כיום לכל דבר צריך רישיון. לנשק, לעריכת דין, לבנייה, לרכב, לעסק, לייצור מזון או תרופות. צריך לעבור הכשרות, לעמוד בתקנות, להתייצב בפני ועדות, להיבחן, להוכיח יכולות או כישורים, להצדיק את היותך ראוי לתעודה. הביורוקרטיה היא השמן בגלגלי החיים המודרניים, לא פעם היא גם המעצור.
אבל כדי להיות הורה אין צורך ברישיון. לא צריך להציג תעודת יושר ואין חובה להחתים ערבים. כל אחד יכול. וטוב שכך, זה מראה שהחברה סומכת על אנשים מגיל מסוים ומאמינה בהם שהם בשלים וראויים לגדל ילדים גם בלי למלא טופס. אף בן אדם לא רוצה להיות סיני, שהמדינה נכנסת לאשתו לשחלות.
ואז מגיע סרטון קצר שבו רואים אב הדוחף את בתו לתוך דלי צבע ריק, מכופף את ראשה בכוח פנימה, וסוגר את הדלי עם מכסה, כשהילדה בפנים צועקת, וקולה הופך עמום וחרד יותר ויותר. האב ממשיך במעשיו, מקפיד לאטום את המכסה, ומרים את הדלי כאילו היה דלי צבע, ולא דלי שבתוכו בתו היקרה מעוכה, חסרת אונים ובעיצומה של טראומה נוראה. אותו אבא עשה זאת לעיני ילדים אחרים, אולי ילדיו, וגרם גם להם לטראומה. אחד מהם צעק בחוסר אונים כשראה זאת, ואף קרא לעבר האב "חלאס". אפילו הילדים האלה הבינו עד כמה הרחיק לכת ועשה מעשה מטורף.
יש מקרים חריגים שבהם נדמה שאנשים מסוימים חייבים להוציא רישיון להורות.
זה קרה באבו גוש והיו כאלה שהזדרזו והגיבו ש"ככה זה בתרבות שלהם" ועוד כל מיני קשקושים גזעניים. יהודים, מוסלמים נוצרים אין זה משנה, אצל כולם מתעללים בילדים באופן מזעזע ומטריד כזה או אחר. אני סבור שדת ההורות היא חזקה יותר מכל דת אחרת.
ההורות שלנו נבחנת במצבי הקיצון
במשטרה אמרו ש"האיש פשוט איבד את זה". מרבים ההורים יעידו שהאנשים שמסוגלים לעצבן אותם בזמן הכי קצר ובעוצמה הכי גדולה הם ילדיהם. לפעמים כי אנחנו כל כך רוצים שהחינוך יצליח והם פשוט לא מבינים את זה, לעתים כי אין לנו סבלנות, ולא פעם משום שהם האנשים הקרובים אלינו שנוח לנו לצעוק עליהם ולדבר אליהם באגרסיביות, כי הם יספגו מבלי לחשוב שמדובר בחוסר נימוס וכבוד. הורים ש"מאבדים את זה" מכים את הילד במקרה הרע, מרגיעים את עצמם במרתון של הטלנובלה "נשות הטייסים" במקרה היותר טוב, או מענישים אותו בעונש חינוכי הגיוני פחות-או-יותר במקרה הטוב.
האבא אמר בעדותו "סתם צחקתי עם הילדה", בסרטון ראו את האבא "מאבד את זה" באופן קר רוח ומטריד מדי. האב נשמע אומר לילדה ש"הוא לוקח אותה לאטליז משום שהוא התייאש ממנה". ייתכן שביומיום הוא אבא טוב, ייתכן שלא, גם המילה "טוב" תלוית פרשנות והקשר, מה שבטוח - ההורות שלנו נבחנת במצבי הקיצון כשאנחנו "מאבדים את זה". מעבר למעשה המזעזע, לאטימות והדרך המעוותת בה האב ניסה "לחנך" את בתו, הסיטואציה הזאת היא למעשה בגידה בכל מה שהורות אמורה להיות אוהבת, מגוננת, אחראית, מחנכת לפי מה שאדם מצפה מעצמו והחברה מצפה ממנו.
הדרך של אותו אבא להעלים את הבעיה באותו רגע של סוגיה חינוכית כלשהי שעמדה בפניו, הייתה להעלים אותה מעשית אטומה בתוך דלי, שלא יהיה ניתן לראות ולשמוע. הרגע הזה שבו הילדה נאטמה חסרת ישע בתוך הדלי על ידי מי שאמור להיות מגדלור חייה, אביה האוהב והמגונן, הוא הרגע שצריך להזכיר לנו שהורות היא הרבה יותר מורכבת, קשה ומאתגרת מאותן קלישאות שאנחנו מספרים לעצמנו על הורות, ושהחולשות האנושיות שלנו מגדירות את הפער הכואב בין הרצוי למצוי.
לא אחת ההורים מתבלבלים וסבורים שלילדיהם יש כוח והשפעה והם "שולטים לנו בחיים", רק כי הם נדנדו יותר משלוש דקות רצופות כדי שנרשה להם משהו - ונכנענו. ברור שלילדינו יש השפעה על חיינו, הם אפילו מגדירים אותם במידה רבה, אבל התמונה המזעזעת של הילדה בדלי היא גם תזכורת מצמררת לכך שילדים צעירים הם למעשה חסרי אונים, חלשים, תלויים בנו ובחסדינו תזכורת לכך שילדים הם האוכלוסייה החלשה ביותר בעולם.
אומרים שילדים הם עם אכזר, מה שבטוח - מבוגרים יותר
התעללות בילדים מתרחשת בכל שעה ובכל מקום בעולם, באלף דרכים שונות. בסין ובהודו מומתות או נרצחות אלפי עובריות או תינוקות בנות מדי יום בהפלה או לאחר הלידה בגלל העדפת בנים, מסיבות תרבותיות וכלכליות; באפגניסטן ילדים הופכים לעבדי מין, באפריקה הם נולדים למציאות של הישרדות מתמדת ונמכרים לעבדות, במדינות המערב לא חסרים מקרים של התעללות בילדים, וגם כאן אצלנו. אומרים שילדים הם עם אכזר, מה שבטוח - מבוגרים יותר.
אין צורך ברישיונות, הטבע חכם יותר, ובהכללה גסה אפשר לקבוע שהורים אוהבים את ילדיהם יותר מכל דבר אחר. אבל לפעמים האהבה לבדה אינה מספיקה. התמונה הזאת של הילדה בדלי צריכה להיחקק לנו בזיכרון כדוגמה לכל מה שאנחנו לא רוצים להיות עבור ילדינו, והיא צריכה לצוץ בזמן אמת, כשאנחנו "מאבדים את זה". נכון, רובנו המכריע לא אוטם ילדה בתוך דלי בשעת כעס, אבל גם להתנהגות, למעשים, לשפת הגוף, למילים ולטון יש השפעה. לעתים די במשפט אחד מרושע שאמרנו שיהדהד במוחם שנים וישפיע על התפתחות האישיות שלהם, לעתים די ברגע אחד של איבוד עשתונות כדי שנאבד את אמונם. הורות היא עסק עדין מאוד וסבוך כל כך ששום בירוקרטיה לא תוכל לו, ושום רישיון לא יהפוך אותו לנכון יותר. מספיקה טעות אחת כדי לבעוט בדלי.