פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סוחבת בקושי: ושמה בישראל יהיה

      שפע. עולם. מחול. חרמון. להלי. אפי. טבע. שבעה שמות אמיתיים של ילדות קטנות ואמיתיות. ליאת לב אפילו מכירה את חלקן ולא מאמינה כל פעם מחדש. היא כבר יודעת לפחות 16 שנים איך היא תקרא לתינוקת שלה. ואתן?

      מתן שם לתינוק שטרם נולד (ShutterStock)
      כשהוא/היא ייצאו כבר תדעו מה השם שלהם? (אילוסטרציות Shutterstock)

      מה מביא הורים לתת לתינוקות שלהם שמות "ייחודיים"? כנראה הרצון להיות מיוחדים, הרי לאף ילדה אחרת בגן לא יהיה שם זהה, ואף ילדה לא תסתובב כשהגננת תקרא "עולמי, לא שופכים חול על הראש של ילדים בגן!", חוץ מעולמי הקטנה כמובן.

      ומהו שם החיבה של שפע? שם שובר שיניים ולסתות כזה לילדה הוא פשע. זה שם בלתי מחובב בעליל. ומחול? אני יכולה לספר לכם שבעלי לא מצליח ללמוד את השם של בתם המחוללת של השכנים, וקורא לה באופן קבוע "חליל". חרמון תהיה ללא ספק הבדיחה הקבועה של הכיתה מדי חורף. רק דמיינו את הידיעה החדשותית הבאה: "אלפי ישראלים עולים לחרמון בסוף השבוע". הילדה הזאת מסכנה. מזל לפחות שבחרמון לא נמצא בדרום הארץ. ואלה רק השמות ששלפתי מהזיכרון הטרי שלי.

      זה השם שלה וזהו

      ככל שמתקרב מועד הלידה, וברור לסובבים אותך ש"הכל בסדר", ואפשר לדבר ביתר נוחות על העוברית כעל תינוקת אמיתית פוטנציאלית, נשמעת יותר ויותר השאלה "חשבתם על שם?". זאת שאלה רטורית כמובן. הרי על השם החלטתי 16 שנים לפני שפגשתי את בעלי. כל מה שהייתי צריכה זה מישהו שלא יבוא עם רעיון פרטי משלו. שפשוט יסכים ולא יעשה בעיות. למזלי פגשתי כזה אחד, שמבין שהשם שבחרתי לתינוקת לעתיד שלנו תפור עליה בול.

      כמו כולן, אני לא מגלה את השם לאף אחד, אבל לא בגלל פחד מעין הרע, אלא כי אני לא רוצה להזמין תגובות. אני לא זקוקה לאישור או להבעת הסתייגות מהשם שבחרתי, כי אין כל מקום לדיון. זה השם שלה וזהו. בעוד כחודש תתרחש הלידה, ואז יידבק השם לתינוקת הזערורית ויהפוך לחלק ממנה, לברור מאליו. היא תעשה את השם לייחודי, והוא יעשה אותה למיוחדת.

      מתן שם לתינוק שטרם נולד (ShutterStock)
      מה גורם לאנשים לתת לילדים שלהם שם ייחודי?

      לשנות את השם של הילד בגיל 4 חודשים

      בינתיים, אני מוצאת את סיפורי בחירת השמות של הורים לילדיהם מרתקים. חברה טובה שלי סיפרה שממש בזמן הלידה, כשהתינוקת כבר חישבה את סיבוב הבורג החוצה אל אוויר העולם, הוא ראתה אל מול עיניה את האותיות שהרכיבו את השם "אביגיל", וכך היא קראה לבתה. זוג אחר חי חודש עם תינוק חסר שם, כי לא הצליח להגיע להסכמה בנוגע לשם היילוד. בסוף הם בחרו בשם גנרי וסתמי רק כדי לשים קץ לפארסה עם מינימום נפגעים.

      בחורה אחרת שינתה לבנה את השם כשהיה בן ארבעה חודשים, כי לפתע הבינה שהשם הראשון הוא פשוט לא "זה". זוג אחר, חילוני לגמרי, חשף את שם התינוק בפני כל המשפחה במעמד טקס הברית - יהושע - וגרם לכמה התקפי לב קטנים. הקטן כבר בן עשר, ואף אחד לא קורא לו יהושע. כולם קוראים לו ג'וש. אז לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו, אבל למה אף אחד לא מפקח עליהם?