בית המשפט העליון הפחית ביום שלישי השבוע בצורה משמעותית את עונשו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט משש שנים של מאסר בפועל, לשנה וחצי "בלבד". המתבונן באולמרט המחוייך לאחר הכרעת הדין יכול ליפול בפח של מציאות מדומה. אולמרט מתחבק עם פרקליטו, עורך הדין רועי בלכר ומשדר עסקים כרגיל. לחבריו אף אומר: "תיארנו לעצמנו שזה מה שיקרה". כאילו ניצח. ביציאתו מהאולם, מגיב לתקשורת: "אבן גדולה הוסרה מעל לבי כאשר בית המשפט העליון קבע בהחלטתו שאני מזוכה מהאישום המרכזי, שהוא פרשת הולילנד. הוא פסק שאני זכאי בפרשה זו, שהייתה בבחינת ענן שחור מציק ומעיק עליי, ומטבע הדברים על רעייתי, חמשת ילדיי, 11 נכדיי וכל הקרובים אליי, במשך תקופה ארוכה, יום-יום, שעה-שעה".
הוא מוסיף בפרשנות אולמרטית טיפוסית, "בית המשפט הרשיע אותי בפרשה שאיננה נוגעת לפרשת הולילנד. אמרתי בעבר: מעולם לא הוצע לי ומעולם לא קיבלתי שוחד. אני אומר זאת גם היום. אני מכבד את החלטת שופטי בית המשפט העליון. זו הזדמנות, דווקא עכשיו ודווקא ברגע הלא קל הזה, שמעורבים בו גם סיפוק על הזיכוי על העניין העיקרי והמרכזי, שיצר את התהודה לפרשה כולה וגם על ההרשעה בפרשה השנייה. זה הזמן להודות לכל אחת ואחד מהם, לחבק אותם חיבוק אוהב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לפרקליטיי שליוו אותי לכל אורך הדרך". הוא הוסיף כי קיבל תמיכה לכל אורך משפטו. "אנשים ברחוב חיבקו אותי ואיחלו לי הצלחה, הביעו בי אמון, אמרו שהם מצטערים על כל מה שקרה, מודים לי מעומק הלב על כל מה שהם יודעים ומאמינים - שפעלתי במשך השנים לטובת הציבור ולמען מדינת ישראל".
גם בדרכו לבית המאסר באגף 10 בכלא מעשיהו במתחם כלא איילון שברמלה, אולמרט נשאר רטוריקן משובח, המנסה לשכנע (בעיקר את עצמו), וכמעט מצליח. לצופה מהצד, יכול להיראות שאולמרט נושא נאום במהלך קמפיין בחירות שגרתי שממנו הוא עומד לצאת מנצח. והכלא? חוויה מכוננת ומעשירה, שווה ציפייה, כמעט חובה - לפי המלצת אולמרט.
כלא הוא כלא גם באגף VIP
אולמרט כהרגלו, מסתכל ומתייחס רק למה שהוא רוצה להאיר בפסק הדין. אין מה לומר, האיש פוליטקאי מלידה בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. בפועל, הוא יודע את האמת: נפל דבר בישראל. לראשונה יוחזק ראש ממשלה לשעבר מאחורי סורג ובריח, וזה יהיה הוא.
אולמרט, המחזיק בסודות הביטחוניים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, ילבש מדי אסיר כתומים ויצטרך לציית לחוקי וכללי בית המחבוש. כלא הוא כלא, גם באגף VIP - המופרד מאסירים פליליים רגילים ואסירים ביטחוניים. עבור אולמרט זה סוף העולם. הנורא מכל. והוא יודע זאת יותר טוב מכולם.
עד עתה היה עסוק במלאכת טוויה מיקרו-כירורגית של הגנתו המשפטית. Doing (עשייה) הוא מנגנון הגנה משובח לנרקיסיסט כמותו. עסוק יומם ולילה ואינו מתפנה למחשבה על כישלון שיוליד מאסר. עכשיו שעון החול התחיל לעבוד - עוד חודש וחצי למחבוש. תיקתוק השעון הולם בראש בעוצמה שממסכת כל קול אחר. עוד לא נולד האיש שעצר את הזמן. אין אסון נורא מזה עבור אולמרט. כל קלישאה בסגנון "מאיגרא רמה לבירה עמיקתה" תמעיט, שכן מבחינתו מדובר בחורבן. כשלרגע הוא עוצר ומנסה להפנים, הוא ודאי חש כמי שחי בסרט בלהות ומבקש להתעורר, כי אפילו החלום הזה קשה מנשוא עבורו. כשהסרט הוא המציאות ואתה הכוכב הראשי, העיסוק ב-being (הוויה מציאותית) כמעט בלתי אפשרי עבורו.
הנאום של אולמרט הזכיר לי מאמר שכתבתי בעילום שם, על אב ששני ילדיו אובחנו כאוטיסטים לפני שמונה עשרה שנים. הייתי בתחילת דרכי בתקשורת הישראלית. הלכתי אז על קרח דק. מת-חי. חודשים ספורים אחרי איבחון ילדי כנכים קשים.
