אזהרה: הסרטון מכיל תמונות קשות לצפייה
בעריסה הקטנה בחדר החשוך יחסית של פגיית בית חולים במרכז הארץ שכבה תינוקת בת שלושה ימים רועדת. זיעה קרה כיסתה את כל גופה, רגליה שקשקו כל כך עד שקולן פילח את השקט היחסי שניסה להישמר בחדר. לאכול היא לא הייתה מסוגלת, גופה דחה כמעט כל הצעה מזינה והמעט שהיא צרכה יצא מיד החוצה. הקאה בלתי נשלטת. לעיתים קרובות למדי הרעידות הפכו לפרכוסים עד שגופה הקטן הותש. המחזה המזוויע הזה התרחש אחת לכמה דקות ולא נתן לה ולסובבים אותה מנוחה. שום דבר לא הרגיע אותה, גם לא מקל סוכרוז שהצמידה לשפתיה שולמית אמיר, מתנדבת עמותת "חיבוק ראשון" ומי שהיתה לה "אימא מחליפה" במשך ימים ארוכים ושעות רבות, מאחר ועקבותיה של אמה הביולוגית נעלמו מבית החולים, שעות בודדות לאחר הלידה.
"הילדה נולדה מכורה. אני לא יודעת לאיזה סם בדיוק, אבל המצב שלה היה קשה מאוד", משחזרת אמיר. "בהתחלה הם נולדים "מתודלקים" מהרחם, עוברים יום יומיים ומתחילים ה'קריזים' המטורפים. היא חיפשה את מנת הסם שלה. היא הזיעה בטירוף וצרחה את נשמתה לדעת. אלו צרחות של חיה פצועה. אני נבהלתי מזה, אבל מנהל המחלקה הסביר לי שככה תינוקות חווים גמילה. זה כרוך בהמון כאבים פיזיים. אלו תינוקות שרגישים לכל גירוי קטן רעש או אור, אז הייתי יושבת איתה שעות בחדר חשוך, משכיבה אותה על הבטן שלי בחיבוק גדול, שתרגיש את הנשימות שלי, את דפיקות הלב שלי. ככה שעות - לא משתעלת לא זזה לשירותים, לא מזיזה את עצמי". במסירות אין קץ מספרת שולמית כיצד העבירה את אותה התינוקת תהליך גמילה מסובך שארך ארבעה חודשים, זמן ארוך בהרבה מהמקובל בעולם הרפואה.
"אם הייתי מצליחה להעניק לה שעה שלמה של שינה, הרגשתי ניצחון ענק. אבל ניקוי הגוף שלה הסתבך - יצאו לה פצעים איומים בטוסיק, היא שלשלה בלי הפסקה כי הגוף מפריש את מה שיש לו. באיזשהו שלב הצלחנו להשתלט מעט על התסמינים, ולמרות שבמחלקה עצמה לא נותנים בדרך כלל אישור יציאה מחשש להתקף אפילפטי או דום נשימה בחוץ, אני הצלחתי להוציא לנו אישור זמני ויצאנו בעגלה לשמש ולאוויר הצח. שתינו היינו צריכות להתאוורר מהחדר האטום, הניאונים והצפצופים של המכונות. אבל באמצע היא הייתה מתעוררת וצורחת בטירוף אז הייתי רצה איתה חזרה למחלקה, מבוהלת", היא מספרת ועוצרת לרגע, כמי שחווה מחדש את הסיטואציה, פולטת מיד אנחה: "כן, גם היו המון ימים שהייתי פשוט בוכה איתה. הבכי האינסופי הזה שלה וחוסר האונים משפיע עלייך. אני אימא לשלושה ילדים גדולים ויש לי כבר נכדים, אבל תמיד זוכרת שאני קיבוצניקית. בזמננו בית הילדים היה סוג של "בית יתומים", ואני זוכרת את עצמי תמיד בלי אף אחד, בלי תשומת לב ולבד. אני מניחה שזה יושב עמוק איפשהו אחורה בתודעה, הלבד הזה. אני ביקשתי לקבל אותה במסגרת אומנה עד שתועבר לאימוץ וסורבתי, כי אני מכירה יותר מדי את הרקע המשפחתי. אבל גם אחרי שעזבה אותנו הרגשתי איום ונורא, דאגתי אם ממשיכים לחבק אותה כמו שהיא צריכה".
