בנות, הישמרו מסרטי לידה ביוטיוב

תחילת חודש שביעי הוא בהחלט נקודת ציון ראויה להתחיל להתעניין במה שתכל'ס עומד לקרות בחדר לידה. על קורס הכנה ללידה החלטתי לוותר. זה נראה לי כמו סדנת תמיכה מיותרת לזוגות מושי-מושיים שמתענגים על היותם בהיריון. מיליוני נשים ילדו לפני בלי שום קורס, אז גם אני אשתתף בניסוי. במקום להוציא כמה מאות שקלים על מופע סטנדאפ ניו אייג'י בו האחות מראה איך לעשות דברים יומיומיים כמו לנשום, אני מעדיפה לנשום לי בשלווה מול הומלנד 4. גם ככה בטח שוכחים מה לעשות בחדר לידה ברגע שמתחילים הצירים. בקיצור, כדי בכל זאת להבין מי נגד מי, פניתי לגוגל חברי הטוב, ומצאתי קורס הכנה ללידה ברשת. בתוך חצי שעה כבר הייתי בוגרת קורס מצטיינת, והרגשתי שאני מוכנה לדבר האמיתי - סרט לידה ביוטיוב.

גיליתי שסרטי לידה ביוטיוב יש כמו סרטי חתולים. לא, זה לא ייאמן כמה סרטים יש בהם נשים מצטלמות בעירום מלא כשהן מביאות תינוק לאוויר העולם. זה דבר אחד להניח מצלמה בחדר ולשכוח ממנה בזמן שבן אדם יוצא מתוכך, אבל דבר אחר לגמרי להעלות את הסרטון הזה אחר כך לרשת, כך שכל חברייך ובני משפחתך, שתמיד תהו איך בדיוק נראים האיברים הפרטיים שלך יידעו זאת אחת ולתמיד. עיקר סרטי הלידה מתעדים לידות טבעיות בבית - במיטה, על הספה ליד החתול, באמבטיה או סתם על הרצפה, ומחוצה לו - בים, בפארק ליד שלולית מטונפת ובפארק בלי שלולית מטונפת. הסרטים נראים בערך אותו דבר כולם, אחרי הכל לידות זה עסק שזז בשלבים קבועים, רק הנשים והבעלים המכילים שלהן משתנים. אז זה הולך ככה: האישה כפופה, נושמת עמוקות, הבעל מעסה לה את הגב, ואז מופע האימים מתחיל - נהמות שמתפתחות לזעקות שהופכות לצווחות, הבעל מנגב את הזיעה ועושה את עצמו מבין ושותף לכאב, שיער מבצבץ, ראש מפלצתי נדחף החוצה, כתפיים, והמון נוזלים ודם. הנוסע השמיני ילד ליד הסרטים האלה.

הסרטים האלה הם כמו קים קרדשיאן בצילומים האלה בעירום שהתפרסמו לא מזמן, אי אפשר להתיק את העיניים מהם, אי אפשר לסגור את הפה ולהפסיק להגיד וואו, אלוהים, אההה, אויייי ושאר צירופי אותיות אהוי. והצרחות, הו, הצרחות, הן פשוט בלתי נסבלות. וכמו שאומרים, זה נגמר בבכי. שלה ושלי.

באחד הסרטונים האלה היולדת המסכנה צרחה כל כך חזק, שדמעות החלו זורמות מעיני ללא שליטה. לאו דווקא מתוך רחמים עליה אלא מתוך רחמים על עצמי בעוד שלושה חודשים. ובעוד שתינו בוכות זו על צווארן הווירטואליים של רעותה, חזר בעלי הביתה ומצא אותי מייבבת ומייללת "אני לא רוצה", "אני פוחדת" וכו'. הרציונל הגברי פשוט סגר את המחשב, והרוחות נרגעו. איך לא חשבתי על זה בעצמי?

אין ספק שהסרטים האלה מיועדים אך ורק לנשים בהיריון בעלות לב חזק. אני שוב לא אעשה את השטות הזאת לעולם. אני מתכוונת להמתין ללידה בשקט ומקסימום, אם שוב יהיה לי חשק לצרחות, אכנס ליוטיוב רק כדי לצפות בגרסאות הטלוויזיוניות המרוככות סטייל "בייבי בום" וחברותיה. ולכן, הריוניות, אם אתן אמיצות באמת, תשקלו בכל זאת קורס הכנה ללידה.