הפתעה! איך 100 קלוריות נראות?
תופעת "פורנו האוכל" - צריכה של תמונות מגרות ומושכות של מאכלים ומנות, הפכה לדרך נפוצה עבור רבים להנות ממזון מושחת מבלי לשלם את המחיר הקלורי על כך. אם אתם נמנים על אלה שחושבים שההתמכרות שלהם לערוץ האוכל או העובדה שהם עוקבים אחרי שפים מובילים באינסטגרם מספקת את תאוות העיניים הגדולות שלכם מבלי להשפיע על ההיקפים שלכם יש לנו חדשות רעות עבורכם. מחקר חדש מצא שיתכן שיש קשר בין צפייה מרובה בתמונות אוכל ובין השמנה.
במחקר נמצא שכאשר אנו צופים בתמונות מגרות של אוכל, הגוף מזרים דם לאזורים במוח שאחראים על חוש הטעם, דבר שגורם לנו לרצות לאכול, גם כאשר איננו רעבים. לדברי פרופסור צ'ארלס ספנס מאוניברסיטת אוקספורד, אחד מהחוקרים החתומים על המחקר, התופעה הזאת הודגמה היטב בסריקות מוח. "אזורי הטעם בקליפת המוח נדלקים, יש עלייה בזרימת הדם לאזור ובנוסף, בהתאם לטעם של הנבדק ולטיב התמונה שמוקרנת לו הדבר עשוי גם להפעיל מנגנוני ריסון. אתה צופה בתמונה וחושב לעצמך: 'אני לא צריך לאכול דברים כאלה'", מסביר פרופסור ספנס.
המוח האנושי שנבנה במהלך האבולוציה להיות בחיפוש מתמיד אחר קלוריות שאינן תמיד בנמצא, מופצץ כיום בזרם בלתי פוסק של מעדנים זמינים. מנגנוני הריסון והאיפוק שלנו נכנסים לפעולה שוב ושוב במהלך כל יום, עד אשר בחלק מהמקרים אנחנו נכנעים לפרוסת העוגה שקורצת לנו מן המקרר או לשוקולד במגירה.
לא מגיע בלי השלכות
מסקנות המחקר מנפצות את המיתוס שעומד בבסיס תופעת "פורנו האוכל", לפיה מדובר בחלופה בלתי מזיקה לגרגרנות. לדברי ד"ר ספנס יש קשר הדוק בין צפייה באוכל ובין צריכתו "התפיסה הרווחת היא שמדובר בכיף נטול השלכות ושכך ניתן להנות מהאוכל מבלי לצרוך קלוריות. אחת המסקנות שעולות מהמחקר שלנו, היא שלפורנו האוכל יש בהחלט השלכות. מדובר בתופעה ששוחקת את מנגנוני הריסון שלנו. אדם שצפה בתכניות בישול, עשוי לאכול כמות גדולה יותר של מזון בארוחה הבאה שלו ממה שהיה אוכל לולא צפה בהן".
"לפני כמה ימים ראיתי בחלון הראווה של חנות כלבו תמונות של לזניה מהבילה ונוטפת גבינה", מספר ד"ר ספנס. "מצאתי את עצמי חושב: 'מה זה עושה לי?' לכאורה, זה לא מזיק. אני יכול להתעלם מהמראה הזה. אבל המסקנה של המחקר שלנו היא שזה ככל הנראה משפיע עלינו יותר ממה שאנחנו חושבים. לעובדה שאנחנו מופגזים באינספור תמונות של אוכל מגרה יש מחיר".
הפופולריות של פורנו האוכל לא חמקה גם מעיניהן של יצרניות המזון, וגם שם מבינים מה מתרחש במוחנו כאשר אנחנו רואים את המוצרים שלהן. בהתאם לכך, הדרכים שבהן מוצרי מזון מוצגים לנו הופכות להיות מתוחכמות יותר ויותר. "כשאנחנו רואים תמונה של מאכל כלשהו על אריזת המוצר, אנחנו מדמיינים את עצמנו אוכלים אותו", מסביר ספנס. "ככל שהתמונה גורמת לאוכל להראות נגיש יותר, כך נהנה ממנה יותר. אם התמונה מציגה למשל קערת דגני בוקר שלימינה כף, זה יגרום לה להראות זמינה וקלה לאכילה יותר מאשר אם הכפית תוצג לשמאלה. זאת בהנחה שהצופה הוא ימני".
אינסטינקטים ללא שליטה
המחקר הוכיח שצפייה בתמונות של מזון מפעילה בנו אינסטינקטים מאוד חזקים, שאין לנו הרבה שליטה עליהם.
ושאנשים שסובלים ממשקל עודף נמצאו כבעלי תגובות עזות יותר לתמונות של אוכל, בהשוואה לאנשים במשקל תקין. האם פירוש הדבר שישנן אוכלוסיות שזקוקות להגנה מחשיפת יתר לתמונות של אוכל? "אני לא חושב שנראה את מגזיני האוכל מורחקים למדפים העליונים בדוכני העיתונים בעתיד הקרוב", אומר ד"ר ספנס. "אבל אני כן סבור שממשלות צריכות לתת את הדעת על החשיפה של הציבור לטריגרים ויזואליים של מזון. אנחנו חשופים לכל כך הרבה גירויים שקשורים במזון ואנשים לא מודעים להשלכות של זה. אם יותר אנשים היו מבינים מה עלולות להיות ההשלכות של זה על מנגנוני הריסון שלהם, אולי הם היו מגבילים את עצמם. אולי במקום לצפות בעוד תכנית בישול, הם היו מעבירים ערוץ".