פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חיים של אבא: הסיפור שאינו נגמר

      הילד של ארז מיכאלי עדיין נעזר בו בקריאת ספרים לפני השינה, אבל גם הוא מבין שלכל דבר טוב יש סוף. רגע לפני שהוא כבר ידע לקרוא את העיתון לבד, יש עוד כמה רגעים להתרפק עליהם

      חיים של אבא הסיפור שלא נגמר (מערכת וואלה! NEWS , ארז מיכאלי)
      הילד לומד לקרוא לבד (צילום: ארז מיכאלי)

      ב??...ס?...ט?י?...אן

      לא, זה בסט?יאן

      אה, בסט?יאן, ב??...ל?...ע, א?ת, רו?...קו?. בסטיאן בלע את רוקו. מה זה?

      הוא בלע את הרוק שלו. כל הכבוד, קראת יפה מאוד!

      הסיפור שאינו נגמר באמת אינו נגמר. כבר שנה וחצי שאנחנו קוראים את הספר הקלאסי הזה, אחרי שהילד התלהב מהציורים על גבי הכריכה ודרש לקנות אותו. אבל זה לגדולים, אמרנו. הוא התעקש. התחלנו להקריא לו, והעלילות השזורות והמפותלות יחד עם השפה הגבוהה והמוזרה עשו לו מדי ערב סחרחורת כזאת, שהספר היה סוג של פד גזה ובקבוק א?ת?ר המרדימים אותו בשנייה. אבל הוא לא הרפה, ואנחנו היינו סוג של קאסוטו עבורו לתנ"ך הזה. פה שאלה, שם חזרה על משפט לא ברור – והוא הבין, גם אם לפעמים היה צריך להזכיר לו, ולעצמנו, מי הוא מי מבין מיליון הדמויות בספר הסבוך.

      בדיוק סיימנו איתו את "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" ועכשיו אנחנו מקריאים לו "הסיפור שאינו נגמר", השווצנו בפני הורים שעדיין הקריאו לילדיהם את "לקוף יש בעיה" המקסים אך, אהם אהם, המתאים לגילם. שקלתי לבדוק אם נאס"א עושה קייטנות בקיץ, ואם גוגל יכולה להעסיק מפתחים גם אם הם מתחת לגיל 14. בכל זאת, כשהתחלנו לקרוא הילד היה רק בן חמש וכבר צלל לתוך עולם הפנטזיה, אז למה שלא אצלול גם.

      אבל עכשיו הפנטזיה האמיתית מתגשמת: הילד לומד לקרוא לבד.

      חיים של אבא הסיפור שלא נגמר (מערכת וואלה! NEWS , ארז מיכאלי)
      עולם שלם נברא לנגד עיניו (צילום: ארז מיכאלי)

      לספרים קשה להתמודד עם הריגושים שמציעים המחשב והטלוויזיה, ולא מופרך לומר שטילטיל מ"הישרדות" הוא דמות שייקספירית בעיני הילדים, כך שהספרים נותרים מבוישים על המדף לא אחת. אבל לאורך השנים אנחנו בהחלט כן מאלה שמשתדלים להקריא לילדים סיפור לפני השינה, ואולי עם הילד נצליח בהיבט הזה יותר מאשר עם הגדולה, שקוראת את "האסופית" כבר שנה בערך ולא נראה שממש מעניין אותה לדעת מה יעלה בגורלה של הגיבורה אן שרלי.

      כולם מכירים את המחקרים שקובעים שקריאת סיפור לילד לפני השינה מפתחת לו את המוח, את האינטליגנציה הרגשית ואת השפה. זאת גם חוויה אינטימית שבין הורים לילדים, בה אנחנו מקדישים את זמננו אך ורק להם, הקול שלנו הוא חוויה עבורם, משאיר חותם של זיכרון ילדות, הציורים בספר מציתים את הדמיון, ומהר מאוד אנחנו גם מריירים ביחד על הכרית. כן, ההורים יודעים שאחרי יום עבודה מתיש זאת גם הדרך המהירה להירדמות הדדית, ואז באחת בלילה אתה מתעורר בתוך ג'ינס ונעליים אחרי מרפק לאף, ומתנדנד למיטה הזוגית.

      המהפכה הכי חשובה

      אחד הריגושים הגדולים כהורה הוא לראות את הילדים קופצים שלב בחיים, וכיתה א' היא חתיכת קפיצה עבור הילד. הוא הכיר את האותיות וידע לכתוב כמה מילים עוד לפני המעבר לבית הספר, אבל עכשיו הוא לומד לקרוא ולכתוב באינטנסיביות, ומממש זאת בשיטת עשה זאת בעצמך. בין תמר קמה לברק נם, הקסם נרקם, הוא מחבר אות לאות ומילה למילה ופתאום עולם שלם נברא לנגד עיניו. כמו כבד ראייה שמרכיב משקפיים בפעם הראשונה, או כבד שמיעה שמחדיר מכשיר לאוזנו, כך עולם שלם נברא לנגד עיניו. הכול נראה אותו דבר אבל מקבל משמעות חדשה. מהפכת ה"קרוא וכתוב" היא החשובה והמשמעותית בחיי הילדים מאז מהפכת ה"עומדים על שתי רגליים". שעון החול התהפך.

      חיים של אבא הסיפור שלא נגמר (מערכת וואלה! NEWS , ארז מיכאלי)
      בקרוב הוא לא יצטרך אותנו כדי לקרוא ספר לפני השינה (צילום: ארז מיכאלי)

      פתאום הילד בהיי מכל שלט של "אורן ברקת - עיצוב שיער וסלון יופי" שהוא מצליח לקרוא לבד, ההליכה איתו ברחוב ארוכה מהרגיל כי הוא חייב לקרוא כל דבר וז'-בו-טי-נ-ס-קי זה שם שמעכב, ובעתיד אני מדמיין לעצמי אותו יושב בסלון וקורא לאט את המציאות העגומה עם או-ל-מ-רט נכ-נס ל-כ-ל-א. לפחות אצלי ההרגשה היא כמו לפני שחרור.

      הסיפור רק מתחיל

      כי עד שהילדים לומדים לקרוא, ההורים כלואים בבועה הקטנה הזאת של המתרגמת לשפת הסימנים. בהתחלה צריך להקריא להם הכול, ואחר כך להקריא מה שהם לא זוכרים או מבינים. לא ברור מי יותר חסר אונים, הם המחכים שתסביר או אתה שמחויב לספר. עד עכשיו אני מרחם על אותם צופים בבית הקולנוע שישבו לידינו ב"ספקטר" או ב"מלחמת הכוכבים" ונאלצו לשמוע אותי מקריין לו בלחש את תרגום הסרט, ומסביר לו במהירות של שדרן כדורגל ספרדי מה קורה בעקבות הדברים שהרגע תרגמתי לו.

      אבל, והיה ברור שיהיה פה אבל, יש גם אלמנט עצוב. בקרוב, עניין של שנה מעכשיו, הילד כבר לא יזדקק לנו יותר כדי לקרוא סיפור לפני השינה. החוויה האינטימית, המרדימה, המקסימה, והלעתים מעיקה, תיעלם לה לנצח. הוא יעמוד ברשות עצמו, והקריאה תהפוך עבורו לחוויה אישית לגמרי. עבורו הסיפור לא נגמר. ההפך, הוא רק מתחיל.

      לכל הטורים של חיים של אבא
      לפייסבוק של חיים של אבא
      לטוויטר של ארז מיכאלי