פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חיים של אבא: למה מכנסיים קצרים מותר ומכנסונים אסור?

      מחאת המכנסונים אולי נראית כמו משהו איזוטרי, קייצי וכזה שיעבור בקרוב, אבל הנערות האלה נלחמות על ההווה שלהן ועל הדרך גם מגדירות את העתיד שלהן כנשים

      תלמידות מגיעות לתיכון רבין במכנסיים קצרים ומסלקים אותן מבית הספר, יוני 2015 (מערכת וואלה! NEWS)
      מחאת המכנסונים מתרחבת

      חם. חם פה בישראל. והחום לפעמים מעביר אותנו על דעתנו. בארץ כל כך חמה הכי הגיוני ללבוש בתקופה זו של השנה מכנסיים קצרים, כאלה שמאפשרים לרגליים לנשום. כאלה שהבת שלי והחברה שלה נועה לובשות עכשיו, כשהן יושבות מעל ערימת שניצלים ומפרקות אותם כאילו עוד רגע הן חייבות לחזור למשאית ולהמשיך לנסוע לאריזונה. "שמעתי על מחאת המכנסונים, זה יותר קשור לתיכונים", אומרת נועה תוך כדי לעיסה, ונדמה שתיכף תדפוק על השולחן ותדרוש חצי ליטר בירה כדי לשטוף הכול, "מכריחים אותם לבוא במכנסיים ארוכים". והבת שלי הוסיפה תוך כדי לעיסה ש"בבית ספר שלנו יש קוד לבוש אבל מרשים לבוא במכנסיים קצרים", וזה כנראה המשפט שמסביר באופן הכי ממצה מה ההבדל ביחס אל ילדה בת 11 לעומת נערה בת 14.

      המחאה הזאת תתפוגג אוטוטו כי ממילא היא נכנסה לימי רגיעה נדירים מבחינה חדשותית בין צוק איתן 1 לצוק איתן 2, וממילא החופש הגדול בפתח וכבר לא יעמדו מנהלי בית ספר בפתח, וממילא גם יהיה חם מדי כדי למחות על משהו. אבל כששתיהן ישבו עם שניצלים ביד ומכנסיים קצרים לגופן, היה לי ברור שלמרות שהתקדמנו לא מעט בנוגע לשוויון בין המינים, וזאת תקופה כלל לא רעה בתולדות האנושות להיוולד בה כאישה, הילדה וחברה שלה – הנשים של המחר – עוד תצטרכנה להילחם הרבה על זכויותיהן.

      חיים של אבא (מערכת וואלה! NEWS)
      ילדות או נערות? או מה זה בעצם משנה? (צילום: ארז מיכאלי)

      המחאה הזאת היא לא מקומית. אין מדובר פה באיזה מנהל שהחליט להשליט את חוקי השריעה בבית ספרו ולמנוע מילדות לבוא במכנסים קצרים – אל תתנו למילה מכנסונים להטעות אתכם, אלה מכנסים קצרים בדיוק כמו שבנים לובשים – אלא מחאה שפרצה בעולם והתגלגלה גם לפה.

      תלמידות תיכון בווינסקונסין שבארצות הברית הפגינו נגד קוד הלבוש שמוכתב על ידי המנהל וטענו שהוא "מכוון לתלמידות ולא לתלמידים, רוצים שנתבייש בגוף שלנו". מנהל בית הספר ענה: "אנחנו לא מענישים על קוד לבוש, אנחנו פשוט מבקשים מהן שיכסו את עצמן". כלומר, הן לא סוטות מהנורמות אלא פשוט לא באות לו טוב בעיניים. גם באיטליה מחו תלמידות בלא מעט בתי ספר ברחבי המדינה. מזכירות בית ספר בפנסילבניה אמרו לתלמידות: "אל תציגו את הרגליים כנקניקיות חשופות". יש הבדל קוד לבוש שצריך לכבד, לבין קוד חברתי שצריך להתעמת איתו.

