הורים הם הורים, אבל הגיאוגרפיה בכל זאת יוצרת איזשהו הבדל. כמדי שנה, החברים הגרמנים שלנו לארס, ניקול ובנדיקס, התארחו בביתנו ואפשר היה לעמוד מקרוב על הבדלים הדקים בין משפחה קטנה מגרמניה למשפחה קטנה מישראל. כמובן שלא מדובר פה במחקר מדעי או נייר אקדמי, אבל מכיוון שאינדוקציה היא לחם חוקנו, אז אין בעיה לקבוע שכל הקלישאות על ההבדל בינינו לבינם הן נכונות. למרות שהורים הם הורים, וקווי הדמיון רבים מאוד, בגרמנית זה נשמע ונראה אחרת. אין פה טוב ורע או נכון או לא נכון, רק תרבות שונה שאפשר לשאוב קצת ממנה או להחליט שלא.
נימוס
אוצר המילים שלי בגרמנית הוא לא ממש אוצר, יותר בגודל של אוברדראפט, אבל קשה לפספס כשהם אומרים ביטה ודאנקה כל כך הרבה פעמים ביום. וגם אנטשולדיגונג, סליחה בשבילכם, מילה שלנו קשה להגות גם את גרסתה העברית. העניין הוא שהם אומרים זאת הרבה גם בינם לבין עצמם, ולא רק לאחרים. כל כך שונה. אם אני אגיד לאשתי כל היום בבקשה ותודה, היא תשים לי מזוודה ליד הדלת ותגיד 'עוף מפה בבקשה, תודה'. אבל משהו בשיח המנומס שלהם הופך את הכול לרגוע יותר, שקט יותר, מכבד יותר, ולאו דווקא מרוחק יותר.
מה לאמץ: להשתדל לבקש מהילדים עוד פעמיים-שלוש יפה ובנימוס, לפני שמעלים טורים.
אלכוהול
האמת שנראה לא רע לגדל ילדים במצב קצת מתנדנד ועמום, אבל הצלחתי לעמוד בגבורה בכמויות שלהם, ולא להגיע למצב שבו דור העתיד מעיר אותי בבוקר כשאני מחבק מחבט טניס על רצפת המטבח, לשאול אותי משהו שיישמע באותו רגע כמו חיעגכ םןיג חךליגכ, ולקבל כתשובה גרעפס גולדסטאר. המפקדת דפקה פה ושם מבטים מלוכסנים, אבל הלו, אני צריך לארח, הם אפילו הביאו לי כמתנת ביקור סט כוסות בירה שכולו רמז-קריצה-קריצה.
הגרמנים שותים המון, ואז מרגיעים קצת ומסתפקים בהרבה. ביחס אלינו, כמובן. כשהכרנו הייתי מופתע כשהצעתי בירה וניקול אמרה שבטח, כי הנשים שאני מכיר לא מגלגלות את החיים בין חצי פאולנר לחצי פאולנר, אבל מאז עברו בינינו הרבה ליטרים, והכרתי כמה גרמנים וגרמניות, והבנתי שמה שגבר ישראלי ממוצע שותה בשבוע-שבועיים הגרמניות שותות בערב. הגברים שותים ביחס של כוס מים לשתי כוסות בירה. הקונספט של שליש עדיין משעשע אותם. בכל אופן, גם אחרי ערב סולידי של בקבוק יין ושני ליטר בירה, הגוטן מורגן שלהם התנגן אותו דבר, אז כנראה כשמרגילים את הגוף לכמות מסוימת של אלכוהול אין בעיה לתפקד כהורים.
מה לאמץ: את הבירות המעולות שלהם, אבל לא את הכמויות, כי עם המחירים בארץ נקום אל הילדים עם הנגאובר כלכלי.
