פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הורים שואלים: הצילו, גיל שנתיים הנוראי הגיע!

      בסביבות גיל שנתיים הילד החמוד שלכם הופך ליצור מרדן וצווחני שרוצה לעשות הכל לבד ובודק שוב ושוב את הגבולות שלו ואת הסבלנות שלכם, ההורים. איך מתמודדים? היועצת המשפחתית שלנו עונה

      ילד כועס (ShutterStock)
      א-ני ל-ב-ד!!!!! (אילוסטרציה: ShutterStock)

      במהלך שגרת היומיום שלנו עם הילדים, עשרות שאלות מטרידות אותנו - על מצבם הבריאותי, על ההתפתחות שלהם, על בעיות התנהגות ועל התפקוד שלנו כהורים. עכשיו יש כתובת מקצועית לשאלות שלכם - מדור הורים שואלים. את השאלות ניתן לשלוח אלינו לכתובת המייל הזו או לפרסם בעמוד הפייסבוק של וואלה! בריאות.

      שאלה: בן שנתיים וקצת נמצא בשיאה של בדיקת הגבולות. משתולל, משליך חפצים, מנסה לגעת בדברים מסוכנים (חשמל, סכין), לפעמים מרביץ לאחיו או לנו ההורים. כשאנחנו מציבים לו גבולות או מנסים להסביר למה אסור/מסוכן, הוא מתעלם או צוחק. לפעמים אני מרגישה שכל אחר הצהרים אני רק עסוקה בלהגיד "לא!" "אסור!" "תעזוב אותו!" "תניח את זה!"... איך אפשר לתקשר לו את הגבולות ואת האיסורים בצורה שהוא יבין ושמתאימה לגילו? האם יש דרך "נעימה" יותר לעשות את זה?

      תשובה: סביב גיל שנתיים, משתנה לנו הילד. מישהו לקח את המלאך הקטן שהיו לנו והחליף אותו ביצור צווחן ומרדני. לפני שנתחיל להבין מול מה אנו ניצבים, בואו ננסה רגע להיכנס לנעליו של הפעוט שלנו.

      שלב התפתחותי נורמלי וטבעי

      פעוטות בני שנתיים בערך מתחילים לחוות תקופה, שאינה קלה להתמודדות עבור הוריהם. תקופה זו מתאפיינת בהתנגדויות רבות של הפעוט להוראות שהוא מקבל מהוריו, בהתעקשותו לעשות ה-כ-ל לבד, בעצמו ומבלי לקבל עזרה ובבדיקה חוזרת ונשנית של הגבולות המוצבים לו. התנהגויות אלו נובעות מהשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, שלב בו הם מכירים בעצמם כנפרדים ותובעים מההורים להכיר בהם כאדם נפרד ועצמאי, בעל דעות, רצונות ויכולות משלהם. משבר גיל השנתיים הוא, אם כך, שלב התפתחותי טבעי, נורמלי ואף רצוי.

      ילד אופה (ShutterStock)
      הפעוטות שלכם מרגישים צורך גובר והולך בעצמאות ובחופש פעולה (אילוסטרציה: ShutterStock)

      במקביל, בגיל הזה חלה התפתחות משמעותית ביכולותיהם: כושר הניידות שלהם הולך ומשתכלל משמעותית ומאפשר להם להתרחק מהוריהם ולהגיע כמעט לכל מקום. המוטוריקה שלהם משתפרת ומאפשרת להם לטפס ולקפוץ. והיכולת הוורבאלית שלהם מתפתחת ומאפשרת להם להבין היטב את הנאמר להם, להגיב ולהביע את רצונותיהם ואת עמדותיהם באופן מדויק וברור. גם כישוריהם הרגשיים והחברתיים מתפתחים, ופעולות הגומלין החברתיות שלהם עם הסביבה הופכות למורכבות יותר.

      הילד לא פועל נגדכם, אלא בעדו

      יכולות אלו נתפסות בעיני הפעוטות וגם בעיניכם, ההורים, כמשמעותיות ביותר. בזכותן, הפעוטות שלכם מרגישים צורך גובר והולך בעצמאות ובחופש פעולה. הם בוחנים את כוחם של רצונותיהם, את יכולתם להביע דעה אישית, ומתחילים לגבש אישיות כאנשים עצמאים ונפרדים מהוריהם. תהליך ההיפרדות מההורים, יצירת הייחודיות האישית של הפעוט והגדרה של עצמו כאדם נפרד מכם - אלו הסיבות להתנגדויות, למאבקי הכוח ולהתנהגות המרדנית שהפעוטות מפגינים.

      במילים אחרות- הילד לא עושה את מעשיו נגדכם, אלא הוא פועל בעדו.

