חיים של אבא: הפצצה האיראנית

בסלנג של אנשי החינוך קוראים לרגע הזה "בנצ'מארק" או משהו כזה. הכוונה היא לרגע אישי בין המדריך לתלמיד, רגע של למידה, של הבנה, רגע שבו השניים יורדים לעומקו של עניין ותוך כדי כך מפיקים ממנו תועלת ומכירים זה את זה טוב יותר, רגע שמחזק את הקרבה ביניהם ומספק להם תובנות. אחרי קרוב לחודשיים במחנה קיץ בוורבנק, ניו יורק, סוף סוף זכיתי לבנצ'מארק משמעותי, אמיתי. כדרכם של רגעים כאלה, הוא היה לא צפוי. כראש הלוגיסטיקה של המחנה, הבנצ'מארק'ס שלי עם מאות הילדים התמצו במרדף שלהם אחרי רכב השטח שלי בניסיון נואש לזכות בנסיעת חלומות ב"גייטור", ובהתחמקות אקרובטית מצדי תוך כדי ניסיון לשמור על מצבת כוח האדם במחנה ללא שינוי. אבל אז הגיע הרגע שבו הפכתי נערה ישראלית בת 13 לבנימין נתניהו.

כל הסקרים מראים שאיראן נתפשת בעיני הציבור האמריקאי כאיום הכי משמעותי על שלום העולם, וגם נאומיו של אובמה ופרטי ההסכם זכו פה לסיקור נרחב, אבל מהיכרותי המצומצמת עם 0.001 מתושבי ארצות הברית, אני יכול להעיד שהם חושבים על האיום האיראני רק כששואלים אותם על האיום האיראני, וגם אז צריך להסביר להם למה זה איום ואיפה איראן כדי שהם יגבשו דעה מוצקה שתמציתה "צריך לתלות את כולם שם", דעה שאותה הם ישכחו ברגע שתעברו לשיחה על הפרישה של ג'ון סטיוארט מה"דיילי שואו". ככה זה, לטוב ולרע, באומה שרוב אזרחיה מקדשים את כל מה שנמצא עד לקצה האף שלהם, ומתעלמים לגמרי ממה שנמצא מעבר לו.

אז כשביקשו ממני לנטוש לרבע שעה את הקמת מערכות הסאונד וחלוקת הציוד ולהרצות לשכבה הבוגרת של החניכים על איראן, כהכנה לנסיעתם לוושינגטון ולפגישתם עם נציג מחלקת המדינה, נעתרתי בשמחה. יש לי את הרקע האקדמי המתאים, אני שוחה בחומרים ביומיום והנה הזדמנות להציג למוחות הצעירים הללו את מפת האינטרסים במזרח התיכון, מקום בו כולם נלחמים בכולם בגלל דת, נפט, בחישת המעצמות ובעיקר מחסור חמור בצל.

קיבלתי רבע שעה להסביר להם למה הממשלה בישראל מתנגדת להסכם הגרעין, ולמה ארצות הברית דחפה להסכם כזה. עליתי לבמה נינוח ואחרי שהצגתי להם בקצרה את ההבדלים בין הסונים לשיעים והשינוי שחוללה המהפכה באירן ב-1979, הפכתי מרגע לרגע ליובל שטייניץ כזה שמספר בלהט על כך שאיראן חזרה למשפחת העמים ותוכל להזרים יותר כסף לטרור, ושההסכם משאיר בידיה את היכולת הגרעינית הקיימת ולא פוגע במתקנים, וששאיפתה להפוך למעצמה גרעינית במזרח התיכון היא סכנה גדולה לעולם ולישראל. כל מה שהיה חסר לי ביד זה פלקט עם ציור של פצצה וטוש מארקר אדום. כמעט נפלט לי שהאיראנים נוהרים בהמוניהם אל הצנטריפוגות. הייתי משוכנע שכשארד מהבמה יחכו לי חמש שיחות שלא נענו ממשרד ראש הממשלה, והודעה קולית מביבי שאחליף את פרושאור באו"ם בסוף הקיץ.

