אמת או אגדה: העובדות המדעיות מאחורי מיתוס הערפדים

בין אם אתם מחובבי הז'אנר או לא, כולם מכירים את הסיפורים הרבים על אותם יצורים מיתולוגיים שקרויים ערפדים. כמו שבכל צחוק יש גרעין של אמת, כך מסתבר גם באגדות ומיתוסים. במשך שנים האמינו אנשים שקיימים ייצורים שבמהלך חייהם ננשכו על ידי ערפדים והפכו לערפדים בעצמם, ייצורים חיוורים מאוד שניזונים מדם ושחשיפה לאור השמש עלולה להוביל למותם. מה אם כן המחלות המסתוריות שעומדות ככל הנראה מאחורי המיתוס שמסעיר עד היום את דמיונם של אנשים?

בני אדם זקוקים לאור שמש כדי ליצור ויטמין D, אבל חשיפה מוגזמת לקרני UV עלולה לגרום נזק לעור. עבור אנשים שסובלים מהמחלה הנדירה קסרודרמה פיגמנטוזום חשיפה לשמש היא קטלנית ולא בכדי מכונה המחלה "תסמונת הערפדים".

אנשים שלוקים במחלה מוכרחים להיות מוגנים מפני אור השמש באופן מלא, אחרת הם עלולים לסבול מפגיעה קשה. חשיפה, אפילו קלה, לשמש עלולה להוביל לכוויות קשות, כתמים כהים בעור, הופעת נמשים רבים, וסכנה לעיניים. אם לא נזהרים קיים סיכון גבוה פי אלף מאשר אצל אנשים בריאים לפתח סרטן עור.

המחלה הנדירה נגרמת על ידי מוטציה באנזימים שאחראים לתיקון החומר התורשתי בתאי עור. מאחר ואותם האנזימים אינם ממלאים את תפקידם כמו שצריך, הנזק שנגרם ל-DNA אינו מתוקן ונוצר סרטן עור.

אחת התאוריות הפופולריות ביותר לגבי מקור המיתוס היא מחלת הפורפיריה. פורפיריה אינה מחלה אחת, אלא טווח של פגמים בתהליך ייצור ההמוגלובין - אותו חומר שממלא את תאי הדם האדומים בגוף. התופעות הפיזיות יכולות לכלול תסמינים נוירולוגיים וגם פגיעה בעור.

פורפיריה עורית מאוחרת (Porphyria Cutanea Tarda) היא השכיחה ביותר מבין קבוצת המחלות שמובילה להיווצרות שלפוחיות בעיקר על הגב והידיים לאחר חשיפה, אפילו קצרה, לאור השמש. המחלה עלולה גם להוביל לפגיעה בשפתיים ולנסיגה של החניכיים, מה שעלול להסביר גם הסלידה הידועה של ערפדים מהשמש וגם את הניבים המאיימים בפיהם.

השחפת הריאתית שנגרמת על ידי חיידק השחפת הייתה ועודנה סכנת מוות במקומות רבים בעולם. אחד התסמינים של שחפת ריאתית פעילה היא פליטת כיח דמי, שנחשב לשלב המידבק ביותר של המחלה. המיתוס של הערפד שמפיץ את ערפדותו בנשיכה עם דם יכול בקלות להגיע מהעובדה שהשחפת נהגה להתפשט במהירות ובקלות בין אנשים בשלב של מחלה ריאתית פעילה ופליטת דם מהפה.

הערפדים מתוארים כדמויות בעלות שיער ארוך וציפורניים אימתניות וכמתים-חיים שישנים בתוך ארונות קבורה. הסבר מדעי לתיאור יכול לנבוע מצפייה בגופות ששהו זמן מה בתוך ארון קבורה.

כחלק מהתהליכים שמתרחשים לאחר המוות קורה תהליך של התייבשות משנית ואובדן של נוזלים. התהליך גורם להתכווצות ונסיגה של רקמות שונות כמו העור, הקרקפת והחניכיים. הנסיגה יכולה לחשוף שורשי שיער, ציפורניים ושיניים באופן מובלט יותר וליצור אשלייה שהם "צמחו" או "התארכו" לאחר המוות, למרות שבפועל הם לא עברו כל שינוי.