מיד אחרי המקל עם שני הפסים, נדרש החיזוק הרשמי ממערכת הבריאות, שמגיע בבדיקת הבטא-HCG. לא עברו 24שעות מביצוע הבדיקה הביתית וכבר הזרוע מושטת לאחות, מלווה במבט מלא תקווה במבחנה שמתמלאת לה.
בהמשך, במקום השלילי/חיובי המסורתי, התוצאה מופיעה בצורת מספר מבלבל, שמצביע על רמות הורמון ההריון בדם שמכפילות את עצמן במהירות מפלצתית, כל יומיים שלושה. עיון בטבלאות סבוכות אימת את החשד - היריון. יש!!! מעבר לסיפוק שבהישג אני כנראה עדיין לא מעכלת, ולא מצליחה להרגיש את האושר האינסופי המיוחל.
מעתה ואילך, כל חוויה ההופכת למשותפת עם השוכר החדש והנעלם של הדירה שהיא גופי. נוכחותו הפיזית לא מורגשת אבל אני ובנזוגי יודעים הוא השותף הבלעדי שלנו לפשע. אני מחפה עליו, ממציאה לחברים שפתאום התחלתי דווקא לאהוב בשר וול דאן, מתחמקת מיציאות שכוללות אלכוהול ומתרצת את העייפות ומצבי הרוח לקולגות בכך שאני מתקשה לישון לאחרונה, מעיזה לספר רק למשפחה הכי קרובה. ובתוך תוכי, סוד כמוס ומיוחד.
בראש שלי יש לסוד הזה הרבה מאפיינים מתוקים, אבל אם לרגע נסתכל לעובר בעפעפיים הסגורים שעדיין לא נפקחו, הוא עדיין רחוק מאוד משלב הבייבי המתוק.
בתקופה הזאת הוא מסתתר בשקיק קטן בקוטר 5-12 מ"מ, שבו מנקודה פצפונת מתפתח ייצור זעיר, מגודל של גרגיר שומשום לשעועית קטנה. ולא סתם שעועית אלא כזאת עם ראש גדול באופן יחסי לגוף, מראה כללי של ראשן שמצויד באחד מהאיברים החמודים ביותר שנעלמים עם הזמן ברחם - זנב.
הפלא שנוצר מכלום ובונה אדם שלם בבטן בעזרת פועלי בניין חרוצים הוא בהחלט עניין מסעיר. אבל ההתפעלות מכוחות הטבע נשכחת במהרה הודות לשובל רב הנוי של בחילות, עייפות וייסורי חזה גדל שמשאירה הדיירת הנעלמת מאחוריה.
אל תבנו על פתרונות קסם
ליקום היו אולי כוונות טובות כשהוא ניסה למצוא דרך פיזית לווסת את ההורמונים הגועשים, אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה יכלו לעשות פה עבודה טובה יותר עם תופעות הלוואי. לבחילות ההריון אין הגיון, ואל תנסו לחפש אותו. עוד לפני שנפתחות העיניים בחילה. מכניסים משהו לפה - בחילה, ותשכחו מבחילות בוקר - הן אוהבות לבקר בשעות הערב במידה שווה.
ללכת ברחוב הופך לעינוי כשכל ריח מועצם פי חמש, הכל מחניק ועטוף תמידית בניחוח מטריד של חנות דגים בסוף היום. הצעות ייעול מדהימות יש בשפע: סודה, לעיסה של תבלין הציפורן, לימון, ג'ינג'ר, קרקרים. עם כל פתרונות הקסם, קחו בחשבון שיש סיכוי שכלום לא יעבוד, רק להיכנס לתרדמת עד השליש השני מה שאגב לא מהווה בעיה, כי העייפות חוגגת.
באמצע יום עבודה פורשים הביתה כדי לקרוס לשעתיים של שינה מתוקה, שלא מונעת מצב מאוזן בסביבות עשר בערב. בשלב הזה העובר נמצא בסיכון הכי גדול להפלה טבעית ואני מנסה לרצות אותו בהרבה מנוחה, בקבוק מים ענק ואוכל מזין, אבל איך אפשר לאכול בריא כשהתיאבון מצטמק, וכשמאכלים שהיו הלחם והמים שלי כמו טחינה (מה לעזאזל מגעיל בטחינה?), הופכים לגועל נפש.
בשבוע 7 אפשר סוף סוף להגיע לגינקולוג ולבצע "אולטרסאונד הריון צעיר" להיכרות ראשונית עם הדייר. רופאת הנשים הצמידה את המכשיר לבטן התחתונה, הצביעה על המסך העמום עם נקודה שחורה קטנה שזזה בתוך הגוף ואמרה:" את רואה את זה? זה הדופק ".
הכל הסתדר ברגע הזה, שבו האושר העילאי שמילא כל פינה מובחלת בגופי והחיוך המטופש שהתפשט זעקו הינה באה השמחה המרוכזת לה חיכיתי.