אחר כך הצגתי את הזווית האמריקאית, וסיפרתי שארצות הברית איננה מעוניינת להשיב חיילים למזרח התיכון, ושבניית הכור באראק ופיתוח הפלוטוניום נעצרו, ושהפיקוח עליהם הדוק ויומיומי, ושהדוד סם רוצה שאיראן תסייע למלחמה בדאעש, ושההסכם, אם ייאכף, ימנע מטהרן לפתח פצצה בשנים הקרובות. אובמה יכול היה להיות מרוצה. הייתי משוכנע שכשארד מהבמה יחכו לי חמש שיחות שלא נענו ממשרד ראש הממשלה, והודעה קולית מביבי שאזרחותי נשללת עקב סטייה מדף המסרים הלאומי וחשד לחברות בתנועת ה-BDS.

בכל אופן, הילדים ישבו בדממה, ולא הצלחתי לפענח אם הם מרותקים לדבריי בזכות הכריזמה המחשמלת שלי כמרצה, או שהם סתם מתקשים להבין את השימוש התכוף בפאסט פרוגרסיב בתוך כל האיזראלי אקסנט האגרסיב.

אבל מסתבר שהם הקשיבו, ועוד איך. בחדר האוכל הגיעה אליי אחת המדריכות וסיפרה לי שבעקבות ההרצאה אחת החניכות שלה נכנסה לפאניקה והיא בטוחה שאיראן תפציץ את ישראל בפצצה אטומית, אולי אפילו כבר אחרי העונה של מאסטר שף. מיד נכנסתי גם אני לפאניקה כי האיום האיראני נראה מוחשי ביותר, לא בקטע של פצצה, אלא יותר כתביעת ענק מצד הוריה על כך שלקחתי לה את הילדות המאושרת והפכתי אותה לילדות מעושרת, כנראה באורניום.

חינוך הוא מקצוע מסוכן כי לדברי המורה יש משקל רב, הם משפיעים על מוחות צעירים, ואת הדין נותנים מיד. לקחתי אחריות וביקשתי לדבר איתה אישית. הימרתי. או שאצליח לנטרל את הפצצה המתקתקת הזאת ולהרגיע אותה או שאסובב לה מהר יותר את הצנטריפוגות במוח וכולנו נחזה בפטריית התמוטטות עצבים במרכז חדר האוכל. היא נשמה באופן לא מסודר, עיניה התרוצצו אנה ואנה והיא חייכה במבוכה כשהגעתי אליה. הסתבר שזו דווקא ילדה ישראלית בשם אלי – מקווה שקיצור של אליענה, עם השמות בימינו זה יכול להיות גם אליהו – והיא הייתה בלחץ, אה, ובכן, בלחץ אטומי.

מניסיוני עם בתי הגדולה, הכי פשוט לדבר עם ילדים כמו שמדברים עם מבוגרים, כי ילדים, בניגוד למבוגרים, שואלים כשאינם מבינים. סיפרתי לה על ההשלכות של כל המהלכים הקורים כרגע במזרח התיכון, על הסכנות שבשימוש בפצצת אטום מבחינת האיראנים, והיה תענוג לראות אותה מקשיבה בשקיקה ורוצה לדעת עוד בנושא. הרגשתי שאני גורם לה להבין מעט יותר בנושא, והיא גרמה לי להבין שדור האינסטוש רוצה ללמוד, רק צריך לדעת להגיע אליו.

אלי שאלה שאלות חכמות, וניסתה להבין מושגים כמו הרתעה הדדית, הגנה פסיבית ואקטיבית, יכולת מכה שנייה, מזרח תיכון גרעיני, מנופי לחץ ועוד כל מיני דברים שקורים כרגע מעבר לאוקיאנוס האטלנטי ושבסוף הקיץ נחזור אליהם מיד כשיסתיים המחנה. היא לאט לאט נרגעה – גם אני – והבינה שהמציאות מורכבת יותר מהסיסמאות שמנסות לפשט אותה. היא הודתה לי על השיחה, ומבחינתי האיום האיראני הוסר, לפחות נכון לעכשיו. לקחתי את בנימין נתניהו והפכתי אותו לנערה ישראלית בת 13.

לכל הטורים של חיים של אבא
לפייסבוק חיים של אבא
לטוויטר של ארז מיכאלי