בסך הכול ישבנו יחד על הספה לראות סרט ביום שישי אחר הצהריים, ואז האישיות של הילד נמחקה לגמרי. פוף, התאדתה. נפשו עדיין רכה, הוא טרם חגג שש, אבל כבר יוצאת לקרבות אגרופים, יריות ומרדפי מכוניות, והשילוב של אלה עם אביזרים מתוחכמים, פעלולים מסוכנים וחליפות יוקרתיות הפכה אותו למהופנט. בדיוק כמו רבע מהאנושות בערך. ואנחנו יודעים איך זה אצל ילדים, העולם אינו מספיק, הם רוצים עוד ועוד ממנו, והוא רצה עוד ועוד, ואני נתתי ועדיין נותן מדי שישי אחר הצהריים. כן, ד"ר יצחק קדמן, כן, המועצה הלאומית לשלום הילד, כן כל אותם אנשים צודקים - אתם צודקים. אבל יסלחו לי אבירי החינוך, במקרה הזה אני חי בשלום עם החינוך הקלוקל הזה אליו חשפתי את דור ההמשך, ולמרות כל התיאוריות החינוכיות המנומקות לעילא, אני אוהב את הילד שלי מנוער ולא מעורבב.
כרגע הילד חי רק פעמיים, כלומר חי את החיים החדשים שלו. ההתמכרות הייתה מידית וטוטאלית. כבר חודשיים הוא מדבר על דבר אחד בלבד, הוא חושב על דבר אחד בלבד, הוא רוצה להיות דבר אחד בלבד. לכן היה ברור שבפורים הוא יכול להתחפש רק לדבר אחד: בונד, ג'יימס בונד.
כטבעם של ילדים, הוא נשאב לתוך העניין לגמרי. חי בסרט. באופן מבריק למדי הוא משווה בין נבלים בסרטים השונים, חוקר על כל שחקן שגילם את הדמות, מנתח סצנות פעולה ושואל שאלות מפתיעות כמו למה בסרטי בונד הורגים פחות נשים מגברים, ולמה אף אחד לא צריך לשירותים. אמרתי לו שאם הוא רוצה להמשיך לראות איתי את הסרטים, אני אענה לו על הכול, רק שיפסיק לתאר בקולי קולות סצנות בהן בונד הורג את שליחו של הרשע באוריינט אקספרס או מטיל סכין אל גבו של הרשע עצמו כמו בסקייפול, כי אז שום 007 לא יחלץ אותו משירותי הרווחה.
ברור לי שזה יעבור לו מתישהו, אבל ברור לי גם שהשירים, האימג'ים הקולנועיים והגאדג'טים מציתי הדמיון מותירים בו חותם בל יימחה. בעוד שאני, בונדופיל זקן, כבר מזמן מודע לכך שאנו חיים בעולם שבו הטוב והרע מתערבבים למן עיסה אפרפרה שקשה לעמוד על טיבה, ומושגים כמו צדק, שוויון ואמת הם בעיני המתבונן ובהתאם לאינטרסים שלו, הבונדופיל הצעיר שאני מטפח מוקסם מהמוחלטות הברורה הנשקפת מהמסך, בה יש נבל הרוקם מזימה הרסנית, אבל מולו מתייצב, תמיד בטוקסידו, גיבור הפעולה האולטימטיבי, ובסוף העלילה הפתלתלה הטוב תמיד ינצח, יציל את האנושות ויגרום לכולם למות ביום אחר.
וכל זה מוביל להנאה גדולה. לא רק כי שנינו מסוגלים ליהנות מאותה חוויה, אלא כי אני יכול להעשיר אותו ולתת לו קצת מהבונדולוג שבי, ולספר לו, למרות גילו הצעיר, שהנבלים בסרטי בונד לרוב בעלי מום או עיוות גופני שבעצם מהווה מטאפורה לעיוותם המוסרי, ואז להסביר לו גם מה זה מום ומה זה מוסר ומה זאת מטאפורה, ולספר לו מה זה כוח ג'י, ולמה מחזיקים זהב בפורט נוקס, ועוד כל מיני דברים שכרגע מעניינים את הקטנצ'יק. טבעי שבמדינה בה מסתובבים חיילים עם רובים ברחובות ובגן מלמדים על זה שהמן רצה להשמיד את היהודים הילד ירצה לדעת על ההבדל הדק בין אקדח וולת'ר PPK לאקדח ברטה.
