אמא בצד אחד, אבא בצד שני: אבחון ציורי ילדים להורים גרושים

התא המשפחתי הוא בדרך כלל המקום בו הילד מרגיש בטוח ומוגן ויכול להביע את עצמו בצורה כנה. במשפחה נוצרים קשרים הדוקים ביותר בין הילדים להוריהם. אולם, כאשר ההורים מתגרשים יש לכך השפעה גדולה על התא המשפחתי בכלל ועל הילדים בפרט, והדבר גורם לעתים לילדים לשנות את התנהגותם ולהפעיל פרוצדורות התנהגותיות שונות. דרך ציורי הילדים ניתן לראות וללמוד כיצד הם מרגישים ואיך הם מעבירים את אשר הם חווים. הציור יכול לשמש עבור ההורים כלי, שיאפשר לזהות שינויים קיצוניים בחייהם של ילדיהם.

דנית ורון (כל השמות בדויים) היו אצלי בהדרכת הורים ובטיפול דיאדי עם טל כתשעה חודשים. במהלך חודשים אלו הם התגרשו, והגירושין נעשו בצורה יפה ומכבדת. לזוג יש שלושה ילדים: טל, בן 8, נעמי בת 6 ורועי בן 4, שגרים עם דנית ורואים את אביהם לעיתים קרובות מאד. דנית ורון גרים סמוך זה לזה ולילדים יש חדר משלהם גם אצל אבא.

טל בן השמונה נמצא בטיפול רגשי-דיאדי אצלי, עקב דימוי עצמי נמוך, תחושת קורבנות גבוהה ("תמיד אני מפסיד, תמיד עושים לי את זה, זה קורה דווקא לי...") והתפרצויות זעם בבית, הן עם אמא והן עם אבא.

באחד המפגשים כשטל היה עם אבא בחדר, ביקשתי ממנו לצייר את המשפחה שלו.

המגמות המאפיינות ציורי ילדים במהלך גירושין הן מגוונות. ילדים רבים מתלבטים במהלך הציור אילו דמויות יכניסו למשפחה, מחשש שמא אחד ההורים ייעלב אם גם ההורה השני יוכנס לתמונה. יש ילדים שמקפידים על ארגון יתר בציור, מתוך רצון לשלוט באי הסדר שנוצר במציאות. הדבר יכול להתבטא למשל בריבוי פרטים בכל אחת מהדמויות, הקפדה על ציור רק בעיפרון ושימוש תכוף במחק למחיקת מה שלא יוצא טוב ועוד. ילדים אחרים מציירים שוב ושוב את משפחתם ונראה שהם לא מצליחים להיות מרוצים מהציור שלהם.

בציור של טל אפשר לראות את אבא, אמא ושלושת הילדים. אמא מצוירת בצדו האחד של הדף, אבא בצדו השני, ושלושת הילדים עומדים במרכז, ולמעשה מפרידים בין ההורים. גם אמא וגם אבא מוקפים במסגרת מקווקוות - מה שמפריד אותם מהמשפחה ותוחם אותם. זו דרכו של טל להתמודד עם הגירושין ועם הצורך לסדר לעצמו את העובדה שלמרות הגירושין והמציאות החדשה שנוצרה עדיין מדובר במשפחה אחת, שלו. זו אומנם תמונת משפחה, אולם למעשה עולה ממנה תחושה של בדידות. הילדים נראים כקואליציה אחת, קרובה ותומכת בעוד ההורים מנותקים ומרוחקים.

אחת מהדמויות – דמותו של טל - בעלת עיניים חלולות, ללא אישונים, מה שמקנה תחושה של עיניים "ריקות" וחסרות הבעה. השמטת אישונים מסמלת לרוב תחושה של ריחוק ושל הסתגרות, רצון שלא יראו אותי, שלא יראו מה יש בתוכי, מה אני באמת מרגיש.

הפה של הדמויות אומנם מחייך אולם הילד יכול להציג כלפי חוץ שהכול בסדר משום שהוא מרגיש שמצפים ממנו להיות שמח, אך לא כך בהכרח היא הרגשתו. אפשר לראות את הלחץ החזק, כמעט חריטה, בו מצוירים הפיות של הדמויות, סימן לסערה הגדולה שמתחוללת בטל. הדמויות מחייכות, אבל כמעט "מתפוצצות".

כדאי לשים לב שטל בחר לצייר את כל הציור בסגול. זה אינו צבע שילד בן שמונה בוחר בדרך כלל.

שימוש רב בסגול מבטא את היכולת האינטואיטיבית של הילד ואת דמיונו. השימוש בו מעיד על יכולת להתבונן לעומק וחוכמה. אלו ילדים בעלי דמיון ואינטואיציה מפותחת ויכולת ריכוז גבוהה. כבר בגיל צעיר יש להם עקרונות ואידיאלים המנחים אותם. לעיתים אלו ילדים "מרחפים", חולמים בהקיץ, הדורשים התייחסות סבלנית ומתנהלים בקצב אישי המתאים להם. אלו ילדים שמתעניינים בשאלות בעלות היבט רוחני ופנימי וברצון להעמיק בנושאים כגון פרידה, זקנה ומוות. לעיתים יבטא השימוש בסגול רגישות, מצבי רוח משתנים והתנגשות, מצב של סערת רגשות ופגיעות גדולה. חשוב מאד להיות קשובים לילדים ולאפשר להם לבטא את עולמם הפנימי.

אלו היו הנושאים שדוברו במפגשים עם דנה ורון. דרך הציור המשפחה סיפר טל להוריו על הקשיים שהוא חווה אל מול הגירושין ועל דרכי התמודדותו איתם. כך יכלו ההורים לדעת מה עובר עליו ולהתייחס אליו בדרך הנכונה.


הכותבת היא יועצת משפחתית, מאבחנת ציורי ילדים ומטפלת רגשית-דיאדית. בעלת הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה.