איך מגיע שיהוק לעולם?

בחלק מהבתים בעולם ובישראל, גרעפס הוא לא לגיטימי. אצל אחרים הוא סימן לכבוד למארחים. חלק מאיתנו פותרים שיהוקים בעזרת עצירת האוויר לכמה שניות ואילו אחרים נושמים לתוך שקית נייר או בולעים כפית סוכר. כדי שלא תתבלבלו, באנו לעשות לכם קצת סדר בין התופעות הדומות אך השונות.

גיהוק הוא למעשה שחרור של אוויר מהקיבה דרך הוושט אל מחוץ לגוף. תהליך זה מתרחש בין 20 ל-25 פעמים מדי יום והוא נחשב לרפלקס טבעי. אפשר לדמות את התהליך של הגיהוק לשחרור פקק של סיר לחץ, שמטרתו להקל על הלחץ שנוצר בתוך הקיבה כתוצאה מגזים שמצטברים בה, שהם שילוב של תגובות כימיות שנוצרות כתוצאה מבליעת אוויר. יחד עם זאת, הרבה מהגיהוקים אינם בהכרח רפלקס קיבתי וישנם גם גורמים אחרים שיכולים להגביר את הגיהוקים כולל גיהוק מכוון שמבוצע על ידי בליעת אוויר מכוונת ושחרורו.

אכילה או שתייה מהירה מדי, שתיית משקאות מוגזים או אלכוהוליים ואפילו חרדה, עלולים להגביר את הגיהוקים. כמו גם דיבור בעת האכילה, לעיסת מסטיק, שתייה דרך קש, ועישון. אם אצל מבוגרים אפשר להימנע מהגורמים האלה ולגהק פחות, אצל תינוקות וילדים קטנים בליעת האוויר אינה מכוונת, מה שמוביל בין השאר לכך שהם מפיקים גיהוק אחרי הארוחה. אצל מבוגרים ובעיקר בקרב קשישים קיים גם גיהוק מכוון שמסייע להפחתה של לחץ או אי נוחות בטנית ויכול להיות מופק גם מבלי שהקיבה מלאה לחלוטין באוויר.

קיימים מצבים רפואיים שיכולים להיות קשורים לגיהוק מוגבר, אך מאחר ומדובר בתופעה פיזיולוגית יש צורך בתלונות נוספות כדי לקשור אותם לבעיה אמיתית. מחלות רבות של הוושט, כמו רפלוקס, הפרעות בהתרוקנות הקיבה, דלקת קיבה או רגישויות שונות (כדוגמת רגישות ללקטוז או לסוכרים אחרים), יכולים להוביל לריבוי גיהוקים, אך הם תמיד ילוו בתסמינים נוספים ויטופלו בהתאם למחלה.

מתי בכל זאת צריך לפנות לרופא? אם הבעיה חוזרת על עצמה ומפריעה כדאי להיוועץ עם רופא. במצבים בהם קיימת חסימה של הקיבה או חסימת מעיים אשר יכולה להתבטא בתפיחות בטנית שהולכת וגוברת, מלווה בכאבי בטן ושאינה מוקלת על ידי גיהוקים – יש לפנות מיידית לבדיקה של רופא.

שיהוקים הם למעשה פרץ של אוויר שנוצר על ידי התכווצות מהירה ולא רצונית של שרירי הנשימה, כלומר, השרירים שבין הצלעות או שריר הסרעפת שנמצא בין חלל הבטן לבין בית החזה. המעבר המהיר של האוויר דרך הלוע יוצר את הקול המוכר של השיהוק.

בדומה לגיהוק, גם השיהוק הוא תופעה טבעית, אם כי לעיתים יכולה לגרום לאי נעימות ולמבוכה. לרוב מדובר בתופעה שנמשכת לא יותר מדקות ספורות, אך לעיתים שיהוק עלול להימשך זמן רב (ימים ואף שבועות) ובמקרים הללו הוא יכול להיות סימן למחלה בסיסית רצינית.

במרבית המקרים, שיהוק קורה לאחר אכילה או שתייה מהירה מדי אשר גורמת ללחץ של הקיבה כלפי מעלה, שלוחצת על הסרעפת שנמצאת בדיוק מעליה. הלחץ על הסרעפת גורם לגירוי שלה והיא מתכווצת. גם חשיפה לאלכוהול ונטילה של תרופות מסוימות עלולות להגביר את קצב השיהוקים, אך ההשפעה פגה כאשר הריכוז שלהם בדם יורד. יחד עם זאת, לפעמים השיהוק קורה בגלל הפרעה במסלולים העצביים שמחברים בין המוח לשרירים. גירוי או פגיעה ישירה בעצב הסרעפת או בעצב התועה (וגוס) יכול להוביל לשיהוק ממושך יותר עד חלוף הבעיה. קיים גם קשר בין מערכת העצבים המרכזית לבין שיהוק וזיהומים, חבלות ואפילו במקרים נדירים גידולי מוח עלולה להוביל לגיהוקים ממושכים. בהקשר זה קיים קשר בין גיהוקים לבין מצבים רגשיים וזו גם הסיבה שבהלה פתאומית יכולה לעיתים לבטל התקפה של שיהוקים.

לכל אחד יש את הפתרון המועדף עליו לריפוי השיהוק. יש כאלה שעוצרים את נשימתם למספר שניות או כאלה שנושמים לתוך שקית נייר, שמגדילה את כמות הפחמן הדו חמצני בריאות, מה שמאפשר לסרעפת ולהתכווצויות בהתאם, להירגע. קיימים טיפולים תרופתיים שיכולים להקל על השיהוקים כמו פרמין (שגם משמש כטיפול בבחילות) ובקלופן (שמקל על עוויתות ונוקשות שרירים). במצבים קיצוניים יש גם פתרונות פולשניים יותר (הזרקות חומרי הרדמה לעצבים) אבל הם שמורים למצבים שבהם התערבויות אחרות לא צלחו. אם הם נמשכים מעל יומיים או אם הם גורמים לפגיעה באיכות השינה, בנשימה או ביכולת שלכם לאכול בצורה תקינה, מומלץ לפנות לרופא.