לא כולנו בהמות, רובנו לא, אבל נראה שהתרבות הכללית פה הופכת בהמית יותר ויותר. הכוונה היא לא למחזה כזה או אחר שעולה או לא עולה ומגדיר את גבולות הפתיחות והסובלנות של החברה, אלא להתנהגות הכללית, לנורמה, ליחס של האנשים זה לזה ולמקום. נוח לנו לשים את כל האורן חזנים, המירי רגבים והעודד קוטלרים במרכז ולהצביע עליהם כאנשים שיש להוקיע, אבל אלה הם רק התוצרת, התופעות שבקדמת הבמה, לבסיס ההולך ומתבהם של החברה שלנו. הבהמיות מתחילה מלמטה, את הלגיטימיות לתופעות מסוימות ונורמות התנהגותיות נותן הציבור ולא מי שנתפסים כמוביליו.
לפני כשבועיים ילדה בת שלוש שיחקה בגינה הציבורית, כשהגיעו למקום שני נערים רכובים על אופניים חשמליים. לפי העדויות, השניים רכבו בפראות. אביה של הילדה סיפר שהילדה הלכה לנדנדות כשלפתע השניים דרסו אותה ופצעו אותה. הורים במקום החזיקו באופניים כדי שהנערים לא יברחו. הנערים, לפי העדויות, קיללו ואיימו, ולבסוף גם נמלטו. התנהגות תוקפנית, זלזול בסיכונים, צפצוף על הכללים, חוסר לקיחת אחריות ובוז לסמכות כלשהי, וכל זה מגולם על ידי שני נערים על אופניים חשמליים. מה אתם רוצים מאורן חזן, מירי רגב ועודד קוטלר?
מוטב לשאול קודם מי אתם ההורים שמגדלים נערים כאלה ונותנים להם כלי לא להם ביד, מבלי לשאת באחריות על כך? ככה מגדלים בהמות.
אי אפשר לפטור את המקרה ההוא שבו נפצעה הילדה כמקרה לא מייצג. למעשה, הוא מייצג מאוד. לפי נתוני "אור ירוק" בשנת 2014 נפגעו 248 בני אדם לאחר שהיו מעורבים בתאונות עם אופניים חשמליים וקורקינטים ממונעים. לשם השוואה, בשנת 2012 נפגעו 17 בלבד. אחד מכל ארבעה מאושפזים הוא ילד צעיר בגילאי 10-14, גיל בו אסורה הרכיבה. אחד מכל עשרה מאושפזים בתאונת אופניים חשמליים או קורקינטים ממונעים הוגדר במצב קשה, 18 הפכו נכים. הרבה מבוגרים משתמשים בכלי הנוח הזה ומשליטים על מדרכות הערים השונות את טרור תרבות הנהיגה הבהמית שרווחת כאן. הבעיה היא שלילדים ונערים על הכלי הזה אין אפילו את זה. לפני כארבע חודשים הלך קשיש בן 85 על המדרכה בתל אביב, כשלפתע נדרס על ידי ילד שרכב על אופניים חשמליים. הקשיש נחבל בראשו, ואחרי כשבועיים מת מפצעיו. כשמחברים כלי כזה לילדים התוצאות לא יכולות להיות אחרות.
ברור שמבחינת הילדים מדובר בחלום שמתגשם. כמו בסרטים המצוירים שהם רואים, האופניים האלה הופכים אותם לגיבורי-על המרחפים ברחובות הערים במהירות, מגיעים בקלות ממקום למקום, מתרגשים מהיותם חלק מהתנועה בדיוק כמו הגדולים, וכמובן שכלי נוצץ כזה הופך אותם לנוצצים יותר בעיני חבריהם. כי מעבר לסכנות, הכלי הזה הוא גם סוג של נובורישיות כשהוא קשור ליד שער בית הספר. הוא מבדיל בין אלה שיש להם לאלה שאין להם, מחדד מעמדות בכיתה, והופך את התלבושת האחידה, המייצגת ערכים כמו שוויון, צניעות ולכידות חברתית, לסמרטוט שאיתו מנקים את האופניים החשמליים שמסמלים פערים חברתיים והתנערות מאחריות.
בשנה שעברה הגיעו לבית הספר של בתי כמה ילדים על אופניים חשמליים, בעיקר כי הם גרים רחוק ועבורם זאת דרך יעילה להגיע מהר בבוקר. כשהבת שלי שאלה בהיסוס אם יום אחד גם היא תוכל לקבל אופניים כאלה, עשיתי לעצמי החייאה ואחרי שהתאוששתי הבהרתי לה שעד גיל 17 היא יכולה להפסיק לשאול על זה. היא שאלה עוד כמה פעמים כי לשגע את ההורים זה בחינם, אבל לאט לאט הבינה שזה לא יקרה. ההורים האחרים ובית הספר עצמו דרשו שהתופעה תיפסק, והיא חדלה מיד. בלי לחכות שיחוקקו חוקים, בלי להמתין לתקנות, בלי להתפלפל על חוזרי מנכ"ל, בלי לקונן על כך שאין אכיפה, אלא כצעד שנובע מתחושת אחריות ומתבסס על היגיון בריא.
המדינה כמו תמיד, בכל תחום מגיבה למצב באיחור, רק כשיש נפגעים בנפש ורק כשקמה זעקה ציבורית, ורק עכשיו מתחילה להבין שהכלי הזה הוא כיפי ויעיל אבל הורג לא פחות מכלי תחבורה אחרים. היא מתחילה לנסות לחוקק חוקים ותקנות שיסדירו את הנושא, גם מבחינה ביטוחית, אבל האם זה אומר שאפשר לאפסן את ההיגיון הבריא כהורים ולתת לילדים לרכוב על זה? האם צריך חוקים ותקנות כדי לראות שמדובר בכלי מסוכן כשהנוהג בו הוא איזה ילדון בן 12, שלא מכיר את חוקי התנועה, לא רוכב עם קסדה, מרכיב אוזניות בפול ווליום, מרכיב את החבר שלו מאחור, ומפמפם בירידה כדי לפמפם אדרנלין לדם?
קנסות גבוהים זה מצוין, רישיון מגיל 16 זה מתבקש, ביטוח חובה זה חובה, אבל גם כשכל זה יעוגן לקובץ חוקים ותקנות, תרחף השאלה מי אתם ההורים שמגדלים נערים כאלה ונותנים להם כלי לא להם ביד, מבלי לשאת באחריות על כך? כל מה שימלמלו הורים מהסוג הזה שמרשה לדבר כזה לקרות לא ייתן מענה לבריחה מאחריות לשלום ילדם ולשלום הסביבה. כהורים, אנחנו הראשונים לדעת שרק בהמות מגדלות בהמות.
לכל הטורים של חיים של אבא
לעמוד הפייסבוק של חיים של אבא
לטוויטר של ארז מיכאלי