פרופיל פסיכולוגי: גל הירש הוא האיש שיציל את המשטרה?

נתחיל בעובדות. גל הירש גדל בערד, בחר ללמוד בפנימייה הצבאית, אותה סיים בהצטיינות והתגייס לצה"ל לסיירת צנחנים. וגם שם סיים את קורס קציני החי"ר כחניך מצטיין. ההצטיינות הזו עוד תופיע בהמשך. כמה וכמה פעמים. והיא אומרת הרבה מאוד על האיש הכי מדובר של השבוע.

אחד הסיפורים המוכרים בקריירה הצבאית שלו היה כשפיקד על יחידת שלדג והוביל כוח של לוחמים במבצע עמוק בתוך שטח לבנון, שכמעט והסתיים בהדחתו מצה"ל.‏ הוא פיקד על כוח קטן שחדר לבסיס חזבאללה, וכשהמבצע לא פעל כמתוכנן, הוא סירב לסגת מבלי לבצע את המשימה כפי שדרשו ממנו מפקדיו. הירש אף ניתק את מכשיר הקשר כדי להשלים את המשימה מבלי שיוכלו לתת לו פקודה מפורשת לסגת. הכוח אומנם הצליח לבצע את המשימה וחולץ מבלי שהתגלה, אבל על הירש נמתחה ביקורת קשה מצד הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, שלא התעלם מאומץ ליבו.

בהמשך הוא התקדם להיות מפקד חטיבת בנימין, שזכתה בתקופתו בשני פרסי רמטכ"ל. היה מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1) וזכה גם שם בשני פרסי רמטכ"ל. גם את קורס הקומ"ם (קורס מערכתי מתקדם) סיים כמצטיין.

תקופת מלחמת לבנון השנייה, שם שימש כמפקד עוצבת הגליל בדרגת תת אלוף, היא שעצרה את רצף ההתקדמות הפנומנלי של האיש. חטיפת חיליי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, התרחשה בגזרה שהייתה תחת אחריותו של הירש. בדצמבר 2006, ערב פרסום תחקיר ועדת אלמוג שנתנה את מסקנותיה לאירועים, החליט הירש להתפטר מתפקידו.‏ אלמוג המליץ להדיח את הירש מתפקידו בעקבות האירוע והאשימו שלא נערך כראוי לאפשרות החטיפה.‏ בשימוע שנערך לו לאחר מכן ניקה אותו דן חלוץ, הרמטכ"ל דאז מהאשמה זו, אך החליט למנוע ממנו להתמנות לתפקיד פיקודי.

אחת מנקודות הביקורת המעניינות של וועדת וינוגרד שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השניה, נגעה לניסוח הפקודות של הירש לפקודיו. "שפתו של מפקד האוגדה הייתה יצירתית. היו שתיארו אותה כפיוטית", נכתב. אך מקוריות זו הקשתה על פקודים של הירש לתרגם את דבריו לשפה צבאית-מבצעית.

הנה דוגמה לניסוחיו המעורפלים: "הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה (ענן צרעות), התנפלות, התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים (נחילים) תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשלטנות תוך פירוק מרחבי שיטתי של תשתיות אויב".‏ אתם הבנתם משהו? כנראה שגם חייליו ופקודיו לא.

הירש טען כי "במלחמת לבנון השנייה ולאחריה, הדרג הצבאי הבכיר הסתתר מאחורי דרג הלוחמים בשדה, נטש אותם, הפקיר מפקדים לבדם ולא לקח על עצמו כל אחריות", והוסיף: "גם אירוע החטיפה לא נחקר כראוי. התחקיר היה חסר ומוטעה, חיפש ראשים ולא התמודד עם המציאות המסובכת".‏ במהלך השנים הצטרפו להגנתו של הירש גם יושב ראש ועדת וינוגרד, ד"ר אליהו וינוגרד, ‏ושופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין.‏ ב-2009, הירש פרסם סיפרו "סיפור מלחמה סיפור אהבה" - שם שאומר הכל ומעיד על מחברו.

הרמטכ"ל גדי איזנקוט נאם השנה ובדבריו שיבח את תפקודו של הירש במלחמת לבנון השנייה. איזנקוט אמר כי תושבי הצפון חבים להירש תשע שנות שקט, וכי לאחר ששקעו האבק וההיסטריה הציבורית שלאחר המלחמה ניתן לראות היטב את ביצועיה של עוצבת הגליל תחת פיקודו במלחמה. הרמטכ"ל ציין גם כי לא נחוצות חוות דעת של שופטים, פועלו של גל הירש ידוע ומוערך מאוד בצה"ל.‏

אז מה היה לנו כאן? הצטיינות ושוב הצטיינות כנרטיב אישי מחייב של אדם שלא יכול להכשל. מנהיג מולד עם תחושת שליחות כמעט משיחית, ערכים וערכיות הטבועים בדמו וזורמים בעורקיו של אהבת הארץ ושיווין מגדרי. כמו שאמר עיתונאי שפגש בו הירש חש כממשיך שושלת "משה רבינו, יהושע בן נון, דוד בן גוריון וגל הירש". יהיו שיאמרו מגלומניות "קלה", אז מה?

