פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לפני שאתם רצים לרופא: עשרת הדיברות למחלות החורף

      למה הילדים שלכם נדבקים כל הזמן? מה אפשר לעשות כדי לחסן אותם? (רמז: לחסן אותם!), למה הרופא לא נותן כבר אנטיביוטיקה? מה עושים עם השיעול הזה? כל מה שאתם צריכים לדעת על מחלות חורף בילדים (חוץ ממתי זה ייגמר כבר. את זה גם אנחנו לא יודעים)

      אייטם מחלות ילדים (מערכת וואלה! NEWS)
      דצמבר-פברואר הם חודשי השיא של מחלות החורף בילדים (אילוסטרציה: shutterstock)

      החורף מביא עמו כחלק אינטגרלי את שלל מחלותיו, עם תחלואת שיא שנרשמת בדרך כלל בחודשים דצמבר-פברואר.

      ברובן המכריע, מחלות החורף האופייניות לילדים הן מחלות מידבקות. כלומר, כאלו שנגרמות על ידי חיידקים או נגיפים, המועברים מילד לילד בפיזור אווירני (ברסס או טיפות), במגע עורי או דרך מערכת העיכול. כולנו מודעים לסיטואציה הנפוצה בה הילדים שוהים בחללים סגורים, צפופים ולא מאווררים דיים. התנהגותם הטבעית של ילדים מתאפיינת בקרבה פיזית הכוללת מגע וחיכוך, שימוש בידיים ובפה לתקשורת ומשחק והיעדר מובן של היגיינה נאותה, מפאת גילם הצעיר. שילוב של כל הגורמים האלה הופכים אותם ליעילים במיוחד בהעברת מזהמים מאחד לשני.

      אין הורה לילדים קטנים שנחסכו ממנו הלילות הלבנים, הבכי והקיטורים הבלתי פוסקים, הימים המתישים והעיניים הטרוטות והאדומות, שהינם חלק בלתי נפרד מהטיפול בילד חולה. וכאילו שזה לא מספיק, פעמים רבות, כשהרך ה"סורר" מחלים וחוזר למסגרת - נופל ההורה המותש למשכב, חולה בעצמו ובאפיסת כוחות.

      לאלו, מתווספים שלל "יועצים" שכולם רוצים כמובן רק בטוב; בני המשפחה, החברים, הגננות, המורות וכמובן כלל המומחים הווירטואליים ברשתות החברתיות - לכל אחד מהם דעה מוצקה ו"מבוססת" משלו בדבר צורת הטיפול הנחוצה במצבי חולי כאלו או אחרים, מניסיונו העשיר.

      אנסה לחדד ולהבהיר מספר דגשים ונקודות על מנת להקל עליכם ההורים בהתלבטויותיכם בדבר הדרך הנכונה לנהוג במצבים שכיחים (וגם פחות).

      לתשומת לבכם: אין בכתוב בכדי להוות יעוץ באף מקרה פרטי כזה או אחר. לעולם ביקור מסודר במרפאת הרופא הוא נקודת הייחוס היחידה בכל מקרה לגופו.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      ילדים הם יעילים במיוחד בהעברת מזהמים מאחד לשני (אילוסטרציה: shutterstock)

      1. מהם מקרים המחייבים בדיקת רופא דחופה?
      א. כל מצב קיצוני או חריג בהתנהגות הילד כדוגמת ערפול הכרה, "ישנוניות" שלא ניתן להעירו ממנה או אפאטיה, חוסר תגובה לגירויי קול או מגע.

      ב. חום מעל 41 מעלות צלזיוס (במדידה רקטלית, או פומית בגיל המתאים)

      ג. קוצר נשימה במידה כזו של "רעב לאוויר" או חוסר יכולת להשלמת משפטים בדיבור, מאמץ נשימתי עם שימוש ניכר בשרירי עזר, כיחלון. (קצב נשימות הוא מדד אמין רק בילד שקט לחלוטין או ישן).

      ד. כל חום מעל 38 בתינוקות עד גיל חודשיים.

      ה. חשד להתייבשות על רקע שלשולים או הקאות תכופות: היעדר מתן שתן, בכי ללא דמעות, ריריות יבשות, דופק מהיר מאוד וחיוורון, ירידה במצב ההכרה.

      ו. פריחה המתפשטת במהירות על העור במקביל להופעת חום גבוה, או התפשטות נגעים שאינם "מלבינים" בלחיצה.

      ז. פרכוסים (עם או ללא חום).

      רופא בודק תינוק (ShutterStock)
      חום בתינוקות מתחת לגיל 3 חודשים כן מצריך בירור רפואי (אילוסטרציה: shutterstock)

      2. המקרים הבאים שכיחים ונפוצים ואינם מהווים בהכרח אינדיקציה לפניה דחופה:
      א. חום, גם מעל 40 מעלות, שלאחר הורדתו באמצעים תרופתיים הילד שב להיות נינוח ורגוע. חשוב להדגיש כי פעמים רבות החום לא ירד בהכרח לטמפרטורת גוף נורמלית של 36-37, וגם בפרט ספציפי זה אין בכדי להדאיג.
      * תינוקות קטנים מגיל 3 חודשים בהקשר זה כן מצריכים בדיקת רופא בהקדם!

      ב. חוסר תיאבון. כמו מבוגר, גם ילד חולה הוא מחוסר תיאבון. זה טבעי ולא מסוכן. כן חשוב להקפיד על מתן שתיה ולעקוב אחר הטלת שתן רציפה והתנהגותו הרגילה של הילד. רצוי לנצל את השיפור בהרגשה לאחר הורדת החום על מנת לתת לילדים דבר מה לאכול.
      *יוצאים מן הכלל גם בהקשר הזה תינוקות קטנים אצלם האוכל מהווה גם את הנוזלים החיוניים להם, ולגביהם צריכים להיות רגישים יותר לירידה ניכרת בתיאבון בשל סכנת התייבשות פוטנציאלית.

      ג. שיעול שנמשך ימים רבים, עם או ללא נזלת, או שיעול המחמיר בלילה, בהחלט שכיחים מאוד במחלות חורף נפוצות של דרכי הנשימה ובפני עצמה אין מדובר בתופעה חריגה כלל. האזנת הרופא לריאות והתרשמותו ממצבו הכללי של הילד הן החשובות בהחלטה בדבר הצורך בהמשך בירור או טיפול כלשהו.

      ד. פריחות עוריות. פעמים רבות מחלות נגיפיות מלוות בפריחה. למעט המקרה המוזכר מעלה, ובילד שמצבו הכללי טוב - גם תופעה זו, בפני עצמה, אינה מהווה אינדיקציה לפניה דחופה לרופא.

      רוב הסיכויים שזה ויראלי

      3. רובן של מחלות החורף בילדים אינן מצריכות בירור מיוחד - מעבדתי או הדמייתי - מעבר לבדיקת הרופא הפיזית במרפאה. במקרים ספציפיים יתכן והרופא יחליט על צורך בביצוע בדיקות מסויימות על מנת להסתייע בהן לאבחון והחלטות טיפוליות.

      4. רוב המחלות המדבקות נגרמות על ידי נגיפים, לא חיידקים. במקרים הללו אין כל צורך בטיפול אנטיביוטי. מתן אנטיביוטיקה שלא לצורך יכול לדרדר את מצבו של הילד, לגרום לתופעות לוואי ואף לתרום להתפתחות חיידקים עמידים.

      ילד אוכל דבש (ShutterStock)
      סירופים לשיעול למיניהם, לא הוכחו כיעילים. דבש, דווקא כן (אילוסטרציה: shutterstock)

      5. מתן תרופות וסירופים לשיעול או צינון לא הוכח כעוזר, ואינו מומלץ. וכן, זה כולל גם תרופות "טבעיות". בנוסף, בהחלט יתכנו תופעות לוואי גם ממתן תרופה כנגד שיעול או צינון. רצוי להימנע ממתן תרופות אלו לפני גיל 4 שנים. בכל ספק בדבר כדאיות או סיכון של תכשיר ספציפי מומלץ להתייעץ עם הרופא.
      לעומת זאת, בהחלט אין מניעה לתת תה עם דבש (מעל גיל שנה) או מרק עוף.

      המלצתי להורים - הפסיקו ללכת שולל אחר "חיזוקים למערכת החיסון". היצמדו לתזונה נכונה ופשוטה, הקפידו על אורח חיים בריא, הכולל שעות שינה מספקות ושמירה על היגיינה בסיסית, ועם ילדים גדולים יותר הקפידו גם על פעילות גופנית סדירה והרי לכם החיזוק הראוי ביותר לגופכם ולילדיכם.

      6. טיפול בחום - ההתייחסות לטיפול בחום רחבה ופרטנית מעבר למאמר זה, אך באופן כללי בילדים בריאים ללא תחלואת רקע ספציפית, מומלץ להימנע משימוש באמצעי תרופתי להורדת חום כל עוד לא נגרם לילד סבל. "כלל האצבע" מתייחס לטיפול בחום מעל 38.5 מעלות אולם בהחלט לגיטימי "לסטות" ממספר זה מעלה במידה ומצבו הכללי של הילד טוב והוא חיוני. זכרו כי חום הוא חלק מתגובת הגוף למחלה ואינו מהווה סכנה לחיי הילד (למעט במקרה הלא שכיח של חום מעל 41 מעלות) וכי בכל מקרה יש לטפל לפי המינונים הידועים.

      7. אין צורך "לרוץ" עם הילד לרופא כבר ביממה הראשונה להופעת סימני המחלה. לא זו בלבד שפעמים רבות אין הצדקה דחופה לפנייה לרופא, אלא גם שבדיקת הילד בשעות או ביממה הראשונה להופעת התסמינים פעמים רבות אינה אינפורמטיבית ולא תתרום לאבחון או לטיפול. כל עוד לא מדובר באחד המצבים הדחופים שהוזכרו, מומלץ להשאיר את הילד במנוחה בבית - כמובן תחת השגחה - ולפנות לרופא רק כעבור מספר ימים, במידה וחלה הרעה או היעדר שינוי לטובה במצבו.

      לאוורר, לחטא, לשטוף

      8. הקפידו שלא לשלוח ילד חולה למסגרת טרם החלים לחלוטין. בכל מקרה של ספק לגבי אפשרות החזרה התייעצו עם הרופא המטפל. מעבר לעובדת היותו של הילד מדבק פוטנציאלי לילדים אחרים - החזרה למסגרת טרם החלמה מלאה מעלה סיכון לסיבוכים והארכת משך מחלתו. זו נקודה קריטית להדגשה כי לצערי לא כולם נוהגים כך, ובסוף במחיר "אובדן יום עבודה" נוסף אחד אתם משלמים באובדן מספר כפול ומכופל של ימי עבודה ובעיקר בבריאות של ילדיכם.

      9. שמירה על היגיינה - הקפידו הקפדה יתרה על אוורור חללים צפופים, חיטוי משטחים עימם באים הילדים במגע, ובראש ובראשונה - שטיפות ידיים חוזרות ונשנות, במים וסבון לאחר כל מגע עם חולה ובכלל. ההנחיה האחרונה הוכחה כדרך האפקטיבית ביותר להקטנת העברת הזיהומים.

      10. חסנו בהתאם להנחיות - הקפידו על שגרת חיסוני הרוטינה הנהוגים בטיפות החלב - הכוללים גם נגיפים וחיידקים נפוצים ואופייניים לחורף (דוגמת נגיף הרוטה, חיידק הפנאומוקוק ועוד). מומלץ לחסן בתחילת כל חורף כנגד נגיפי השפעת - ההמלצה הגורפת בילדים בריאים מתייחסת לגילאי חצי שנה עד 5 שנים, אך אין כל מניעה לחסן גם ילדים גדולים יותר וזה אפילו רצוי.


      ד"ר יובל האן, הוא מומחה ברפואת ילדים