למה כל כך מעט גברים בישראל לוקחים חופשה לידה?

גיא (שם בדוי), בן 33, אב טרי לעמרי בן השבועיים, ייצא בקרוב לחופשת לידה בת חודש, אותה תיכנן זמן רב מראש. "זה חשוב לי, חשוב לבת זוגי וחשוב לתינוק שלנו", הוא מסביר. "כבר כעת, כשאני מצוי בחופשה מהעבודה על חשבוני, אני רואה איזה קשר מיוחד נרקם ביני לבין עמרי".

אלא שסוג זה של חופשה, הנתפשת כטבעית כל כך בעיניהם של גברים רבים ברחבי העולם, בייחוד האירופיים שביניהם, הוא עדיין בגדר תופעה חריגה בישראל. למעשה, גיא משתייך לקבוצה מצומצמת מאוד של גברים הנוטלים חופשת לידה בישראל. נכון ל-2014 – כך לפי נתוני ביטוח לאומי – מדובר ב-473 גברים בלבד שקיבלו דמי לידה מהביטוח הלאומי, כלומר יצאו לחופשת לידה בסבסוד המדינה. המספר הזה כל כך נמוך, עד שהוא אפילו לא מייצג 1% מהאנשים שיצאו לחופשת לידה בישראל, אלא 0.4% בלבד. הבשורה החיובית היא שמדובר בהתקדמות לעומת 150 הגברים שיצאו לחופשת לידה לפני עשור, ב-2004, אך די ברור שזוהי נחמה פורתא.

במילים אחרות, התיקון לחוק הביטוח הלאומי מ-1998, המאפשר לאב להחליף את בת זוגו בעת חופשת לידה, בתום ששת השבועות הראשונים המיועדים רק לה (ולמשך שלושה שבועות לפחות), נחל כישלון די חרוץ. בשוודיה, אחת המדינות המתקדמות בעולם בתחום השוויון המגדרי, כ-90% מהגברים מנצלים את חופשת הלידה.

מה תוקע את מימוש החוק בישראל? ראשית, העובדה שחופשת הלידה קצרה ממילא – 14 שבועות בתשלום, ועוד 12 נוספים שאינם בתשלום. נוסף על כך, החופשה מיועדת לאשה, והיא יכולה להחליט אם להקצות חלק מתוך 14 השבועות הראשונים לבן זוגה. במצב דברים כזה, מעטות הן הנשים שמוכנות לוותר על החופשה שלהן, בוודאי כשמדובר בחלקה הראשון והקריטי. בשוודיה, לעומתנו, כל משפחה זכאית ל-16 חודשים של חופשת לידה, מתוכם ארבעה מיועדים לאשה בלבד, ועוד שניים לגבר בלבד (כעת מתוכנן להתווסף עוד חודש לחופשה האבהית).

יותר מכך: החודשים המיועדים בלעדית לגבר או לאשה הם בבחינת "נצל את זה או אבד את זה" (use it or lose it). המשמעות עבור גברים: אם הם יוותרו על שני חודשי חופשת האבהות שלהם, אלה ייעלמו כלא היו. הרפורמה בתחום, שנולדה ב-1995 ועודכנה ב-2002, התגלתה כהצלחה מסחררת, ושיעורי הגברים שלקחו את חופשת האבהות קפצו מאחוזים בודדים ל-90% כאמור. כאשר בגרמניה יצאו עם תוכנית דומה ב-1997, שיעור האבות המנצלים את חופשת האבהות קפץ מ-3% ל-20%.

"בישראל החופשה של הגבר, מותנית בזו של האשה – אם היא לא זכאית, הרי שגם הוא לא זכאי", מסבירה ד"ר הדס מנדל, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "מאחר שהחופשה בישראל קצרה, נשים ממעטות לוותר עליה, אלא אם הן עצמאיות וחייבות לחזור לעסק (אשתו של גיא למשל, עצמאית, ה"ו). ולראיה, נשים רבות, גם הקרייריסטיות שבהן, מאריכות את החופשה לחצי שנה. בשוודיה החופשה לאבות מכונה 'מכסת אב' (Father's quota), ומכיוון שהיא עשויה להיעלם אם לא תנוצל, ברור שייקחו אותה. ויש עוד עניין", מוסיפה מנדל. "בישראל החופשה לגברים מוגבלת בכך שתימשך שלושה שבועות לפחות. מה רע בשבועיים? זו גם נקודה בעייתית".

