בעוד שרבים עשויים להזדעק למראה כמה שערות חדשות במקומות לא צפויים, עבור אנשים שסובלים מהיפרטריכוזיס מדובר בגזירת גורל. התופעה שגורמת לצמיחת שיער בלתי מבוקרת על גבי אזורים נרחבים מאוד של הגוף מביאה איתה לעיתים צמיחה בלתי נשלטת של שיער פנים ארוך ועבה, מה שהוביל לכינוי הלא המחמיא "תסמונת איש הזאב".
התיאורים של אנשים הסובלים מהסתמונת ידועים כבר מאות שנים. התופעה המולדת הגורמת לצמיחת שיער מוגזמת בגוף, הובילה רבים מהסובלים ממנה לקרקסים ולמופעים שונים ושימשה השראה לסיפורים על אנשים שהופכים לזאבים. הלוקה בתסמונת הכי ידוע נקרא פיודר ז'פטיצ'ו, או בשם הבמה שלו ז'וז'ו-פני-הכלב, הובא להופיע בארה"ב על ידי האמרגן פ.ט. ברנום במהלך המאה ה-19 והפך לאטרקציה מקומית.
רק 100 מקרים בעולם כולו
בשנת 1648 הופיע התיעוד הראשון של משפחה עם היפרטריכוזיס, שמקורה היה מהאיים הקנריים. פטרוס גונזלס אחד מבניה, הובא לצרפת כמתנה לאצילים עד שהתגלגל להיות בחצרו של המלך לואי השני. הוא, שתיים מבנותיו, בנו ונכדו כולם סבלו מהתסמונת. במהלך 300 השנים הבאות, הופיעו תיאורים נוספים של התסמונת על ידי רופאים מוכרים כמו ווירשוב.
למרות זאת, היפרטריכוזיס נותר מצב רפואי נדיר מאוד, כאשר פחות מ-100 מקרים תועדו בעולם כולו. הדרך הטובה ביותר להעמיק בהבנת הפגם הגנטי עצמו הגיעה ממשפחה מקסיקנית אחת שרבים ממנה סבלו מהמחלה הנדירה. בשנת 1995 איתרו החוקרים את המיקום המשוער של המוטציה לקטע מסויים בכרומוזום X (אחד משני כרומוזומי המין ודווקא לא זה הזכרי).
בשל מיעוט המקרים היחסי אין חלוקה מסודרת לתופעה, אך הסובלים ממנה נחלקים לרוב לפי דפוס השיעור הייחודי להם. בנוסף הם נחלקים על פי תבנית תורשה שונה (בחלק מהמקרים מדובר במוטציה ספונטנית ויחידה אצל אחם יחיד בעוד שבחלק מהמשפחות שתוארו מדובר בהעברה תורשתית דומיננטית בין בני אותה משפחה). בחלק מהמקרים השיער מכסה את הפנים והעפעפיים, בעוד שאצל אחרים (בעיקר נשים) מדובר בטלאים של קבצי שיער באזורים שונים על גבי הגוף. הילדה התאילנדית סופטרה ססופן, הסובלת מהתסמונת, ואשר סבלה בילדותה מהשפלות ומדחייה הצליחה לזכות לעדנה מסויימת לאחר שנכנסה לספר השיאים של גינס כילדה השעירה ביותר בעולם.
עיקר הטיפול כיום בתופעה הוא טיפול קוסמטי של הסרת שיער באמצעות קרמים ייחודיים ((eflornithine או באמצעות גילוח חוזר. כמובן גם שיטות מתקדמות יותר להסרת שיער באמצעים כימיים, חשמליים ובאמצעות לייזר תוארו בשנים האחרונות. בעבר נעשה שימוש בשיטות רדיקליות יותר כמו הקרנות אשר נדחקו לאחור לאור תופעות הלוואי הקשות והסיכונים שבהם.