לפעמים ההשפעה של הכלכלה, כלומר הצורך במוצרים בעלי זמן חיי מדף ארוך, על הבריאות נמצאת באותיות הקטנות. מה לדוגמה אומר לכם הסימן E211 שנמצא בסוגים שונים של מזון ומשקאות? מדובר בסודיום בנזואט, חומר משמר שנוי במחלוקת, שלפי מספר מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוא עלול לגרום לבעיות ב-DNA האנושי, לנזקים שונים למערכת העצבים ובמקרים קיצוניים אף לסוגים מסוימים של סרטן. החומר הזה נמצא בלא מעט מוצרים שתעשיית המזון מספקת לנו. אמנם אנו נהנים משפע של מאכלים ומשקאות עם חיי מדף ארוכים ובטעמים ערבים לחיך, אבל לתיעוש הזה יש גם פן אחר, שכן באותם מאכלים ומשקאות יש חומרים משמרים וצבעי מאכל לא טבעיים, שלעתים עשויים לפגוע בבריאותנו. מכיוון שהילדים אוכלים את מה שאנחנו אוכלים, הם צורכים את אותם חומרים, שעלולים ליצור רגישויות שונות או להעצים בעיות בריאותיות שכבר קיימות אצלם.
"הבעיה היא שאותם חומרים משמרים וצבעי מאכל יכולים להגביר תזוזתיות אצל ילדים היפראקטיביים, לעורר אסטמה בילדים עם בעיות נשימה ובעיות בריאות נוספות", אומרת עינת ששון, דיאטנית קלינית ויועצת מדעית למדיבר. "אלה כימיקלים שעלולה להיות ביניהם אינטראקציה, וכל אחד חשוף להרבה כימיקלים במהלך היומיום. צריכה רבה של חומרים משמרים וצבעי מאכל מלאכותיים עלולה לגרום ליצירת אלרגיות בטווח הקצר ולמגוון רחב של בעיות בריאות בטווח הארוך".
כאבי ראש, התעטשויות תכופות, ועוד כל מיני חולשות גוף שקשה לשים עליהם את האצבע, יכולים להיות סימנים עבור ההורים לכך שהילדים רגישים לחומרים משמרים או צבעי מאכל מסוג מסוים. המוצרים שנמכרים בשוק המזון עברו פיקוח והיתר של משרד הבריאות, כך שהם נחשבים לבטוחים ולא מזיקים, אולם ייתכן מצב שבו שילוב שלהם עם חומר אחר יגרום לרגישויות. "הדעות בנושא חלוקות, ישנם מחקרים מדעיים לכאן ולכאן, אבל עיקרון הזהירות המונעת הוא שמנחה רופאים, תזונאים, בפרט באוכלוסיות שבסיכון כמו ילדים, ואני ממליצה שגם ההורים ינקטו בעיקרון זה", אומרת ששון. "זה לא חד משמעי, ועלולה להיות לכך גם השפעה גנטית. כשמדובר על רגישות לרכיב במזון, אשר בגללו הילד נוטה לאלרגיות, קשה לבודד את הרכיב הבעייתי עבורו, ולכן באופן גורף כדאי להפחית את השימוש במוצרי מזון המכילים חומרים משמרים וצבעי מאכל מלאכותיים".
הרבה מוצרים מכילים את הסימן E ואחריו מספר סידורי כלשהו, לפי סוג החומר המשמר או צבע המאכל. בעקבות העלייה במודעות לגבי היכולת של אותם חומרים להשפיע על בריאותנו, חייב משרד הבריאות לסמן על גבי אריזות המזון את הימצאותם של מספר צבעי מאכל גם בשמם ולא רק במספר ה-E שלהם, כדי שאנשים הרגישים לחומר מסוים יוכלו להימנע ממנו. "צבעי מאכל אלה אושרו לשימוש ע"י משרד הבריאות, אך כדאי להקפיד לא לצרוך מהם יותר מדי", אומרת ששון.
ילדים, אשר גופם גדל ומתפתח, נמצאים בסיכון גדול יותר ממבוגרים. "היבט נוסף של בטיחות מבחינת החומרים הכימיים זה צריכה פר משקל ליום", מסבירה ששון, "אם ילד שוקל 10-15 ק"ג וצורך מיץ מסוים באותה כמות שאותה צורך מבוגר השוקל 70 ק"ג אז ברור שההשפעה על גוף הילד תהיה גדולה יותר. אם הילד צורך באופן קבוע, לדוגמא, שניצלים מתועשים, נקניקיות, וממתקים המכילים צבעי מאכל מלאכותיים יש לשער שהוא צורך כמות גבוהה של כימיקלים העלולים להזיק. מה שאושר לשימוש במדינת ישראל אלה רכיבים שעברו בדיקות והם בטיחותיים לשימוש בכמות סבירה ומעטה, ללא הגזמה, לפי השכל הישר. שילוב מוצרים מתועשים המכילים רכיבים כאלה וצריכתם לאורך זמן עלולים להוות בעיה בריאותית".
אין טעם להתחסד, אנו זקוקים לאותם חומרים משמרים כדי ליהנות מחיי מדף ארוכים, אולם בהחלט אפשר ליצור תפריט יומיומי שמבוסס על מזון טרי יותר, מופחת סוכר ושמשלב צבעי מאכל וחומרים משמרים טבעיים יותר. גם במבחר דגני הבוקר או מיצים ניתן למצוא כאלה איכותיים יותר שאינם מכילים חומרים משמרים או צבעי מאכל. "צריך לעשות תעדוף, ורצוי להתבסס על מזון שמכינים בבית ופחות על מזון מתועש ומוכן לאכילה, שבו יש חומרים משמרים וצבעי מאכל", ממליצה ששון ונותנת טיפ בריאותי, "הקו שמנחה אותי הוא צבעים שנמצאים בטבע או לא. ירוק פסטל שנמצא בטבע הוא כנראה צבע מאכל טבעי. כשהצבעים חזקים וזוהרים סיכוי גבוה יותר שמדובר במוצר עם צבע מאכל מלאכותי".
הצבעים המלאכותיים והחומרים המשמרים האלה נמצאים סביבנו בשתייה מתוקה, בקישוטים של עוגות, בבצק סוכר, מרשמלו, נקניקים ועוד. כל מה שצריך זה קצת יותר מודעות לבריאותנו ובריאות ילדינו. "עדיף להרגיל את הילדים למים עם נענע או צמחי תבלין שנותנים טעם במקום מיצים או מוגזים וכן להעדיף דגני בוקר המכילים צבעים טבעיים, זאת ניתן לראות עפ"י התמונה ורשימת הרכיבים על גבי האריזה", מציעה ששון.
במדינות מסוימות במערב אירופה המודעות לכך שחומרים אלה עשויים להשפיע על הבריאות הביאה לכך שחלקם נאסר לשימוש, ובחלקם הופחת השימוש, בעיקר בשל שינוי בהרגלי הצריכה של האוכלוסייה. הפרלמנט האירופי מחייב לסמן על אריזות המזון צבעי מאכל שעלולים לפגוע בפעילות ובריכוז של הילדים, אולם בישראל הנושא עדיין בחיתוליו, כך שהאחריות לתזונה נכונה נשענת על מודעות ההורים לנושא והקפדתם על הרגלי תזונה נכונים לילדים.
הכתבה הוכנה בשיתוף מדיבר