יאיר לפיד, שותפי לגורל ולדרך באותם ימים, בינינו קשר דם של הורים שחרב עליהם עולמם כשילדיהם אובחנו כאוטיסטים, צילצל אליי וצעק: "מהמאמר שלך אפשר לחשוב שזכינו וילד אוטיסט זה ברכה. אנחנו טובעים, קרה לנו אסון! זו המציאות האמיתית, תתעורר ונתחיל להתמודד". הוא כמובן, צדק. יותר מצדק. לא יכולתי להתמודד עם המציאות כהוויתה, אז ייפיתי אותה, כדי לחיות. אותו דבר עושה אולמרט: טובע באוקיינוס סוער ויוצר לעצמו קרש הצלה דמיוני, שיתברר כמשענת קנה רצוץ. רק נס יחלצו מהכלא והוא צריך להתחיל להפנים ולהתכונן. כדי לשרוד, אדם משכלל לעצמו מנגנוני הגנה שלפעמים כוללים ניסיון למכור לאחר מציאות מדומה, בתקווה שאולי גם הוא עצמו יאמין לכזביו. לפעמים, הכל לגיטימי כדי לשרוד.
לשרוד. זה מה שאולמרט צריך לעשות עכשיו. יהיה לו מאד קשה. הוא יודע שלנצח יכנס לפנתאון ההיסטוריה של המדינה היהודית כראש הממשלה הראשון שהורשע בפלילים וישב בכלא. הוא מבין שאוטוטו דלתות מעשיהו יסגרו עליו והוא יהיה נתון לחסדי הסוהרים. אל תטעו, הוא לא חזק כמו שהוא נראה. למרות שסיגל לעצמו משך שנים גינוני מלוכה ודואג להיות מוקף בפמליה מעריצה ועוטפת, כשעורכי דינו אף הפכו לחבריו האישיים ודומה שאף למעריציו.
הפסיכיאטר בכלא יצטרך לעמוד על המשמר
הכל עומד להסתיים בעוד שישים יום. עבורו לתת לאנשים שאינו מעריך את היכולת לשימו בבית האסורים היא דבר שאינו נתפס, הרי הוא מורם מעם. ועוד בגלל כמה אלפי שקלים מסכנים ופעוטים? הרי יש לו במגירה עטים שהמכסה שלהם עולה יותר. צחוקה של שולה זקן מהדהד במוחו. היא הבוגדת, לדידו. המזכירה "הפשוטה" לתפיסת עולמו, תשמש כלי לכליאתו? הוא יתקשה להשלים עם זה, ושומה על פסיכיאטר הכלא לעקוב ולנטרו באופן צמוד ורציף. לא מקנא בקולגות שלי שיהיו אחראים לשלומו, הם יצטרכו לעמוד על המשמר יומם וליל.
אנשים חזקים הם חזקים, עד שזה מגיע אליהם עצמם. שם הם יכולים להיות הכי חלשים, אם אם היו רוצים להשאר בלתי מנוצחים. לשיטת אולמרט, כליאתו היא ניצחון אויביו, והוא לא יתן שינצחו אותו כל כך בקלות. עבורו לספק לשונאיו תמונה שלו לבוש מדי אסיר כתומים, זה בבחינת סוף העולם. אל תתרשמו מנאום התודה שלו. הוא היה יכול בקלות להיות נאום הספד. מה-15 בפברואר שום דבר לא יהיה אותו הדבר עבור אהוד אולמרט. גם אם ישרוד, לנצח משהו ימות בתוכו. מה שהיה לא יהיה. אות קלון הוא אות מוות עבורו.
מלחמה לחיים ולמוות
סנגוריו של אהוד אולמרט מבינים זאת וצפויים להגיש לנשיא המדינה ראובן ריבלין בקשה לחון אותו ולבטל את עונש המאסר שגזר עליו השבוע בית המשפט העליון. עורכי דינו מתכוננים לנסות ולבטל את העונש בידיעה שמדובר בדיני נפשות עבור מרשם. עו"ד זהר אמר: "עוד לא הוגשה בקשה לחנינה ואנו נשקול כל אפשרות שקיימת במשפט הישראלי, על מנת שאהוד אולמרט לא יילך לבית הסוהר. בין היתר, גם כדי שראש ממשלה בישראל לא יילך לכלא".
ייתכן כי אולמרט ישתמש בתקדים פרשת קו 300 בטיעוניו לקבלת חנינה. לדבריו, כפי שהוענקה חנינה למעורבי קו 300 בשל היותם בכירים ביטחוניים, כך ראוי שיקבל אף הוא חנינה, לאור העובדה כי בידיו סודות המדינה.
עכשיו מתחילה המלחמה האמיתית של אולמרט. כלא אינו בלקסיקון שלו והוא מבין שעבורו זו מלחמה לחיים או למוות. הפרק האחרון עוד לא נכתב בסאגת אולמרט. הכל יכול לקרות, ולפעמים המציאות עולה על כל דימיון.