כמו רשע קלאסי, ליטפתי את החתול הלבן שבראשי, וניצלתי את העובדה שהילד חזק בתפקיד כדי לעשות עליו מניפולציות מרושעות בשירות הוד מלכותי. אתה לא רוצה להתרחץ? זכור שבונד תמיד נקי. אתה לא מתארגן לגן? לבונד היה לוקח שלוש דקות להיות מוכן. אחותך מעצבנת אותך? בונד תמיד שומר על קור רוח אז תרים גבה אחת, שחרר שורה מצחיקה ותמשיך הלאה.
יש כמה פריזמות מרתקות דרכן אפשר להסתכל על סרטי ג'יימס בונד בפרספקטיבה של יותר מ-50 שנה. תרבות פופולרית, מעמד האישה, התפתחויות טכנולוגיות, פעם קראתי ספר שמנתח את השינויים הגיאו-פוליטיים של המלחמה הקרה באמצעות סרטי בונד. אבל הפריזמה שלנו יכולה כרגע להיות רק הפריזמה הגברית המאובקת.
בונד אוכל, שותה, מעשן ולובש רק את הטוב ביותר, נוהג במכוניות מהירות, מבלה עם נשים יפות, ג'נטלמן מושלם, ידען גדול, העולם כולו כביתו והוא נע בקלילות בין החופים הזהובים באיי בהאמה לשווקים ההומים של איסטנבול, בין פסגות האלפים באוסטריה לצוקים הנישאים מעל ריו דה ז'ניירו. לעזאזל, יש אפילו איים על שמו בתאילנד. וכן, יש לו רישיון להרוג. סביר להניח שהיה שומר על קור רוח מופתי גם אחרי שהיה מקבל את חשבון החשמל. בונד לא עומד בפקקים בדרך לעבודה, הוא לא צריך לרוץ עם הילד לרופא, הוא אלפא מייל קולנועי, חי חיים שאיש לא חי, ואולי זה הבסיס לקלישאת ה"גברים רוצים להיות כמותו, ונשים רוצות להיות איתו".
אמנם נכון שאורח חייו של בונד דמיוני ומדובר בדמות קולנועית, אבל מודל הגבריות של סדרת הסרטים ממש לא פס מן העולם, רק קנה המידה שונה ממקום למקום ומאדם לאדם, ועובר מאב לילדיו. זאת פשוט דרך מוקצנת ופנטזיונרית למה שרוב הגברים שואפים בסתר לבם: להציל את המצב, לזכות בבחורה ולזרוק איזו בדיחה טובה רגע לפני שעולות הכתוביות. בקיצור, להזכיר מדי פעם ששורש המילה גיבור הוא ג.ב.ר.
לכן בונד הוא אייקון תרבותי חובק עולם ועל-זמני. הוא מאפשר לגברים לצפות בגבריות שלעולם לא יממשו וליהנות ממנה, ומאפשר לילדים לצפות בגבריות שהם בטוחים שיממשו ולכוון אליה. אז ביום שלישי בבוקר הילד התייצב למסיבת פורים בגן בטוקסידו ובעיניים נוצצות. אמנם הגננת לא הרשתה להכניס כלי נשק לתוך הגן אז האקדח נשאר בכיסי, אבל בלבו ידע הילד שבונד לא צריך נשק והוא מנצח בזכות חוכמה וקצת מזל, כך שאם הגן יהיה תחת מתקפת פתע, אז עם כל הכבוד לכל הסמוראים, הבאטמנים והפיראטים מסביב, רק אחד יוכל להציל את כולם - הוא. בונד, ג'יימס בונד.
לדף הפייסבוק חיים של אבא
לעמוד הטוויטר של ארז מיכאלי