למי מאיתנו זה לא קרה? אתה מושיט יד למקרר, שולף קוטג' או תפוח ומגלה שהם צימחו להם שערות ירקרקות עובש. ואז לפחות אצל חלקנו מתחילה ההתלבטות: לאכול או לזרוק? עובש שמופיע על פני מזון הוא תופעה שכיחה. צבעו בדרך כלל לבן או ירוק, והוא עשוי להיות ממוקד באזור מסויים או מפושט על פני שטחים נרחבים במזון. העובש הוא פטרייה בעלת מבנה דומה לזה של צמח; הוא מכיל שורשים, גבעול ונבגים. המבנה שלו מאפשר לו לגדול לעתים עמוק לתוך הקרקע עליה הוא גדל, גם אם איננו יכולים להבחין בכך. נבגי העובש נמצאים על פני השטח ויכולים להתייבש ולעבור דרך האוויר ממקום למקום. זה גם מקור הביטוי "מספיק תפוח אחד עבש כדי לקלקל את כל החבית" - על שום היכולת של העובש להתפשט במהירות בסביבתו.
עובש אינו בהכרח מסוכן. בני האדם עושים שימוש מזה אלפי שנים בסוגי עובש אכילים. גבינות הן דוגמה קלאסית לכך. גבינות כמו ברי, רוקפור וקממבר מכילות עובש אכיל ובטוח. לעומתן, גבינות רכות, כגון גבינה לבנה, קוטג', או ריקוטה צריכות להיזרק אם מופיע עליהן עובש. הדבר נכון גם לגבי גבינות קשות פרוסות או מגורדות. ממה נובע ההבדל?
להשליך או לא להשליך? זאת השאלה
בגבינות קשות (כמו גבינה צהובה, צ'דר ופרמזן) העובש בדרך כלל לא יכול לחדור עמוק לתוך הגבינה. במקרים אלה אפשר פשוט לחתוך את החלק הנגוע בעובש בתוספת שוליים של 2.5-3 ס"מ ליתר בטחון סביב האזור ומתחתיו, ואת היתרה בטוח לאכול. חשוב כמובן להקפיד לא להכניס את הסכין לתוך העובש, כדי שלא תעביר אותו לחלקים אחרים בגבינה. גבינות רכות הן קרקע פוריה שמאפשרת לעובש לחדור פנימה גם אם לא ניתן להבחין בשורשיו. בנוסף לכך חיידקים מזיקים, כגון סלמונלה ו-E. coli, יכולים להשתמש בעובש כמצע גדילה ולגרום להרעלת מזון, הקאות ושלשולים.
שתי דוגמאות נוספות למזונות שניתן לאכול גם אם הם נגועים בעובש, הן ירקות ופירות קשים ונקניקים יבשים שלמים. במקרים אלה בדומה לגבינות קשות, העובש מתקשה לחדור פנימה. בנקניק יבש כמו סלמי (לא פרוס) ובירקות ופירות יבשים כדוגמת גזר, כרוב, תפוח או אגס ניתן לחתוך שוליים רחבים מסביב ומתחת לאזור הנגוע, ולאכול את השאר בבטחה. קטניות ואגוזים לסוגיהם חרף היותם מוצר יבש אסורים בהחלט למאכל אם נמצא עליהם עובש וכך גם כל מוצרי המזון או המאכלים שהם לחים ורכים (מזון מבושל, מוצרי חלב רכים, סלטים, ריבות ועוד). בכל מקרה שבו יש ספק כמובן עדיף להימנע מאכילה.
אכילת עובש עלולה להזיק במספר אופנים. הראשון, הוא באמצעות רעלים שמיוצרים כחלק מתהליכי חילוף החומרים של העובש שקרויים מיקוטוקסינים. הסוג המפורסם ביותר של המיקוטוקסינים הוא האפלוטוקסין - רעל שנקשר גם להיווצרות סרטן ומקורו בעיקר בשדות תירס ובוטנים. אפלוטוקסין פוגע גם בבעלי חיים (מחלה שנקרית aflatoxicosis). מדינות רבות מנסות להגביל את החשיפה לאפלטוקסין על ידי ויסות ובקרת נוכחותו בסחורות המיועדות לשימוש בתעשיית המזון.
נזק אפשרי נוסף הוא גרימת תגובה אלרגית. אלרגיה לעובש יכולה להיות משמעותית ולהוביל אצל אנשים מסויימים למצוקה נשימתית רק משאיפה של עובש. לכן, אם אתם מאלה שנוהגים לדחוף את האף ולרחרח כשאתם נתקלים במוצר עבש, כדאי שתפסיקו.
רוצים גם לשאול את ד"ר גורן שאלה? כיתבו לנו למייל או לעמוד הפייסבוק שלנו