      מה שמותר לבנים אסור לבנות

      כי מה שמותר לבנים אסור לבנות, ומה שנתפס כלבוש הגיוני ולגיטימי לבנים, נתפס כלבוש פרובוקטיבי ופתייני מצד הבנות, ואז קו המכנסיים הופך לגבול שבין מותר לאסור, לגבול שבין לגיטימי לפוגעני, לקו שבין נשים לגברים, לקו שאומר עד כאן זה בסדר, ומכאן אנחנו נכפה עליכן. מכיוון שכך, המסר של אלה האוסרים על נערות ללבוש מכנסיים קצרים בבית הספר הוא: אם יטרידו אתכן מינית, אתן אשמות, כי המכנסונים האלה הקפיצו לנערים או לגברים את כמות הטסטוסטרון בגוף, ואתן אלה שגרמתן להם להפר את נורמות ההתנהגות המקובלות ולעבור על החוק. המסר הסמוי הוא: נערות יקרות, הגוף שלכן מהווה בעיה, וכדי לפתור את הבעיה אנחנו נגביל אתכן, ונקבע איך תיראו ואיך תתלבשו, כדי שתתאימו את אורח חייכן למה שמתאים לנו. ובכן, אולי הוא כלום בלי לב של אישה, אבל היי, זה עדיין עולם של גברים.

      חיים של אבא (מערכת וואלה! NEWS , ארז מיכאלי)
      בכל פרסומת היום יש ילדה בת 14 מקפצת במכנסון (צילום: ארז מיכאלי)

      קוד לבוש תמיד היה הדרך של מקומות, ארגונים או מוסדות להגדיר איך הם רוצים שיתייחסו אליהם. מבחינת משרד החינוך אין הוראת לבוש חד-משמעתית וכל בית ספר קובע את קוד הלבוש בעצמו בהתאם למקום והאוכלוסייה המתגוררת בו, וכך צריך. אולם לאחר שהוסכם על הקוד, הוא חייב להיות שוויוני כלפי שני המינים ולא להגביל אחד לעומת האחר.

      צביעות חברתית

      בעידן שבו בכל פרסומת לביטוח חיים או לאבקת כביסה מקפצת ילדה בת 14 עם חולצת בטן ומכנסיים קצרים, המאבק על זכותן של נערות ללבוש מכנסים קצרים משקף בעיקר את הצביעות החברתית שבה אנו חיים, ומקפלת גם אמירה שבה לבוש מתירני הוא חיובי כל עוד הוא משרת אינטרסים כלכליים או תורם לתרבות הרואה בנשים אובייקטים מיניים. כבר קפצו פה ושם פמיניסטיות שטענו כי ההתעקשות של הנערות לבוא במכנסונים לבית הספר היא מעין "גול עצמי" שכן אותן נערות חושפות את עצמן ובכך משחקות לידי החברה הגברית. נו, כאילו שאם יגבילו את עצמן כדי לא לשחק לידי החברה הגברית, לא יהיה זה למעשה משחק לידיה של החברה הגברית, רק מהכיוון ההפוך.

      מה שהכי חשוב במאבק הזה של התיכוניסטיות הוא המאבק עצמו. העובדה שהן מתעקשות לקבל את היחס שמגיע להן מהחברה. על פניו מדובר במחאה קלילה, קיצית כזאת, כזאת שעוסקת בזוטות, הרי אותן נערות לא מחו נגד מחיר הלחם או מונופול הגז, אלא הביעו תרעומת על סוגיה הנוגעת לחיי היומיום שלהן ולא עוסקת בעניינים שברומו של עולם. ובכן – ההפך. מחאה שבאה לתקן עיוותים יומיומיים היא המחאה הבסיסית והחשובה ביותר. הן נלחמות על ההווה שלהן כנערות, אבל למעשה מגדירות את העתיד שלהן כנשים.

      לכל הטורים של חיים של אבא
      לעמוד הפייסבוק של חיים של אבא