פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מצאנו את הסיבה הכי טובה ללדת בנות

      ליאת לב חוגגת פעמיים: יום הולדת שנה לבתה הקטנה ובשורה על היריון שני. מה הפלא שהמתנה הכי טובה שהיא היתה יכולה לצפות לה היא שמלת וינאטז' של הדודה עידית שהילדה שלה לבשה

      תינוקת בשמלה (ShutterStock)
      אז מה יש לנו כאן? תינוקת מדדה ומדברת (צילום: shutterstock)

      אז מה יש לנו כאן? תינוקת בת שנה וכמה ימים, שכבר מדדה פחות או יותר ברחבי הבית, ויודעת להגיד את מה שחשוב: "אבא" (גם לאמא היא קוראת "אבא"), "מאי" ("מים"), "אב"/"אבי" ("חלב" או "חלבי" בהתאמה), "נננן" ("מעדן"), "קיקה" ("סיכה"), "ססה" (שם גנרי לשתי החתולות שלנו, סשה ואלכס), "תון" ("כספיון"), "קי" ("פינוקי") וזהו בערך.

      המילים האלה מקיפות כמעט את כל מה שהתינוקת שלנו זקוקה לו בחייה הקטנטנים. יש לה גם חיתול בד שצמוד אליה רוב היום, אבל לא אחד מסוים. לא אכפת לה באיזה צבע הוא, או אם יש עליו נקודות כחולות או פסים ורודים, העיקר שיהיה חיתול טטרה רגיל כזה.

      יום הולדת משפחתית

      יצאנו בזול, אין ספק. בתה של חברה שלי אימצה לחיקה בובת בד שקיבלה במתנה מסבתא ששבה מטיול בפריס, קראה לה בשם "דודו", ולא זזה יותר ממרחק של חדר בלעדיה. הבובה נשכחה פעם אצל חברים, והשעה שחלפה על כולם בצווחות, זעקות שבר, בכי מר וצער עמוק עד שהוחזרה הבובה לפעוטה הביאה את אמה להזמין עוד באותו יום ברשת שתי בובות זהות נוספות, שיהיו בבית ליתר ביטחון.

      ביום שבת האחרון הזמנו את כל בני המשפחה הקרובה לחגוג בדשא שבחצר הבניין יום הולדת שנה לבת המשפחה הכי צעירה בשבט. קשרנו בלונים צבעוניים על ענפי העצים, תלינו שלט עליו כתבנו "מזל טוב 1!", הכנתי בעצמי מלא אוכל, ואמא שלי, כלומר סבתא של כלת השמחה, אפתה עוגת שוקולד כמובן, עבורה רכשנו את נר הספרה "1" המתבקש ועוד נר לשנה הבאה. על כיסא הימולדת ויתרנו, היא מעדיפה את הרצפה בין כה וכה.

      ילדה אוכלת בגן הילדים (ShutterStock)
      אני רוצה עוד בת רק כדי ללבוש את שמלת הפיסטוק (צילום: shutterstock)

      אבל מה שכולם חיכו לו היה לחזות בילדת היומולדת לבושה בשמלה של דודה עידית, שלבשה אותה כשהיתה בת שנה בעצמה. יש אפילו תמונה להוכחה, בה נראית עידית התינוקת עם אמא ואבא, סבא חיים וסבתא זהבה כשהיו צעירים.

      פריט ווינטאג' אמיתי בן 52 שנים

      מדובר בפריט ווינטאג' אמיתי בן 52 שנים, שמלה בצבע פיסטוק עדין (מה שלא ניתן לראות בתמונה הישנה), שכבה תחתונה ממשי דקיק ומעליה שכבת בד שיפון שקוף מגוהץ בקפלי פליסה ומעוטר במלמלה לבנה ודקה. לבושות בשמלה המקסימה, גם עידית וגם שירה נראו, בהפרש של 52 שנים, כמו פיות זעירות. יש משהו מרגש בהלבשת בגד עם מטען של שנים ושל תחושות נעימות כלפי בעליו המקוריים.

      אם תהיה לי בת נוספת, גם לה אלביש את השמלה הזאת, חשבתי בלבי כשאני טופחת לעצמי על הבטן. בקרוב נדע מה נאפה בתנור, בן או בת. בסך הכל שתי אפשרויות, אבל כל אחת צופנת בחובה אינסוף הרפתקאות.

      האמת, שאני רוצה עוד בת, ולו כדי שתוכל ללבוש את שמלת הפיסטוק, ולחייך כשתתבונן כעבור שנים בתמונה בה היא נראית לובשת את השמלה של דודה עידית, שהיא כל כך תאהב וכל כך תאהב אותה. ומי יודע, אולי גם תהיה לה בת בעצמה, ולי נכדה, שתלבש ביום ההולדת שנה שלה שמלת וינטאג' בת כמאה שנה.

      עוד כתבות באותו נושא:

      מחאת העגלות, גרסת בתי הקפה