מסלול ההתפשטות: האם נגיף הזיקה הפך מסוכן יותר?

בווידיאו: הכרזת ארגון הבריאות העולמי על מצב חירום בעקבות התפשטות הנגיף

נגיף הזיקה, שאותר לראשונה ביערות אוגנדה ב-1947, ובשנים שלאחר מכן התפשט ברחבי היבשת כמו גם לדרום-מזרח אסיה ולאיי האוקיינוס השקט, לא קושר בעשרות השנים האלה למיקרוצפליה – תופעה של תינוקות הנולדים עם ראש קטן מהרגיל וסובלים מפגיעות נוירולוגיות. אבל כאשר הנגיף נחת בברזיל והחל להתפשט בה – ככל הנראה, לאחר ש"יובא" למדינה במהלך מונדיאל 2014 – גורמים רפואיים הבחינו בעלייה מדאיגה בשיעורם של תינוקות הנולדים עם מיקרוצפליה, וערכו קישור בין הזיקה לבין ההפרעה.

כעת, מדענים מרחבי העולם תוהים כיצד ייתכן שהנגיף, המועבר על ידי יתושים, לא הסב נזקים נוירולוגיים לתינוקות באפריקה, אסיה ואיי האוקיינוס השקט (התגלה באי יאפ ובפולינזיה הצרפתית) – אך כן גורם, כלל הנראה, למיקרוצפליה בעוברים ותינוקות בדרום אמריקה?

כמה מהמדענים האלו מקווים כי אם יתגלה שבמדינות מסוימות התושבים חלו בנגיף, וכך התחסנו בפניו, הם יוכלו לפתח חיסון בפני המחלה, ולהציל עוד אלפי תינוקות מפגיעות מוחיות. אבל ייתכן גם תרחיש גרוע יותר, והוא שבמעבר של הזיקה מאפריקה לדרום אמריקה, הנגיף עבר אבולוציה שהפכה אותו למסוכן בהרבה. כך שבשורה התחתונה, רוב השאלות הנוגעות לזיקה, ולקשר שלו לנגיף כפי שהתגלה באפריקה ואסיה, עדיין תלויות באוויר, ודורשות מחקר מקיף.

"אנחנו צריכים לברר אם לווירוס תמיד היתה היכולת לפגוע בעוברים, אם הווירוס השתנה לאורך הדרך, או אם יש משהו שונה באוכולוסיה בברזיל בהשוואה לזו באפריקה", אמר ל-Time.com המומחה לזיהומים ולמערכת החיסון מאוניברסיטת טקסס, סקוט וויבר.

על-פי אחת ההשערות – ייתכן שנגיף הזיקה דווקא כן גרם למיקרוצפליה במדינות אפריקה, אך בשל הנגישות הנמוכה לשירותי בריאות במדינות אלה, "אין מי שיידע, ואין מי שיעשה את הקישור", כפי שמסביר פרופ' יורם נבו, מנהל המכון הנוירולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים. בהסתכלות רטרו-פרספקטיבית, למשל, התגלו 17 מקרים של תינוקות שנולדו עם מיקרוצפליה בפולינזיה הצרפתית (קבוצות איים באוקיינוס השקט), שעליהם לא ידעו בעבר. "השוואה בין אפריקה לברזיל היא כמו השוואה בין תפוחים לתפוזים", מסכים האפידמיולוג הבריטי ד"ר מייקל אדלסטיין, שרואיין גם הוא ל- .Time.com. "היכולת לאתר אירועים רפואיים בברזיל של 2016 היא טובה בהרבה מאשר זו שהיתה קיימת באוגנדה ב-1947".

השערות נוספות עוסקות בהבדלים שבין סוגי היתושים הקיימים באפריקה ובברזיל, כמו גם בסיכוי שהנגיף עבר שינויים משמעותיים לאורך השנים, והגיע לדרום אמריקה כשהוא מסוכן ואלים יותר בהשוואה לגרסאות מוקדמות שלו.

כך למשל, מדובר על כך שהיתושים המעבירים את הנגיף באפריקה ממוקמים באזורים יעריים ומיעוטי אוכלוסיה, ואילו היתושים הברזילאים משגשגים באזורים עירוניים, שבהם האוכלוסיה דחוסה. אם זה אכן כך, ההבדל בין סוגי היתושים יכול להסביר מדוע על-פי הדיווחים הקיימים וההערכות, בדרום אמריקה נדבקו בנגיף עד כה 1.5 מיליון איש, ואילו בהתפרצות הגדולה ביותר עד כה של הזיקה באפריקה, במדינה גבון ב-2007, דווח על הדבקה של 20 אלף איש בלבד.

ומה לגבי שינויים גנטיים אפשריים שעברו על הנגיף? עד כה מדענים זיהו שינויים מעטים בגנום של הנגיף, במעבר שלו מאפריקה לדרום אמריקה, אבל חלקם אינם מוציאים מכלל אפשרות ש"ייתכן שיש משהו שונה מאוד בנגיף בתצורתו האפריקאית, לעומת זו שבברזיל". כך אמרה חוקרת בתחום המיקרוביולוגיה ומערכת החיסון מאוניברסיטת צפון קרולניה, הלן לזר.

"מה שלא ברור לנו, הוא אם השינויים שעברו על הנגיף הם אקראיים וחסרי חשיבות או שהם השפיעו על יכולת ההדבקה שלו". על הבירור הזה עובדים כעת במעבדה לחקר מחלות אקזוטיות של אוניברסיטת טקסס –Galveston National Laboratory. מנהל המעבדה, וויבר, הסביר: "ככל שהווירוס משכפל את עצמו בצורה יעילה יותר, כך רואים יותר ממנו בזרם הדם וכך גדלה הסבירות שיעבור את השליה וידביק גם את העובר".

ולבסוף, קיים גם התרחיש האופטימי מבין כולם – זה שלפיו רוב האפריקאים כיום מחוסנים בפני הנגיף, מהסיבה הפשוטה שכבר נחשפו אליו בעבר. לעומתם, הבריזלאים נחשפים כעת לנגיף לראשונה, ולכן הם אינם מחוסנים בפניו, או – כפי שמכנים זאת רופאים – "הם נאיביים מבחינה חיסונית". הכיוון המחקרי הזה מעורר תקווה בקרב מדענים, מכיוון שהוא מצביע על אפשרות לפתח חיסון כנגד זיקה, שלא לדבר על החיסון הטבעי שמתרחש בגלל החשיפה המתמדת לנגיף. "ייתכן שהרבה נשים שהגיעו לגיל לידה באפריקה כבר חלו בזיקה בעבר, ולכן היו מחוסנות ולא קרה להן או לתינוקן דבר", הסביר וויבר. כעת רק נותר לראות מה מבין כל ההשערות והתרחישים האלה מתאר נכונה את מקור ההתפרצות של הזיקה בברזיל – ומה ניתן לעשות בכדי לעצור את התופעה הקשה והעצובה של מיקרוצפליה בתינוקות.