פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיר פרידה: איך גומלים ילד ממוצץ?

      גמילה ממוצצים היא בהרבה מקרים קשה ודרמטית, שכן הילד נאלץ לוותר מגורם בחייו שמעניק לו רוגע ושלווה. כיצד יודעים שהילד מוכן לגמילה ממוצץ, ואיך עושים את זה בקלות, יחסית?

      שיר פרידה: איך גומלים ילד ממוצץ?

      בסרטון: הילדה אווה אומרת שלום למוצץ שלה, וסוחפת את הרשת

      ילדים מאוד אוהבים את המוצצים שלהם, עבור ההורים שלהם – זה קצת יותר מורכב. שלא כמו בגמילה מחיתולים, שבה רוב ההורים יודעים באופן מוחלט שעל הילד להיגמל, והמעבר לגן עירוני דוחף אותם לכך, היחס של הורים למוצצים הוא אמביוולנטי. מצד אחד, כשהתינוקות קטנים מדובר בכלי עזר משמעותי, שמסייע להרגיע או להרדים אותם. מצד שני, כשהתינוק גדל והופך לילד שמסתובב עם מוצץ בפה כל היום, ההורים כבר לא אוהבים את הקשר החזק שנוצר בין השניים, אבל מתקשים לעמוד מול דרישתו של הילד והתחושה שהוא במצוקה רגשית ללא המוצץ.

      למה בכלל צריך לגמול ממוצצים?

      יש מגוון סיבות לגמילה מהמוצץ: הוא יוצר חציצה בין הילד לבין העולם החיצוני וגורם לו להיות פעיל פחות ופסיבי יותר, הילד מתכנס את תוך עצמו ונדמה כאילו בועה מקיפה אותו. רופאי ילדים ורופאי שיניים מסכימים לגבי נזק מצטבר ללסת ולשיניים בשימוש ממושך במוצץ ואצל אחוז לא קטן של ילדים שמדברים עם מוצץ בפה, נפגעת היכולת להגות באופן ברור ומדויק את המילים, מה שפוגע בדיבור ועלול לחייב בשלב מאוחר יותר התערבות טיפולית. בנוסף, העיסוק האינטנסיבי במוצץ בגן (שלא ייקחו לו בטעות ושלא יאבד) אינו מאפשר לילד לקלוט את התכנים המוצעים לו בגן בצורה המיטבית ביותר.

      באיזה גיל מומלץ לגמול ממוצץ?

      אם תשאלו רופאים, הם יהיו נחרצים בתשובתם. לדעתם, כדאי לגמול מהמוצץ בין גיל שנתיים לגיל שנתיים וחצי ואם הילד עדיין עם מוצץ אחרי גיל 3, יש לגמול אותו בהקדם. בעיניי המציאות מורכבת מעט יותר. בדומה לגמילה מחיתולים, גם בגמילה ממוצץ נדרשת בשלות רגשית מהילד ולכל ילד יש את הקצב שלו.

      ילד עם מוצץ (ShutterStock)
      המוצץ יוצר חציצה בין הילד לבין העולם החיצוני (צילום: ShutterStock)

      חשוב לזכור שילד שלא מוכן לוותר על המוצץ שלו מחובר עדיין לחלקים הינקותיים שבו, וקשה לו לעשות את המעבר מתלות לעצמאות ומתינוקות להתבגרות. ככל שהילד יחוש עצמו עצמאי, גדול ובוגר יותר - כך הוא יוותר יותר בקלות על המוצץ.

      ואיך ליצור מצב כזה? תנו לו תפקידים בבית בהם הוא יחווה את עצמו מצליח ויכול, אפשרו לו להיות אחראי יותר, עודדו מצבים של עצמאות ובחירה, עשו איתו דברים כייפים וספרו לו שרק ילדים בוגרים יכולים לעשות אותם, התייעצו והיעזרו בו בדברים שלכם. גרמו למצב שבו משתלם להיות בוגר בבית שלכם.

      לא תמיד יש סימנים מובהקים לזיהוי תהליך הגמילה ממוצצים ולעיתים קרובות הגמילה נעשית ביוזמת ההורים. עם זאת ישנם כמה איתותים שיכולים לעזור לנו לזהות אם הילד בשל רגשית לשינוי:

      1. הוא עצמאי ועושה פעולות לבד, כמו התלבשות והתפשטות.

      2. הוא שואף כל הזמן להרחבת זכויותיו ויכולותיו העצמאיות.

      3. הוא מסוגל לדחות סיפוקים.

      4. הוא מסוגל להביע את עצמו ומבין את מה שאומרים לו והוא פעיל ועסוק.

      אז איך גומלים ממוצץ?

      הגדרת גבולות גזרה:
      לפני שגומלים ממוצץ יש לעבור עם הילד תהליך שבו אנו מגדירים גבולות ברורים למוצץ. ברגע שהגבולות הללו הוגדרו והילד פועל לפיהם, תהליך הגמילה עצמו קל יותר וצפויות פחות נסיגות בדרך. בין הגבולות שחשוב שיקבעו: לא מדברים עם מוצץ בפה, יש להשתמש בו בזמנים קבועים וידועים (כמו לקראת שינה, או רק אחר הצהריים בבית), לא יוצאים מחוץ לבית עם המוצץ. מומלץ שהמוצץ יונח במקום קבוע בבית, כך שהילד יידע היכן הוא כשירצה להשתמש בו בזמנים שנקבעו.

