמן. "כל שלבי הלידה נוטים להיות ארוכים יותר".

מתברר שיש בזה משהו. אמנם אין מחקר משמעותי שבחן את השפעתה של מוזיקה על התפתחותם המוחית של עוברים, אך רופאים נוטים להניח שיש לה פוטנציאל מיטיב לאור מחקרים שנעשו על פגים – וגם על פעוטות. מחקר מ-2010 שנעשה על 20 פגים בבית החולים איכילוב, למשל, מצא שאצל תינוקות שהאזינו ליצירות מוצרט הואט קצב חילוף החומרים – מה שעודד אותם להעלות במשקל. באוניברסיטת מקמסטר הקנדית גילו שהשמעת מוזיקה לתינוקות צעירים מאוד – בני שנה פלוס מינוס – משפרת את יכולות הקומוניקציה שלהם. כך למשל, תינוקות אלה נטו לחייך יותר ולהראות תגובות מוחיות ברורות יותר למוסיקה. "מצאנו שמוח הפעוטות נוטה לפלסטיות יתרה בכל הנוגע למוזיקה", הסבירו החוקרים.

"עדויות מדעיות מראות שעוברים מזהים קולות כבר מהשבועות 16-17 להיריון", אומר גוטמן. אכן, מחקר של אוניברסיטת הלסינקי שהתמקד בעוברים, מצא שהם יודעים לזהות מוזיקה שהושמעה להם בטרימסטר האחרון של ההיריון, מה שעשוי לתרום להתפתחות השפה בשלב מאוחר יותר. "אם מוזיקה טובה לפגים וטובה לתינוקות, קרוב לוודאי שהיא גם טובה לעוברים. מוסיקה, ככלל, נוטה לגרות את המוח ולפתח אותו", אומר גוטמן.

ממש לא. רוב העוברים נוטים להתמקם במצג ראש (הראש מוטה מטה) לקראת הלידה, אולם 5% מהתינוקות נותרים במנח עכוז – מה שברוב המקרים מחייב רופאים לילדם באמצעות ניתוח קיסרי.

מהי הסיבה לכך שתינוקות מסוימים פשוט ממאנים להתהפך? יש הטוענים כי אחת הסיבות לכך היא סטרס אצל האם, שמשפיע על העובר ומונע ממנו מלהתהפך. אבל ההנחה הזו לגמרי שגויה. "ישנם גורמי סיכון למנח עכוז, כמו לידה קודמת במנח כזה וכן מי שיש לה מחיצה ברחם או מום אחר. ישנם גם מקרים של מנח עכוז שאנחנו לא יודעים להסביר. זה פשוט כך".

להפך – אכילת דגים בהיריון דווקא מומלצת. סיבה עיקרית לכך היא שדגים מכילים את חומצת השומן אומגה 3 שביכולתה לתרום להתפתחות מוח העובר. ההנחיה להימנע מסושי בהיריון נובעת מהחשש מהידבקות בהרעלת דגים, מה שעלול לקרות אם מדובר בדגים חיים או בדגים שאינם באיכות טובה.

"איגודי התזונה העולמיים ממליצים שנשים בהיריון יאכלו לפחות שתי מנות דג (200 גרם כל אחת) בשבוע. מי שלא אוכלת מספיק דגים, כדאי שתיקח אומגה 3 עשירה ברכיב DHA כתוסף תזונה. המינון המומלץ הוא 200 מ"ג ביממה", מדגיש גוטמן. "זה נכון במיוחד לנשים ישראליות, שבדרך כלל לא צורכות מספיק DHA במהלך ההיריון".