אותה תינוקת שליוותה עד לא מזמן שולמית היא חלק מהסטטיסטיקה העצובה של "תסמונת גמילה מסמים בילוד" (neonatal abstinence syndrome). מצבם הבריאותי של התינוקות הללו נוצר בעקבות שימוש של אימם הביולוגית בסמים במהלך ההיריון, כולל בסופו וסמוך ללידה. מיד לאחר הלידה, כאשר התינוק שנחשף לסמים בהיותו ברחם לא מקבל את "אספקת הסמים" באמצעות זרימת הדם דרך חבל הטבור, תבוא לידי ביטוי תסמונת הגמילה. תסמיני הגמילה של התינוקות זהים למבוגרים מכורים והם מתחילים כיומיים לאחר הלידה, זאת מאחר שקצב פינוי הסמים מגוף הילוד איטי יותר מזה של האם המכורה ולכן הביטוי של התופעה מושהה במעט. תינוקות שאימותיהן עברו לתחליף סם "מתדון" במהלך ההיריון, יפגינו תסמינים קלים יותר שיופיעו מאוחר יותר - עד שבועיים ללידה.
כ-50 תינוקות מכורים נולדים כל שנה בישראל
לפני כחודש הופץ בכלי תקשורת אמריקני סרטון מזעזע של תינוק המצוי "בקריז", בניסיון להציף את המודעות לתופעה. שם, על פי הדיווחים, נולד מדי 19 דקות תינוק מכור להרואין. ישראל היא מדינה קטנה והסטטיסטיקות פה הן נמוכות בהרבה, אך גם פה המקרים הללו אינם נדירים.
תינוקות שנולדים מכורים לסמים מאושפזים לרוב בפגיות, משום שאלה מתפקדות גם כיחידות לטיפול נמרץ ביילודים, אך גם בשל הפגיעות ההתפתחותיות החמורות שנגרמות בהשפעת הסמים כמו לידות מוקדמות, משקל גוף נמוך בכחצי קילו מהמקובל והיקף ראש קטן יותר. ספירה חלקית של משרד הבריאות בישראל בשנתיים האחרונות אודות יילודים מכורים העלתה כ-14 מקרים בממוצע בשנה, אולם בעשור האחרון הדיווחים אודות יילודים ששוחררו מבתי החולים עם אבחנה של תסמונת גמילה נעו בין 23 ל-40 מקרים בשנה. אך גם המספרים הללו לא מתיישבים עם הערכות של מומחים בתחום, המעריכים כי מדי שנה נולדים בישראל כ-50 תינוקות מכורים לסמים, לפחות.
"גם אותי הפתיעו המספרים הנמוכים הללו", מודה ד"ר ליזה רובין, מנהלת המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות. יצוין כי הנחיות משרד הבריאות סביב תסמונת הגמילה מסמים ביילוד לבתי החולים מחייבות את הצוותים הרפואיים לדווח על תינוקות כאלו. "לפערי הדיווח יכולות להיות שתי סיבות", מסבירה ד"ר רובין. "אם הרישום נעשה על פי מכתבי שחרור של נשים מכורות לסמים מבתי החולים והצוות לא הקפיד לקודד את זה בתיקה האישי של האם, או שאימהות פשוט לא מספרות שהן מכורות. הנתונים שלנו מראים שמספר הנשים שנרשמה אצלן אבחנה של התמכרות לסמים באשפוז לידה, נמוך בהרבה ממספר התינוקות המכורים. אפשר שהסיבה לפער בין מספר הילדים לאימהות הוא שהאימהות מסתירות את ההתמכרות שלהן אבל רופאים חושדים בתסמיני גמילה שהתפתחו אצל התינוקות, עושים להם בדיקות ואז עולים על זה".
יצויין כי בתי החולים גם אמורים לקבל מידע על אישה הרה המכורה לסמים מרשויות הרווחה, והאם עצמה אמורה לדווח על סוג הסם שהיא נוטלת ומועד נטילתו. אולם בפועל, ישנן נשים מכורות שאינן מטופלות ברשויות הרווחה ומאחר ונשים לא מחויבות בבדיקה לאיתור סמים עם קבלתן למחלקת היולדות בתי החולים, אותן מכורות יכולות להסתיר את דבר התמכרותן, ממניעים מובנים של רצון להשאיר את תינוקן בחזקתן לאחר הלידה.
חובת הדיווח שלא מיושמת במלואה איננה הבעיה היחידה. מסמך ההנחיות הטיפוליות של משרד הבריאות (חוזר מנכ"ל משרד הבריאות) לגבי יילודים מכורים נקבע בשנת 1998 ולא עודכן מאז. זאת למרות שחלק מהתרופות שמוצעות שם לטיפול ביילודים כבר לא בשימוש או לא זמינות לצוותים המטפלים. בנוסף, מסמך ההנחיות המיושן מתייחס אך ורק לתינוקות מכורים להרואין. מומחים בתחום מסבירים כי כאשר יצא לפני 20 שנה היה סם הרחוב הפופולארי ביותר וקשה היה להשיג סמים ממכרים אחרים כמו קוקאין, אך ידוע לכל כי במרוץ השנים הללו שוק סמי הרחוב השתכלל וכולל היום אינספור סוגים של סמים.
על פי המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, מספר הנשים המשתמשות בסמים אופיאטים עלה באופן משמעותי בשנים האחרונות ורובן נמצאות בגיל הפוריות. למרות שהיריון יכול להגביר מוטיבציה להיגמל מסמים, לאור הסיבוכים הרפואיים המשמעותיים לאם ולעובר במהלך תהליך גמילה טוטאלית, ההמלצה הייתה ונותרה לא לבצע גמילה לאישה הרה אלא לבחור בטיפול תרופתי ממושך על ידי מתדון.
"יש לנו כשלושה תינוקות כאלו בשנה. הילודים האלו פתאום מנותקים מהאם שצרכה סמים והעבירה להם אותם דרך השיליה, והמוח שלהם שהיה רגיל לתפקד בסביבה נרקוטית עם זרימה של המרכיב הפעיל באופיום בדמם, כך שהטיפול שאנחנו מכירים ויודעים בתסמונת גמילת תינוק הוא כמו למבוגרים - מתן תרופות אופטיות, ממשפחת האופיום, כאשר אנחנו מורידים לתינוק את המינון של הסם כל פעם", מסביר ד"ר שלמה צנגן מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בילוד ובפג (פגיה) בבית חולים ברזילי באשקלון ויו"ר האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה.
לדבריו, הטיפול הזה בהחלט לא מתאים לכל סוג של התמכרות אלא רק למכורים להרואין. "תינוק שמכור לקוקאין לא יעזור לו מורפיום, והילודים האלו מטופלים על פי קליניקה - אם אנחנו רואים שהוא מפתח חום, הוא יקבל אקמול או אם התינוק מצוי בחוסר שקט אז ניתן לו פשוט חיבוק, נעטוף אותו בחום גוף. לפרכוסים ניתן תרופה נגד פרכוסים, כלומר נטפל נקודתית בכל תסמין, כי לצערי אין טיפול גמילה אחר".
המסע לא נגמר בפגייה
אבל גם לאחר סיום הליך הגמילה בבית החולים, המסע של אותם תינוקות חסרי ישע לא תם. הפגיעות ההתנהגותיות והמוחיות מלוות אותם רוב חייהם. "ההשפעות של הסמים לטווח הארוך תלויות בסם שהאם צרכה ומשך החשיפה שלה לסמים", מסביר פרופ' יונה אמיתי, מומחה לרפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור מקופת חולים מאוחדת ואוניברסיטת בר אילן. "אנחנו נראה ביטויים של הפרעות בגדילה ומומים. למחקר המקצועי יש בעיה לבודד את הגורמים הסביבתיים מהאימהיים המשפיעים על הילד, כי ילד שצורך סמים בהיותו עובר, בעת ההיריון, סביר להניח שהוא ייוולד לסביבה של אותה האימא, אותה סביבה שבה יש הפרעות חינוכיות ואישיותיות שיכולות לתרום גם הן לקשיים. אבל למרות זאת, ברוב המקרים נראה ביטויים במישור ההתנהגותי כמו התפרצויות זעם, והיפראקטיביות ומספר מקרים של פגיעה בזיכרון. ההפרעות האלו יכולות להימשך גם בגיל הבגרות ובית הספר אבל ההשפעות הדרמטיות והבולטות ביותר הן בגיל הרך והולכות ופוחתות באדם הבוגר. זאת, בניגוד לתסמונת האלכוהול העוברי, שם ניתן לראות שינויים ניכרים לעין בגולגולת, בפנים וגם פיגור".
מלבד ההשפעות ההתנהגותיות של תסמונת הגמילה עולות גם פגיעות מוחיות קלות נוספות הקשורות בליקויי למידה בקרב ילדים. מחקר ישראלי רחב היקף שנערך לפני כעשור בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמימון הרשות למלחמה בסמים, הראה כי הפגיעה באה לידי ביטוי בשיעור גבוהה של הפרעות קשב וריכוז (ADHD) בקרב ילדים מכורים לשעבר. במחקר נבדקה התפתחותם של 160 ילדים שחולקו לחמש קבוצות שונות כדי לבדל את המרכיב הסביבתי-חינוכי מההשפעות הביולוגיות: ילדים נורמטיבים שגדלו בבתים נורמטיבים, ילדים לאבות מכורים כאשר האם לא הייתה מכורה לסמים (לבדוק את ההשפעה הסביבתית), ילדים שנולדו וגדלו עם חסך סביבתי, ילדים מתחת לגיל שנתיים למכורות להרואין שהוצאו לגידול במשפחות אומנה והקבוצה החמישית כללה ילדים שהוצאו לאימוץ כאשר הוריהם מעולם לא השתמשו בסמים.
"תוצאות המחקר הראו שהרואין לא פוגע באינטליגנציה של הילדים כי מצאנו שילדים שנולדו לאימהות מכורות, לאבות מכורים וכאלו שסבלו מחסך סביבתי תיפקדו מאד גרוע, זאת לעומת ילדים שנולדו למכורות שנחשפו לאימוץ והן תפקדו בצורה יוצאת מן הכלל, "מסביר פרופ' אשר אור נוי, מנהל המעבדה לטרטולוגיה בפקולטה הרפואית של האוניברסיטה העברית והדסה ירושלים ומי שהוביל את המחקר לאורך השנים. "כאשר בדקנו מרכיב נוסף כמו הפרעות קשב ראינו ש- 50% מהילדים שנולדו למכורות וגדלו בבית סובלים מהפרעות קשב בינוניות עד קשות שזה המון. גם ילדים שנחשפו להרואין ויצאו לאימוץ סבלו ב-25% יותר מהפרעות קשב וריכוז - שזה פי 5 מהאוכלוסייה הרגילה. פירוש הדבר שהתמכרות פוגעת באופן חד משמעי ביכולת הריכוז, כי האופיאטים (קבוצת ההרואין) פועלים על מערכת במוח שנקראת "מערכת דופמינרגית"- התאים בקליפת המוח המפרישים דופמין אחראים על שיקול דעת והיכולת להתרכז ולמיין גירויים. הפרעות קשב וריכוז היא הצפה של גירויים על המוח וכשאין דופמין, אי אפשר להשתיק את הרעש הזה במוח".
תופעה שחוזרת על עצמה
בבית החולים לנשים "ליס" במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) מכירים את התופעה. אליהם מגיעים מרבית המקרים של אזור המרכז, בין היתר בשל תעשיית הזנות המשגשגת במתחם התחנה המרכזית בעיר והסביבה.
ד"ר רונלה מרום, מנהלת יחידת היילודים ורופאה בכירה במחלקת הפגים של בית החולים, אינה נשארת אדישה אף היא לתופעה הזאת, ובעיקר לעובדה כי מדובר בתינוקות שאימותיהן ממשיכות להיכנס ולצאת מחדר הלידה שנה אחר שנה. "באופן אישי, אני לא מבינה למה אי אפשר לתת לאימהות האלו משהו מניעתי שלא יהרו יותר. יש אצלנו נשים שעוסקות בזנות שיולדות כבר בפעם החמישית ופשוט כואב הלב, גם על האם ובעיקר על התינוקות. זה מאד קשה לראות אותם, כמה סבל הם עוברים והפגיעות שנשארות גם אחרי הגמילה. זה בהחלט עושה לי רצון לשנות את ההתמודדות עם הדבר הזה ואת נוהל הטיפול בתופעה", היא משתפת.
אצלם במחלקה הונהגו מספר נהלים קשיחים יותר, אולי כי הם מתורגלים יותר בטיפול בתופעה משאר בתי החולים בארץ. "הרוב מדווחות שהן מכורות אבל אנחנו נבצע בדיקת שתן בכניסה לחדר יולדות לאם שנראית לנו חשודה גם אם היא לא מוכרת לרווחה כמכורה ואין לה רקע, וגם לתינוק שלה. אם החשדות של הצוות המטפל נמשכים והבדיקות יוצאות עדיין נקיות, יהיו מקרים שנשאיר בכל זאת את התינוק להשגחה כי התסמינים יכולים להופיע גם שבועיים ללידה. בסופו של דבר אי אפשר באמת להסתיר את זה, רק במקרים בודדים התינוקות לא יפתחו תסמינים של גמילה, אבל לרוב אנחנו נדע".