פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אני רק שאלה: למה אני לא מפסיק להשתעל?

      הוא נשאר איתנו לימים ארוכים אחרי שזכרם של השפעת או הצינון כבר מזמן נשכח, ויכול להיות עניין ממש מטריד, גם כשהוא לא מהווה בעיה רפואית רצינית. מהן הסיבות לשיעול כרוני וכיצד ניתן לטפל בו?

      אישה משתעלת (ShutterStock)
      לא רק מביך ומתיש. שיעול (אילוסטרציה: shutterstock)

      שיעול הוא תופעה שכיחה מאוד והוא מופיע מפעם לפעם אצל כל אחד מאיתנו. השיעול מסייע לפנות חלקיקים שונים והפרשות מדרכי הנשימה ומהריאות, ובכך מסייע לשמירה על ההגיינה של מערכת הנשימה ומניעת זיהומים. אך בעוד שיעול יכול להופיע באופן חד פעמי או לצד מחלה חריפה כמו שפעת, הוא לעיתים עלול להפוך לבעיה כרונית.

      למרות שעל פי רוב אין מדובר בבעיה רפואית רצינית, עדיין מדובר בבעיה שיכולה להיות מאוד מטרידה ומעצבנת. שיעול תדיר הוא לא דבר שיכול להיות רק מביך ומתיש, הוא גם עלול להפריע לשינה טובה בלילה, יכול לגרום לכאבים בשרירי בית החזה והשכמות, לשברים בצלעות וגם לדליפת שתן. הדבר משמעותי במיוחד כאשר מדובר בשיעול כרוני - שהוא שיעול שנמשך מעל שמונה שבועות במבוגרים ומעל ארבעה שבועות בילדים.

      שיעול כרוני עלול להיות מלווה בתסמינים נוספים כדוגמת צרידות, קוצר נשימה, צרבות, שיעול דמי וכאבי גרון. בניגוד לשיעול חריף שבו הסיבות העיקריות הן זיהומים בדרכי הנשימה העליונות (כמו סינוסיטיס) או התחתונות (כמו דלקת ריאות), הרי שבשיעול כרוני הסיבות מעט שונות. הגורמים השכיחים ביותר לשיעול כרוני כוללים:

      1. ריפלוקס, או החזר וושטי - מתרחש כאשר תוכן קיבה ומיצי קיבה עולים במעלה הוושט ומגרים את דרכי הנשימה. במקרים אלה מומלץ להרחיק את זמן ארוחת הערב משעת השינה ב-3 שעות לפחות, להגביה את ראש המיטה או להוסיף כרית בשינה, להימנע ממאכלים מטוגנים או חריפים בערב ומשתיית קפה ואלכוהול החל משעות אחר הצהריים המאוחרות.

      אסתמה (ShutterStock)
      אסתמה היא אחד הסימנים המזוהים ביותר עם שיעול כרוני, במיוחד בילדים (אילוסטרציה: shutterstock)

      2. עישון אקטיבי ופאסיבי - העישון יוצר גירוי כרוני של דרכי הנשימה. גמילה מעישון לרוב תעלים את השיעול.

      3. נזלת, בעיקר אחורית - כלומר כזאת שיורדת מהאזור האחורי של האף ללוע ויכולה לנבוע למשל מאלרגיה. נסו להימנע מאלרגנים, או קחו טיפול נגד אלרגיה. אם צריך פנו לבדיקת מומחה לאלרגיה.

      4. א?ס?ת?מ?ה - אחד הסימנים שמזוהים ביותר עם שיעול כרוני על רקע אסתמה הוא הופעת השיעול בעת שינוי בעונות השנה או לאחר חשיפה לאלרגן מסויים. בחלק מחולי האסתמה ובמיוחד בילדים אסתמטיים, השיעול הוא התסמין הדומיננטי ביותר. במקרים אלה צריך להיבדק על ידי רופא ריאות ולהשלים בדיקת תפקודי ריאות.

      קיימים גם גורמים שכיחים פחות, כדוגמת מחלות ריאה חסימתיות כרוניות שאופייניות בעיקר למעשנים, תגובה לטיפול תרופתי בתרופות ממשפחת מעכבי אנגיוטנסין (ACEI) לטיפול ביתר לחץ דם, או זיהומים כרוניים (כמו שעלת).

      איך מבררים את הבעיה?

      הבירור של שיעול כרוני כרוך בבדיקת היסטוריה רפואית מלאה, כולל אלרגיות, זיהומים, עישון אקטיבי ופאסיבי ומחלות קודמות; בדיקה גופנית שכוללת האזנה לריאות ובדיקת הלוע. אצל אנשים ללא גורמי סיכון משמעותיים או תסמינים נוספים פרט לשיעול, לעיתים יבחר הרופא המטפל להתחיל טיפול ניסיוני על מנת לנסות להקל על התסמינים. טיפול ניסיוני עשוי להיות טיפול נגד אלרגיה אם הרושם הוא שמדובר בנזלת אחורית על רקע אלרגי, טיפול נגד חומציות הקיבה אם הרושם הוא כי מדובר בריפלוקס, אנטיביוטיקה אם קיים רושם לזיהום חיידקי כרוני או מתן טיפול במשאפים לחולי אסתמה.


      .

      תה עם דבש (ShutterStock)
      דבש נמצא כיעיל בהקלה על שיעול בילדים ובמבוגרים (אילוסטרציה: shutterstock)

      במקרים מסויימים בהם הסיבה לא אותרה או שהטיפול הראשוני לא מקל על השיעול יש צורך בהרחבת הבירור וביצוע בדיקות מעבדה, צילום חזה או CT, בדיקת רופא אף אוזן גרון, בדיקת רופא ריאות כולל ביצוע תפקודי ריאה או בדיקת מומחה אלרגיות. אם השיעול מופיע אצל אדם שמטופל בתרופות מעכבות אנגיוטנסין (קבוצת תרופות שכיחה לטיפול ביתר לחץ דם), ניתן להמירן בתרופה מקבוצה אחרת.

      במצבים מסויימים אם השיעול נמשך ללא הטבה ניתן ליטול תרופות לדיכוי השיעול לפני השינה (כדוגמת קודאין). אולם, הטיפול אינו מומלץ לאורך זמן ועלול לפגוע בעירנות אם ניטל במהלך שעות היום. דבש נמצא יעיל להקלה על שיעול במבוגרים ובילדים, והוא בטוח לשימוש מגיל שנה (בשום אופן אין לתת דבש לתינוקות שטרם מלאו להם שנה).

      חשוב לציין, כי הסיבות לשיעול כרוני הן רבות ומגוונות וכוללות מצבים פשוטים לצד מחלות שדורשות בירור וטיפול מהירים. מטרת הכתבה היא לסקור את עיקרי הגורמים, דרכי האבחנה ועיקרי הטיפול בהם, אך היא אינה תחליף לבדיקת רופא.