      פעוט זורק עפרונות (ShutterStock)
      בלי אמון בסיסי באהבת ההורים, הפעוט לא היה "מרשה לעצמו" למרוד (אילוסטרציה: ShutterStock)

      כדאי לזכור כי פעוט, המגלה מרדנות בסביבות גיל שנתיים, רכש ביטחון ואמון בהוריו, וזה מאפשר לו לבדוק את יכולותיו ולחוות את עצמו לפעמים כ "ילד רע". בלי אמון בסיסי באהבת ההורים, הפעוט לא היה "מרשה לעצמו" למרוד והיה עסוק בלשמור על הוריו.

      עוד נקודה שחשוב לזכור, היא שבגיל הזה עדיין לא התפתחו מוסר, מצפון וערכים אצל הפעוט. הוא עדיין לא מבחין בין רע לטוב, בין אסור למותר. ההורים והצוות המטפל מהווים כרגע שוטר חיצוני, שמגדיר עבור הפעוט את המושגים האלו. עם הזמן, יופנמו מושגים אלו לתוכו, השוטר החיצוני יופנם ויהפוך לשוטר פנימי, קרי, המצפון.

      בתקופה מבלבלת כזו זקוק הפעוט לתמיכה לעידוד ולאפשור התנסויות מצד הוריו, אך גם להצבת גבולות ברורים ועקביים. גבולות כאלו יסייעו לילד ללמוד לשלוט בעצמו ולהפנים את הכללים והנורמות של החברה בה הוא חי. גם אם לעיתים נראה שהילד עושה את כל מה שאפשר כדי לבדוק את הגבולות הללו, למעשה הם נותנים לו תחושה של ביטחון והגנה, של גבולות שבתוכם יכולה התפתחותו להתרחש.

      בחרו את הקרבות שלכם בתבונה

      זוכרים שהילד לא פועל נגדנו אלא בעדו. הפרשנות הזו למעשיו מאפשרת לנו להגדיל את מכסת הסבלנות שלנו.

      מרחיקים דברים מסוכנים, שבירים מהילד עד כמה שניתן או מונעים גישה שלו אליהם.

      בוחרים בצורה קפדנית ומחושבת מאד את הדברים שחשוב לכם להתעקש עליהם ולגבי השאר יש לנסות ולהתעלם, לתת לו להתנסות בעצמו, או להסיח את דעתו.

      חשוב שתמיד תישמע המילה כן בבית יותר מהמילה לא. תמיד חשבו מה הילד שלכם כן יכול לעשות והיו עסוקים בזה יותר מאשר במה לא. במקום להגיד לילד "לא קופצים על הספה" אפשר להגיד לו "על הספה יושבים. אפשר לקפוץ על הרצפה". אמרנו אותו דבר, הגדרנו את הגבול שלנו, אך לא השתמשנו במילים לא ואסור ונתנו לו אפשרות איך כן לעשות את זה. שפה כזו משנה את כל האווירה בבית.

      דרך טובה להתמודד עם דחיה והתעקשות היא לתת לילד אפשרויות בחירה, וכך להעביר לו תחושה של כוח ושליטה על חייו. ילד שחש חזק ועצמאי יהיה גאה ובטוח יותר בעצמו, והמרדנות תהיה פחות ופחות נחוצה לו. כך, למשל, אם נקלעתם למאבק כוחות סביב סירוב לצחצח שיניים, ניתן לתת לילד לבחור בין שתי מברשות, לבחור האם הוא רוצה לצחצח לבד ושנעבור עליו או שאנחנו נצחצח לו והאם הוא מעוניין לצחצח גם לנו. כך נגדיל את תחושת הבחירה והעצמאות.

      ילדה בוכה (ShutterStock)
      השתדלו לומר יותר "כן" מ"לא". הדגישו בפני הילד מה הוא כן יכול לעשות ותנו לו בחירה (אילוסטרציה: ShutterStock)

      לאחר שהחלטתם מה הגבולות שלכם, עליכם לעמוד בהם ולהיות מוכנים לשלם את המחירים שהם גובים. המחירים האלו יכולים להיות רגשיים (אף הורה לא אוהב לגרום לילד שלו לבכות) או ממשיים (אתם בקניון והפעוט צורח? מזהירים פעמיים בטון נעים ובפעם השלישית לוקחים אותו והולכים הביתה והפעם לא מוותרים ולא מתחרטים).

      מילות המפתח בגבולות הן התמדה ועקביות - מצד אחד היו גמישים והדגישו מה כן מותר, מצד שני גבול חייב להיות מושם שוב, ושוב, ושוב. העובדה שלוקח לילד זמן להפנים מסרים חינוכיים אינה סיבה לוותר על תהליך החינוך. מסרים חינוכיים יאמרו לעיתים עשרות או מאות פעמים עד שיופנמו על ידי הפעוט, וזה בסדר. ככה זה עובד.


      קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה ממרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה