חוקרים מצאו תרופה מאוד פשוטה לבדידות

"מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד, אז שיהיה בתנועה", שרו החברים של נטשה. מחקר חדש שביקש למצוא פתרונות לאחת התחושות הקשות והמטרידות - הבדידות - מציע דווקא לא להיות בתנועה אלא להיפך – לעצור לרגע, לעצום עיניים ולהפעיל את הדמיון.

רבים מאיתנו חשו בדידות ברגע כזה או אחר. למעשה, תחושות של בדידות הולכות ונהיות נפוצות עם השנים, יתכן שבשל כניסתם של אמצעי תקשורת שאינם כוללים מגע בין בני אדם. מחקר שנערך בארצות הברית ב-2010 מצא כי 35 אחוז ממבוגרים מעל גיל 45 דיווחו כי הם מרגישים בודדים. מדובר בעלייה מ-20 אחוז שדיווחו על תחושת בדידות שלושה עשורים קודם לכן.

ויש לכך השלכות. מחקרים הוכיחו כבר כי הכאב הכרוך בבדידות משפיע לא רק על מצבו הנפשי של האדם הסובל ממנו, אלא גם על בריאותו הגופנית. מחקר שנערך באוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה שבארצות הברית, שתוצאותיו פורסמו לפני חודשים ספורים, אף מצא כי בדידות מגדילה ב-26 אחוזים את הסיכון למוות – בדומה לסכנה כתוצאה מהשמנת יתר.

למרבה המזל, יתכן שנמצא כלי נשק יעיל למלחמה בבדידות. והנשק הזה, כך מסתבר, שוכן בתוכנו. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת שפילד בבריטניה, בשיתוף עם אוניברסיטת ססקס, מצא כי חלימה בהקיץ על אנשים הקרובים אלינו, עשויה להגדיל באופן משמעותי תחושות כגון חיבור, אהבה ושייכות – המנוגדות כל כך להרגשת בדידות.

143 סטודנטים ואנשי צוות באחת האוניברסיטאות נטלו חלק במחקר. כל המשתתפים עברו גירוי של תחושת הבדידות שלהם. הם התבקשו לענות על שאלון שמודד את רמת הבדידות שלהם. אך בלי קשר לתוצאות, לכל אחד מהמשתתפים נאמר כי הן הראו שהוא בודד מעל לממוצע.
לאחר מכן, הופרדו משתתפי המחקר לשלוש קבוצות: חולמים בהקיץ "חברתיים", חולמים בהקיץ שאינם חברתיים וקבוצת ביקורת. שתי קבוצות החולמים בהקיץ הונחו לעשות בדיוק את זה – לחלום בהקיץ.

חברי הקבוצה החברתית התבקשו לדמיין מצב שבו הם "באים במגע עם אדם קרוב אליהם שהקשר איתו הוא חיובי וטוב". באותו הזמן התבקשו חברי הקבוצה הלא חברתית לדמיין מצב ש"עוסק כל כולו בהם עצמם". קבוצת הביקורת, לעומת זאת, עשתה במהלך הזמן הזה תרגילי זיכרון.

בהתבסס על התשובות שסיפקו המשתתפים לפני גירוי הבדידות, אחריה ואחרי התרגילים שהתבקשו לבצע, הגיעו החוקרים למסקנה כי קבוצות החולמים בהקיץ הפגינו יותר תחושות של שייכות חברתית מקבוצת הביקורת – במיוחד קבוצת החולמים החברתיים.

למרות מגבלותיו של החקר, שנערך בעיקר על סטודנטים בתחילת שנות ה-20 לחייהם, המסקנה המעניינת שלו היא כי חלימה בהקיץ עלולה לשפר את בריאותנו הקוגניטיבית. נחמד לגלות כי אפילו עצם המחשבה על אדם יקר ואהוב, גורמת לנו להרגיש מחוברים ואהובים.