מגלומניות או לא, זו בוודאי לא הסיבה לקבוע האם הוא יהיה האיש הנכון במקום הנכון כמפכ"ל המשטרה. גם כאן חשוב שלא לשכוח את העובדות. בתקופתו של המפכ"ל האחרון של המשטרה פרשו מפקד מחוז ירושלים (יוסי פריינטי) , מפקד מחוז המרכז (ברונו שטיין), מפקד 433 (מנשה ארביב), מפקד מחוז ש"י (קובי כהן) ופוטרו מפקד מחוז ירושלים (ניסו שחם) וסגן המפכ"ל (ניסים מור). אז מי נשאר מצמרת המשטרה להמשיך את המפכ"ל "הכה מוצלח" האחרון? אולי רק מישהו חדור שליחות וכן, גם מעט מגלומנית, יצליח לעשות סדר בארגון הזה. כי סדר הוא הדבר שנדרש שם, וגם מעט ערכים לא יזיקו.

הבעיה של הירש אם כן, והנה אנחנו חוזרים למסקנות ועדת וינוגרד, היא השפה וההתנהלות. הירש צריך לרדת אל העם, אל פקודיו, כי בשפה מקראית הם יתקשו להבין את כוונת דבריו. גם אם מדובר על איש חדור משימה ומטרה צריך לזכור שבשלטון ריבוני דמוקרטי יש להקפיד להוראות הממונים ולא לנתק מכשירי קשר ולהמשיך קרב הירואי אמיץ תחת אש. לא חייבים תמיד להצטיין. הדרך לעיתים חשובה לא פחות.

הירש צריך להיות "אנושי" ולהבין כי גם לבן תמותה מותר לטעות. מנהיג אמיתי (והירש קורץ מהחומר הזה) יודע להקשיב, לערוך סיעור מוחות, לרדת אל העם ורק אז להחליט. ובכלל, מלחמה היא לא סיפור אהבה.

מי שהחזיר את הירש לסדר היום הציבורי שלנו, השר גלעד ארדן, טוען שהירש השתנה מאוד בעשור האחרון מאז פרישתו מקבע. הוא מספר על התבגרות שעשתה לו טוב. על התמתנות. על דמות עגולה יותר, אנושית ומרוככת עם קצוות מחודדים פחות. אני נוטה להאמין לו. לאנשים כמו הירש הזמן עושה טוב וגם המכה האנושה לאגו - כשנעצר המסלול המטאורי שלו לכס הרמטכ"לות, בוודאי רק הטיבה לטווח ארוך עם מבנה האישיות שלו. ועם זאת, הירש הוא עדיין איש צבא. כך היה וכך ישאר. המדים, לא משנה אם מדי הצבא או המשטרה, יהיו לנצח חלק בלתי נפרד מאישיותו וישותו.

העיתונאי רביב דרוקר מספר שלפני 11 שנה פגש את גל הירש ויצא המום. כינה אותו "המטורף הזה". סיפר שבא לפגוש מח"ט והתברר שבעצם מדובר ב"ראש הממשלה". באמת צריך להיות מטורף להכנס בעיניים פקוחות למשטרת ישראל, ואכן רק אדם שמאמין שהוא ראש ממשלה "מולד" יצליח אולי במקום שכשלו רבים וטובים. מסתבר שאולי ה"וויה דה לה רוזה" האישית של גל הירש תהיה התחייה של משטרה. אחרת .שונה. ערכית ונקיה.

כאזרח, אני מקווה שהירש יצא נקי מכל בדיקות היועץ המשפטי לממשלה ויינשטיין בנוגע לעסקיו הפרטיים. כרופא -קלינאי אני בטוח שדווקא חסרונותיו הם יתרונותיו בתפקיד המפכ"ל ואולי כניסתו לתפקיד תסמל עידן חדש שיתחיל במשטרת ישראל - " עידן הירש". כרגע נראה שאין איש שיכול להתאים יותר לתפקיד המפכ"ל והציבור בישראל מבין זאת (לפי סקרים 44% תומכים במינויו של הירש ורק 22% מתנגדים). הקרב במשטרת ישראל צפוי להיות הקרב הקשה בחייו של הלוחם ללא חת. במשטרה, הוא ילמד לא לוקחים שבויים.

בהצלחה רב ניצב הירש. למענינו וגם למענך. המשטרה היא התיקון המיוחל עליו חלמת בלילות בעשור האחרון ובטוחני שתקיז דמך כדי להלחם על המינוי. אתה הרי לא יכול אחרת.