רמי שרים הספיק ב-70 השנים שהוא חי לראות את המוות כבר תשע פעמים. שרים, שחי חיים בריאים עד גיל 37 והתמיד בשילוב פעילות ספורטיבית יומיומית קיבל את התקף הלב הראשון שלו קצת אחרי מלחמת שלום הגליל וללא כל רקע רפואי חשוד. מאז הספיק לעבור עוד שמונה אירועים של דום לב.
כשקיבלתי את התקף הלב הראשון הייתי במילואים ושוחררתי בגלל לחץ דם גבוה", מספר שרים. "יומיים שלושה אחרי זה קיבלתי דום לב ראשון, בבית. אז כל נושא הצנתורים היה בחיתוליו בארץ, אושפזתי בהדסה והעבירו אותי לאחר מכן לאיכילוב, שם טופלתי עד גיל 45, הם החזיקו אותי בחיים בעצם, עד לניתוח מעקפים שעשו לי".
רמי היום פנסיונר אבל הוא סוחב 35 שנה של טיפולים, צנתורים, התקפים ולבסוף גם השתלה מיוחלת, בשל מחלת אי ספיקת לב. בישראל ישנם כ-80 אלף חולי לב הסובלים מאי ספיקת לב - מחלה קרדיו וסקולרית הנוצרת כאשר הלב אינו מסוגל לספק דם בלחץ לשאר אברי הגוף וגורמת לחולים נפיחות ברגליים, קוצר נשימה ועייפות. כ-50% מהחולים בה מתים תוך חמש שנים והתור להשתלת לב רק הולך ומתארך, כך שחולים רבים נפטרים בעודם ממתינים.
"אתה נעלם בבת אחת"
במקביל לתשעת אירועי דום הלב שעבר שרים בחייו, הוא ניהל עסק למיזוג אוויר למכוניות בארץ והיו לו גם סניפים במזרח ומרכז אירופה. למרות קשיי המחלה, הוא מעיד על עצמו כמי שלא פסק מלעבוד יום אחד ובין טיפול אחד למשנהו התמיד בשחייה. "ההתקף הראשון היה הפתעה מוחלטת אבל אחריו עברתי כמעט כל שנה דום לב. התחושה היא שאתה נעלם בבת אחת. מאבד את ההכרה לכמה רגעים. היו פעמים שהצלחתי לחזור בכוחות עצמי אבל ברוב המקרים הייתי צריך שיחזירו אותי להכרה", הוא מספר. "זה מאד מקשה על החיים, אתה לא חופשי, לא נייד, פחות נוסע לחו"ל וצריך להיות תמיד בקרבת בית חולים. קשה לעלות במדרגות ואסור לסחוב כלום. היו ימים שלא יכולתי אפילו להסתובב במיטה".
בשנת 96' עבר שרים את מה שהוא קורא לו "דום לב רציני", אשר בסופו הושתל בליבו דפיברילטור - מכשיר שמטרתו לתת שוק חשמלי במהלך החייאה. ארבע שנים לאחר השתלת הקוצב המלאכותי הוא עבר אירוע חמור שהסתיים למעשה במוות.
"אחרי שעה של שחייה בבוקר הלכתי לקופת חולים לתור שנקבע לי מראש", הוא משחזר, "ירדתי במדרגות של קופת החולים ופתאום הרגשתי מכה בראש, חשבתי שנפל עליי עמוד או משהו אבל מיד אחר כך באה עוד מכה חזקה. ואז הבנתי שאני מקבל מכות חשמל, שהדפיברילטור לא קרא נכון את התמונה והחליט לתת לי מכות חשמל. רצתי מיד לאוטו כי היה לי שם מגנט שעוצר את הדפיברילטור אבל לא הספקתי. הוא נתן לי מכה שלישית והרג אותי במקום", הוא מספר על החוויה המזוויעה. "נפלתי במקום בתוך שלולית דם של עצמי. הדפיברילטור קלט שאני לא בחיים ולאחר שתי דקות הוא נתן לי מכה נוספת וכך למעשה החזיר אותי לחיים. אני זוכר שפקחתי את העיניים, ראיתי רק רגליים סביבי, של אנשים ברחוב שהקיפו אותי". לאחר מכן אושפז באיכילוב למשך שלושה שבועות להחלפת הדפיברילטור.
"ידעתי שבארץ לא אקבל לב להשתלה"
זמן לא רק לאחר מכן נכנס שרים באופן רשמי לרשימת ההמתנה האימתנית להשתלת לב. בתום שנה של ציפייה רופאיו ייעצו לו לטוס לקולומביה, שם יקבל תרומת לב במהרה, בהתחשב לגילו, שחצה כבר את השישים, ולמעשה דחק אותו לתחתית הרשימה בארץ. "הרופאים חששו שלא אעמוד בטיסה אבל לא היו לי יותר מדי ברירות. חייתי עם המחלה הארורה הזאת 25 שנה וידעתי שבארץ לא אקבל לב להשתלה", הוא אומר.
בקולומביה המתין ארבעה חודשים לקבל תרומה. "למרות שהייתי צריך לחכות, העדפתי את זה על פני האלטרנטיבה של לעבור השתלה בסין, שם אמנם נתנו לי מראש תאריך מסודר בו אוכל לקבל לב "בהזמנה אישית", לפי המשקל והגובה שלי, אבל זה אומר רק דבר אחד שמישהו הולך למות בשבילך ועם זה לא הייתי מסוגל לחיות, אז העדפתי להמתין מאשר לתת יד לסחר באיברים".
ב-2007, הושתל בגופו של שרים ליבו של ספורטאי בן 20, רוכב אופניים קולומביאני, ומאז הוא מתנהל כאדם בריא, מקפיד על שחייה ופעילות יומיומית ואפילו מתנדב בבית חולים איכילוב ובלינסון בזמנו הפנוי.
לחיות היום, כאילו אין מחר
לפני שלוש שנים הקים את עמותת "רוצים לחיות" עם שני חברים, אותם רכש לאורך השנים באשפוזיו בבתי החולים: אחד פנסיונר של שירותי הביטחון והשני עורך דין במקצועו, שניהם מושתלי לב וכליה. השלושה התרוצצו בין תורמים פוטנציאליים ועד כה הצליחו לעזור ל-11 חולי אי ספיקת לב לעבור השתלה בחו"ל ולדאוג לצרכיהם פה בארץ, עד כמה שניתן. "הרעיון הזה להקים את העמותה הגיע מתוך ההתעמרות שעוברים חולי הלב בארץ", מספר שרים. "אתה הולך לביטוח לאומי, לחברות ביטוח פרטיות ולקופת חולים ושם מאחלים לך שתצליח אבל אתה צריך להמתין חצי שנה לפחות. כלומר מישהו יושב שם וקוצב את חיי, ואם לא תספיק לתור שלך אז בעצם סיימת כאן וסתם שילמת ביטוח חיים ובריאות כל החיים, וזה פשוט התעללות. אז החלטנו לקחת את המציאות לידיים".
אלא שלעמותה נגמרו מקורות המימון והם משוועים לתרומות נוספות, על מנת להציל חייהם של חולים נוספים. ועד שזה יקרה, יש לו מסר מאד חשוב לחולים "לב זאת לא מחלה, זה בראש. אדם צעיר אחרי שעבר צנתור לוקח כבר מקל ונשען על אשתו. אבל אני אומר לעצמי כל בוקר: קמת? אז תחיה. תחיה את היום כאילו אין מחר".