מדוע מעולם לא קודמה בישראל חקיקה לייסוד חופשת לידה גברים?
"כי היא תעלה למדינה הרבה כסף, בוודאי אם מביאים בחשבון שביטוח לאומי יצטרך לשלם לגברים דמי לידה בגובה משכורתם, שהיא לרוב גבוהה מזו של נשים".

לא רק המדינה, אלא גם הגברים טרודים מההיבט הכלכלי הכרוך בחופשת הלידה. בעיקר, הם חוששים כי בקשתם לצאת לחופשת לידה תיתפש לשלילה בעיני מעסיקיהם. "זה בהחלט שיקול שגברים עושים", אומר גיא. "בעוד חופשת הלידה של נשים נחשבת קדושה, ומעסיקים מגלים כלפיה הבנה – אצל גברים הסיפור שונה. זה עוד לא הושרש תרבותית".

אבל מדינות שבהן חופשת הלידה לאבות הושרשה תרבותית – למשל שוודיה, נורווגיה, איסלנד וגרמניה – גברים אינם חוששים מסנקציות במקום העבודה. "זה עניין נורמטיבי", אומרת מנדל. "במדינות אלה, ברור מאליו שיש דבר כזה חופשת לידה לאבות, ולכן מעסיקים לא מעקמים את האף. זה כמו שגברים אינם נוטים לאסוף את הילדים מהגן כשהם נשואים, אך כשהם מתגרשים – זה נעשה די ברור שהגבר אוסף את הילדים פעמיים בשבוע".

אז חופשת לידה לגברים נוסח שוודיה לא צפויה כאן בקרוב. אבל מה עם "חופשת אבהות" המיועדת לימים הראשונים שלאחר הלידה? ח"כ תמר זנדברג (מרצ) והשר אורי אריאל (הבית היהודי) ניסו לקדם חוק לחופשת לידה כזו בכנסת הקודמת, שתורכב משלושה ימי חופשה בתשלום ועוד חמישה ימי מחלה על חשבון המעסיק. החוק עבר בקריאה טרומית וכן בוועדת שרים לענייני חקיקה, אך עוכב בשל חששם של מעסיקים מפני העלויות שיושתו עליהם. כעת מתכוונת זנדברג לקדמו מחדש עוד במושב הנוכחי.

"הימים הראשונים שלאחר הלידה קריטיים להיווצרותה ולהתאחדותה של המשפחה", מסבירה זנדברג. "ברגע שהאישה נשארת לבד עם התינוק אחרי הלידה, מתקבעת התפישה החברתית שילדים הם נחלתה הבלעדית של האשה, 'הבעיה' שלה. לא רק זאת, אלא שבימים אלה המעמסה על האשה גדולה מאוד, ואילו גברים שרוצים לקחת חלק – פשוט לא יכולים. זה פוגעני כלפי האשה, ופוגעני גם כלפי הגבר", אומרת זנדברג. "אמרתי למעסיקים – 'בעולם מושלם גברים אפילו לא צריכים לבקש, אלא המעסיק משחרר אותם הביתה לשבוע'. מכיוון שזה לא קורה, נחוץ כאן חוק. מעבר לכך, כדאי שמעסיקים יכירו בכך ששביעות הרצון של העובדים חשובה, וגם יכולה לתרום לעסק".

כתבה על חופשת הלידה של הגברים השוודים, שנכתבה בקיץ ב"אקונומיסט", סוכמה במילים המעודדות הבאות: "מאז שגברים שוודים החלו לקחת יותר אחריות על הטיפול בילדיהם – נשים דיווחו הן על עלייה בהכנסותיהן, והן על עלייה בתחושת האושר שלהן. העובדה שהמדינה תימרצה גברים להחליף חיתולים ולקחת ילדים לגני משחקים, היטיבה עם המשפחה כולה".