      ילד עם מוצץ (ShutterStock)
      הגבולות שחשוב שיקבעו: לא מדברים עם מוצץ בפה (צילום: ShutterStock)

      יצירתיות של ההורים:
      זהו כלל מפתח בגמילה ממוצצים. ככל שהמוח ההורי יהיה יצירתי יותר, כך הילד יזרום עם זה יותר. ישנם הורים שעושים את התהליך באופן הדרגתי, שומרים לעצמם מוצצים לשעת חירום ונותנים לילד אם הוא עושה דרמה גדולה, אך מקפידים על הגבולות שציינו מקודם וסומכים על הילד שיעשה את התהליך לבד. ישנם הורים אחרים שמחליטים לעשות את זה בבת אחת, לזרוק את המוצצים וזהו. במקרים כאלו ההורים צריכים לדעת, שכנראה שיהיו כמה ימים קשים ושהם יוכלו כמובן להקל על הילד בהרבה תשומת לב, חום, הבנה וסבלנות.

      רעיונות מעשיים:
      אפשר ללכת עם הילד לפח הגדול שליד הבית ולזרוק לשם, ביחד איתו, את כל המוצצים שלו, אפשר להעביר לתינוק אחר שממש זקוק להם: קונים מעטפה גדולה בדואר ומכניסים אליה עם הילד את המוצצים. סוגרים אותה, כותבים כתובת ומציירים יחד איתו ציור וברכה לתינוק המיועד. מדביקים בול ובצורה חגיגית הולכים אל הדואר ונותנים לילד לשלוח את המוצצים לדרכם. אפשר ללכת עם הילד לים, לעשות טקס קצר של פרידה ולזרוק את המוצצים רחוק רחוק. אפשר גם לקבור אותם בבור מיוחד, שהילד יעמול כדי לחפור ואז לכסות אותו ולהיפרד מהם, אפשר לעשות קומזיץ ובמהלכו הילד זורק את המוצצים לאש. אחר כך הוא מקבל מדליה ותעודה, ואפשר להכין גם עוגה מיוחדת (בצורת מוצץ, למשקיענים) ולחגוג את בגרותו ועצמאותו. אפשר גם ללכת לעיר שבה יש "עץ מוצצים" ולתלות את המוצץ עליו יחד עם עוד המון המוצצים של ילדים אחרים.

      חשוב מאד לשתף את צוות הגן בתהליך הגמילה, והם מצידם בסיום התהליך יכולים לערוך טקס חגיגי מאוד בגן שבו מעניקים לילד מדליה בצורת מוצץ גדול ותעודה של "נגמל מוצץ". הילד יהיה מוקד היום בגן ויקבל הרבה חיזוקים והתייחסות חיובית על עצם היותו גדול ובוגר.

      בכל דרך שבה בוחרים, חשוב שההורים יהיו שלמים עם הבחירה לגמול את הילד, ידעו שזו החלטה שמחייבת גם אותם ויסמכו על עצמם ועל הילד. חשוב גם לעודד את הילד במילים חמות ובחיזוקים חיוביים, להדגיש את היתרונות של היותו גדול ולהיות סבלניים כלפיו. לא קל לו, כמו שלא קל לאף אחד מאיתנו להיגמל ממנהג אהוב, אבל הוא מסוגל לזה והוא יצליח.

      לסיום: כמה ספרים שיעזרו בתהליך הגמילה

      1. "הקץ למוצץ": ספר שמציע להפוך את המוצץ האהוב לצעצוע ובכך להקל מעט על הגמילה. מאת: חני נחמיאס, הוצאת אורנית.

      2. "נעמה והמוצץ": סיפור על נעמה שנגמלת מהמוצץ רק בעזרת כוח הרצון שלה. מאת: שלמה אבס, ספריית הפועלים

      3. "מוצץ המזל": לאיתמר יש מוצץ אחד מיוחד שעליו הוא לא מוכן לוותר. גם לדוד שלו מאמריקה יש מוצץ מזל. אבל יום אחד המוצץ נעלם. מה יעשה איתמר? מאת: אורי אורלב, הוצאת עם עובד.

      4. "הצצי האחרון": מפלצון שומר בקנאות ומסירות על המוצץ שלו שעליו הוא לא מוכן לוותר. הוא עושה זאת עד הרגע בו הוא מרגיש שהוא מוכן לומר לו שלום. מאת: ג'יל מרפי, הוצאת מטר.

      5. "כשמתרגלים קשה להפסיק": סיפורה של תמי בת החמש, שעדיין מוצצת מוצץ, ושל הוריה, אביה שמעשן ואמה שאוהבת שוקולד. לכולם קשה להפסיק עם ההרגל. מאת: נירה הראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

      6. "המוצץ שהתרוצץ": ליעל היה מוצץ כל הזמן - גם בבית גם בגן. איך היא תיפרד מהמוצץ האהוב? מאת: צילה דגון, הוצאת ספר לכל.

      עדיין מתקשים לגמול? קבוצת הפייסבוק שתעזור לכם

      קרן יטיב היא יועצת משפחתית ומאבחנת ציורי ילדים, מומחית בגיל הרך, והבעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה