למה אנשים בודדים נשארים בודדים?

"לא טוב היות האדם לבדו", אומרים המקורות ואומר השיר. מי מאיתנו שמכיר אדם הסובל מבדידות, ודאי הציע לו בעבר, או לפחות חשב להציע, כי ילמד וירכוש לעצמו כישורים חברתיים. אולם מחקר חדש מצביע על כך שאנשים סובלים מבדידות לא בגלל שיש להם מחסור או בעיה בכישורים חברתיים – במידה מסוימת יש להם אף יותר – אלא משום שדווקא כשהם נדרשים להפגין כישורים אלה – הם קופאים.

בדידות ובידוד חברתי הן תחושות קשות, שאיש מאיתנו לא מעוניין לחוות. מחקרים הוכיחו כבר כי הכאב הכרוך בבדידות משפיע לא רק על מצבו הנפשי של האדם הסובל ממנו, אלא גם על בריאותו הגופנית. מחקר שנערך באוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה שבארצות הברית, שתוצאותיו פורסמו לפני חודשים ספורים, אף מצא כי בדידות מגדילה ב-26 אחוזים את הסיכון למוות – בדומה לסכנה כתוצאה מהשמנת יתר.

ההשלכות החמורות והקושי הכרוך בבדידות הביאו חוקרים לשאול, מה מביא אנשים בודדים להישאר בודדים. האם ישנה התנהגות מסוימת, המובילה את אותם אנשים אל בידודם? הנחה ידועה היא כי אותם אנשים למעשה נעדרים כישורים חברתיים, מה שמוביל אותם להתרחק מחברת בני אדם. בעקבות זאת, גם מעט הכישורים החברתיים שברשותם מחלידים מחוסר שימוש, מה שמוביל לבידוד נוסף.

חוקרים מ-Franklin & Marshall College בארצות הברית ביקשו לקרוא תיגר על ההנחה הזאת. במסגרת המחקר, שתוצאותיו פורסמו ב-Personality and Social Psychology Bulletin, הניחו החוקרים כי אנשים בודדים הם דווקא כן בעלי כישורים חברתיים, אלא שדווקא במצבים בהם הם נדרשים לשלוף את הכישורים החברתיים שלהם – הם נחנקים.

החוקרים, בראשותה של פרופסור מייגן נואלס, ביצעו ארבעה מחקרים, שהדגימו את נטייתם של אנשים מבודדים חברתית "להיחנק" במצבים חברתיים מלחיצים. באחד המחקרים, בחן הצוות את כישוריהם החברתיים של 86 סטודנטים. החוקרים הראו להם 24 פרצופים וביקשו מהם לציין איזו תכונה אנושית בסיסית כל פרצוף מייצג – כעס, פחד, שמחה או עצב. לחלק מהנבדקים נאמר כי מה שעומד למבחן הוא מידת הכישורים החברתיים שלהם ויכולתם ליצור קשרים. לאחרים נאמר כי מדובר בתרגיל תיאורטי פשוט.

לפני תחילת הניסוי, ענו כל הנבדקים על שאלון שבדק את מידת הבדידות שלהם. תוצאות המחקר הראו כי הנבדקים הבודדים הצליחו פחות בזיהוי הפרצופים – אבל רק בתנאי שנאמר להם קודם כי מה שעומד למבחן הוא הכישורים החברתיים שלהם. האנשים הבודדים שהיו תחת הרושם כי מדובר במבחן תיאורטי בלבד – השיגו תוצאות טובות אפילו יותר מהנבדקים שאינם סובלים מבדידות.

תוצאות המחקר הנוכחי מתיישבות היטב עם מחקרים קודמים, אשר הצביעו על כך שאנשים בודדים למעשה רגישים יותר להבעות פנים ולצבע קול, כהבעה לרגשות אנושיים. התיאוריה העומדת בבסיס מחקרים אלה היא כי הרגישות הרבה הזאת היא תוצאה של רצונם של אנשים הסובלים מבדידות למצוא חן ולהרגיש שייכים. אך למרות זאת, בדומה לאדם הסובל מחרדת בחינות, ברגע האמת, הרצון העז של האדם הבודד להצליח במצבים חברתיים מביא לעיתים לחשיבה ולהשתדלות-יתר, מה שגורם לו להיכשל.

וזה בדיוק מה שניסו למנוע פרופסור נואלס ועמיתיה במחקר הבא, אם כי מדובר בשיטה שספק אם תצליח מחוץ לכותלי המעבדה. החוקרים נתנו לנבדקים שהעידו על עצמם כי הם בודדים מעין משקה אנרגיה. החוקרים הסבירו לנבדקים כי כל חרדה שהם צפויים לחוש, היא תוצאה של הקפאין. בהשוואה לחלק הראשון של המחקר, לא נמצאו הבדלים בתוצאות המבחן של הלא-בודדים. אצל הבודדים, לעומת זאת, נמצא שיפור משמעותי בתוצאות – גם כאשר הם ידעו כי מה שעומד למבחן הוא כישוריהם החברתיים.

במציאות, לאנשים הסובלים מבדידות קשה לשכנע את עצמם כי המקור לחרדה שהם חשים במצבים חברתיים הוא חיצוני, אולם ישנן דרכים לקבל נקודת מבט מעט אחרת על כך. חוקרים מאוניברסיטת הרווארד מצאו כי אנשים הצליחו יותר במצבים מעוררי חרדה – כגון שירה מול קהל – כאשר התייחסו לתסמיני החרדה שלהם כאל התרגשות.

"מבדידות האנשים הופכים קשים", שר שם-טוב לוי. המחקר החדש מספק נקודת מבט אחרת על אנשים בודדים – זה לא שהם נעדרי כישורים חברתיים, אלא שכדי להצליח לצאת מבדידותם, עליהם לצאת קצת מראשם, כדי שיוכלו לעשות שימוש בכישורים חברתיים שנמצאים ברשותם, ולרכוש לעצמם חברים חדשים ופעילויות חברתיות מהנות.