דיוק
הם עושים הכול לאט, אבל תמיד עומדים בזמן. כנראה שזה קשר במשהו להתמקדות במטרה ולתכנון נכון. כן, כשיש ילד אחד זאת לא חוכמה גדולה, ותמיד הזכרתי את זה לעצמי כשהם חיכו לנו, אבל זה לא קשור רק לילדים. לקחנו אותם להופעה של איפה הילד, אבל לפני אני חייב להכניס מילה על חמי רודנר: יא אללה שלך, אתה באמת בן 50 או מה? רזה, שיער ארוך ולוק של פיטר פן על הבמה. כנראה שהדיאטה הכי טובה היא גיטרה ביד. הקטע הוא שהיה להם רבע שעה להתכונן ליציאה למופע, כי רק חזרנו מביר גארדן במרכז תל אביב והם היו חייבים להרדים את הילד, להתקלח, להתלבש ולרדת למטה לחברים שלנו שאספו אותם. והם הצליחו! כולל בושם על הפנים וילד שכבר נוחר במיטה. יעילות גרמנית זה לא רק AEG, פולקסווגן, ו..טוב לא חשוב.
מה לאמץ: את ההתמקדות במטרה והתכנון המוקדם. לא ילך, הא. אז כמו שהגששים אמרו, נקום שעה קודם.
קפדנות
תתפלאו, אבל ילדים גרמניים לא שונים בהרבה. גם מבנדיקס היה צריך לבקש משהו עשר פעמים לפני שעשה, גם הוא פיזר קונצים ומניפולציות מלוא החופן, וגם הוא ניצל את החופשה כדי לטרוף מדי בוקר חצי פיתה עם שוקולד מול הטלוויזיה. נדמה היה שהמשמעת הגרמנית המפורסמת התאיידה בשמש הלבנטינית, אבל אלה היו רק פינוקי אקסטרה של חופשה. הם הקפידו איתו על הכול, מכובע בשמש ועד סירוב לקנות ממתק נוסף. השיא היה כשהיינו בגינה, והבן שלי הניח את הכפכפים יפה ליד הספסל ואילו בנדיקס השליך אותם ורץ לשחק, במעין היפוך תפקידים מפתיע. במשך עשר דקות לארס לא נתן לילד לזוז וניהל איתו משא ומתן קשוח בגרמנית זה נשמע אפילו יותר קשוח עד שהילד הציב אותם ימין לצד שמאל כמו שצריך. גם אנחנו מתעקשים, הם פשוט לעולם לא נשברים.
מה לאמץ: לבחור נכון את המלחמות שלנו עם הילדים, ושם להתעקש ולנצח.
מסודרים
הם אף פעם לא שוכחים משהו, שוב דבר לא נעלם להם, הכול מקופל, מאובזר, ממוקם איפה שצריך, רק לראות ולקנא. בניגוד אלינו, שמוציאים על פחת רכוש לא מעט כסף בשנה כי מי זוכר איפה שמנו את הזה, נו, לא חשוב נקנה חדש, אצלם הכול נמצא במקום ומוכן לשימוש חוזר, ששומר על הכדור שלנו ירוק יותר. אשתי, ואני מהמר פה על חיי אך האמת חייבת להיאמר, מסוגלת לאבד גם פינת אוכל אם תישאר איתה לבד בידיים, לכן כל עניין הסדר הזה שלהם מקסים אותי, מבלי לברוח מהאחריות שלי לעניין. אחח, כמה זמן ועצבים אפשר לחסוך כשלא צריכים לחפש שום דבר, וכל דבר נמצא במקומו. די היה לראות את החדרים בצימרים בהם היינו כדי לעמוד על ההבדל. בעוד שאצלנו אחרי עשר דקות אי אפשר היה לדרוך על הרצפה והחדר קיבל אופי של מחנה פליטים, אצלם גם שעתיים לפני הצ'ק אאוט הצימר נראה כמו דירה לדוגמה.
מה לאמץ: גרמנייה. טוב, לפחות להשתדל יותר שיהיה מסודר. ולהקפיד על זה עם הילדים, ולשמור תוך כדי על נימוס, ואחרי שנצליח בזה, אפשר לשבת בנחת על איזו בירה.
לכל הטורים של חיים של אבא
לטוויטר של ארז מיכאלי
לדף הפייסבוק חיים של אבא